מאת: יאמן נובאני 

במהלך החודשים הראשונים לאחר השביעי באוקטובר 2023, התרבות הפלסטינית כמעט וחדלה לפעול, כאשר המציאות הבלתי נסבלת של השמדת העם ברצועת עזה והתגברות האכזריות הישראלית בגדה המערבית חנקו כל ביטוי תרבותי. זה היה זמן של אובדן ושתיקה עמוקה, לפני שהתחילה שוב התרבות הפלסטינית להתאושש, להשמיע את קולה ולמלא את פלסטין בחיים וביצירה.

על אף הפגיעה הנוראה, פלסטין נותרה נוכחת בזכות המילים שלה, בזכות מאבקה ובזכות עמידתה התרבותית בעולם. עשרות ספרים שראו אור במספר שפות ברחבי העולם הביאו את סיפורה של עזה למרכז השיח העולמי, כשהם מתעדים את הזוועות, הכאב, אבל גם את הרוח האנושית שאינה נכנעת.

בתוך פלסטין, מעט מאוד אירועים תרבותיים התקיימו תחת הצל הכבד של המלחמה. הכיבוש שלט במעט האירועים שכן התקיימו, ומנע את קיומם של כנסים, מפגשים ופעילויות שהיו חלק ממסורת תרבותית של פתיחת שנה וסיום שנה. אך בעולם הערבי והמערבי, פלסטין התעוררה לחיים באמצעות מפגשים וירידי ספרים בינלאומיים כמו בבגדד, מוסקט וקנדה, שם הוקדשו עשרות מפגשים רעיוניים לסיפור הפלסטיני - ספרות, היסטוריה, תרבות ומאבק.

מותם של 44 סופרים, אמנים ופעילים תרבותיים אינו רק מספר, אלא אובדן אישי וכואב של קולות שתרמו לעיצוב הזהות הפלסטינית. כל אחד מהם השאיר אחריו משפחה, קהילה וחזון שלא יוגשם עוד. יחד איתם, התרבות הפלסטינית ספגה מכה קשה כאשר 32 מוסדות תרבות - מרכזים, תיאטראות, מוסדות שהיו אבן יסוד בחיי החברה הפלסטינית - נהרסו בהפצצות. בנוסף, נפגעו גם 12 מוזיאונים, פריטי תרבות ורקמה עתיקים, 9 ספריות ציבוריות, והוצאות לאור שפעלו לשמר את הרוח הפלסטינית.

כוחות הכיבוש הרסו בכוונה כ-195 מבנים היסטוריים, בעיקר בעיר עזה, מבנים ששימשו גם כמרכזים תרבותיים ומקומות מפגש קהילתיים. ההרס נגע גם במורשת הדתית, עם פגיעה ב-10 מסגדים וכנסיות היסטוריות, שהם חלק מהזיכרון הקולקטיבי של תושבי הרצועה.

בכוונת תחילה, הרס כוחות הכיבוש כיכרות ציבוריות, אנדרטאות ועבודות אמנות שהיו סמל לחיי הקהילה, ובכך פגעו גם בלב הפועם של חיי התרבות הפלסטיניים. 27 קירות אמנות שנצבעו לאורך השנים במאמץ קהילתי נהרסו, ובכך נמחקו סימני החיים והאופטימיות של תושבי עזה.

ספרים ופרסומים פלסטיניים ועל פלסטין

"כתיבה מאחורי הקווים", שיצא לאור מטעם משרד התרבות הפלסטיני, היה אחד מהפרסומים הפלסטיניים הבולטים ברבע הראשון של השנה הנוכחית, בהשתתפות 25 סופרים, אנשי תרבות ואמנים מעזה, שתיעדו את חייהם ואת פרטי קיומם במהלך המתקפה הנוכחית.

מטעם "הרשת הבינלאומית לחקר החברות הערביות" (אינס) יצא לאור ספר מאת קבוצת חוקרות וחוקרים ערבים, בעריכתם של מריז יונס וג'לאלי אל-מסתארי, שכותרתו: "המלחמה על עזה ושאלת הערכים האנושיים כיום". הספר כולל מאמרים מרוכזים היוצאים ממספר גישות שונות – פילוסופיות, אתיות, סוציולוגיות, אנתרופולוגיות, משפטיות ופוליטיות – לקריאת המתקפה הישראלית ההרסנית על עזה. בין המשתתפים: סארי חנאפי, אבאהר סכא, מחסן בועזיזי, ראניה ע'ויל, לינה ג'זרווי, נזיהה סעדאווי, כמאל מגית', אמל ג'רבי, רוזה מחג'וב, אמל עואודה, מג'דה עומר, מוחמד זהוה.

הספר "מגדלים משנה ומתכת: כיצד האוניברסיטאות הישראליות שוללות את החירות הפלסטינית?" מאת החוקרת מאיה ווינד יצא לאור מטעם "הוצאת ורסו", במסגרת פרויקט "מילים חופשיות".

הסופרת ארמל לאבורי תיעדה בספרה "אסיר ירושלים: אסיר פוליטי בפלסטין הכבושה", שיצא בהוצאת "ליברטליה" הצרפתית, את עדותו של פעיל זכויות האדם הפלסטיני-צרפתי סלאח חמורי, שהוגלה לצרפת בדצמבר 2022, לאחר ששהה מעל עשר שנים במעצר.

באתונה יצא הספר "פלסטין חופשית... אנתולוגיה מהשירה הפלסטינית", בעריכתה של המתרגמת והסופרת היווניה, ברסה קומוטסי, הכולל שירים נבחרים המציגים לקורא היווני יצירות מארבעה דורות של משוררים פלסטיניים – החל מאברהים תוקאן, דרך שנות החמישים, השבעים, התשעים ועד העשור השני והעשור האחרון של המאה ה-21. בספר מופיעים שירים של פדווא תוקאן, תופיק זיאד, מחמוד דרוויש, מראיד אל-ברגות'י, זכאריה מוחמד, נג'ואן דרוויש, וכן פרק מיוחד על משוררי עזה שנהרגו בשנת 2023: סלים אל-נפאר, רפעת אל-ערעיר, עומאר פארס אבו שאוויש, היבא אבו נדה, ונור א-דין חג'אג'.

אירועים תרבותיים ופרסים ספרותיים

משרד התרבות הכריז ב-22 בפברואר האחרון על הזוכים בפרסי מדינת פלסטין לספרות, אמנויות ומדעי הרוח, כאשר אמנים, סופרים ומשוררים מרצועת עזה זכו בנוכחות משמעותית ברשימת הזוכים.

פרס פלסטין על מפעל חיים הוענק לאמן מוחמד אל-בכרי, פלסטיני מישראל, ולסופר והמספר עומר חמש מרצועת עזה, אשר יצרו ופעלו מתוך מציאות מאתגרת תחת הכיבוש והאלימות. פרס פלסטין לספרות הוענק למשורר עבד אל-נאצר סאלח מטולכרם ולסופר טלאל אבו שאוויש מעזה, שאף הוא הצליח ליצוק קול ספרותי עז גם מול סבל וקשיים. פרס פלסטין ללימודים חברתיים ומדעי הרוח הוענק לכותב האסיר כמיל אבו חניש משכם, אשר ממשיך להחזיק בעט גם בין כותלי בית הסוהר.

פרס פלסטין לאמנויות הוענק לאמנים סאהר אל-כעבי ועבד אל-האדי שאלה, יליד עזה המתגורר בקנדה, על יצירתם האמנותית המעוררת השראה. פרס פלסטין ליוצרים צעירים הוענק לסופר סלמאן אסאמה אחמד ולבמאי סביח זידאן אל-מצרי, דור העתיד של התרבות הפלסטינית, אשר מביאים את סיפור עמם גם למול המצלמה והדף.

המשורר הפלסטיני עבדאללה עיסא, המתגורר ברוסיה, זכה בפרס "התרבות האימפריאלית" על שם אדוארד וולודין על ספרו "שם, היכן שהצללים נאנחים", שיצא לאור ב-2023 בעמאן. פרס זה מהיוקרתיים הניתנים על ידי איגוד הסופרים של רוסיה, והוא מהווה הוקרה לקולו המרגש של עיסא ולתרומתו לשירה הפלסטינית בתפוצות.

משרד התרבות הכריז גם על זכיית הספר "נותר הקעקוע" מאת הסופר הכוויתי עבדאללה אל-חוסייני בפרס גסאן כנפאני לרומן הערבי במהדורתו השלישית. בנוסף, הרומן "מסכה בצבע השמים" מאת בסאם ח'נדקג'י, הכלוא בישראל, זכה בפרס הספרות הערבית הבינלאומית לשנת 2024, בהיותו יצירה המבקשת לגעת בלב האנושי גם מבעד לחומות הכלא.

הספרייה הלאומית הפלסטינית הכריזה על הזוכים בפרס "הספרייה הלאומית למחקרים וללימודים 2023", שעסק במורשת חומרית ולא חומרית, אמנות והיסטוריה. אישיות השנה התרבותית הוכרזה כשייך וליד דקה, שנהרג לאחר 38 שנים בכלא הישראלי, לאחר שנפגע ממדיניות ההזנחה הרפואית – "הריגה איטית" מצד שלטונות הכיבוש. הספרייה הלאומית העניקה הכרה זו למשפחתו של דקה כהוקרה על תרומתו התרבותית והאינטלקטואלית, שכללה כתיבה ספרותית ומאמרים אשר השפיעו על התרבות הלאומית ועל ספרות ההתנגדות הפלסטינית.

בתחרות המחקר, זכו חוקרים מרצועת עזה ומכל רחבי פלסטין במקומות הראשונים: מחמוד עלי מחמוד עלוואן ומחמוד מוסא זיאד, מחקריהם עסקו באמנות פלסטית ובבתי כלא קולוניאליים; תיסין יעקין ודוניה אל-אמל אסמאעיל חקרו את התיאטרון הפלסטיני על תקוותיו ואתגריו; ומוחמד עבד אל-ג'ואד אל-ביטא ועמאד אל-אספר עסקו במדיניות החזקת גופות השהידים ובייצוג מיעוט הנור בתקשורת הפלסטינית.

עיריית אל-בירה, בשיתוף עם גופים תרבותיים ואזרחיים, ארגנה את תערוכת הספר החמישית תחת הכותרת "עמידה על אף הכבלים". במקביל, המוזיאון הפלסטיני ביישוב ביר זית פתח תערוכה אמנותית לתמיכה בעזה, שכללה מעל למאה אמנים מעזה, לצד תערוכה נוספת של האמן תיסיר בראכאת על "הנעדרים" ותערוכה על נשים בעזה.

משרד התרבות פתח גם את תערוכת "מאה ציורים מעזה" במוזיאון מחמוד דרוויש ברמאללה, שכללה ציורים של אמנים מהעזה, בהם ציור של האמנית היבא זכּות שנהרגה במהלך המתקפה הישראלית. הציורים הציגו את חיי היומיום בעזה, את הקשיים, אך גם את החיבור לטבע ולמקום הפלסטיני, עם דגש על ירושלים.

פסטיבל הקולנוע הבינלאומי לשיבה התקיים השנה במועסי ח'אן יונס, תחת הכותרת "המתנה לשיבה היא שיבה", עם 92 סרטים מ-31 מדינות, שעסקו בנושאים כמו שיבת הפליטים, סוגיות לאומיות פלסטיניות, וירושלים – כולם מתוך רוח תקווה והתנגדות.

יוצרים שהלכו לעולמם

מאז השביעי באוקטובר 2023, התרבות הפלסטינית איבדה יוצרים רבים – פלסטינים וערבים – שהעשירו את עולמה ותרומתם התמקדה בלב המאבק הפלסטיני, בבניית זהות ובהשראת דורות של לוחמים, אמנים ואנשי רוח.

בין אלו שהלכו לעולמם היה אליאס ח'ורי – סופר, מבקר ומחזאי – שנולד בביירות בשנת 1948. חייו השתנו באופן דרמטי כשב-1967 הגיע למחנה פליטים פלסטיני בירדן, והחליט להקדיש את חייו למאבק הפלסטיני. הוא הצטרף לתנועת "פתח", למד היסטוריה באוניברסיטה הלבנונית וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת פריז. ח'ורי היה מעמודי התווך של התרבות הפלסטינית והערבית, שיתף פעולה עם המשורר מחמוד דרוויש בעריכת מגזין "שאון פלסטין" וניהל את מגזין "אלכרמל". יצירותיו, כגון "באב אלשמס" – סיפור הפליטים הפלסטינים בלבנון, שהפך גם לסרט מפורסם – הביאו את סיפורו של העם הפלסטיני לקהל הרחב. הוא היה קול שלא חשש לדבר, לכתוב, ולהיאבק על האמת באמצעות עשרות רומנים, מאמרים וספרים שהותירו אחריהם מורשת אדירה.

גם הסופר והתסריטאי הפלסטיני חסן סאמי יוסף, יליד כפר לוביה בפלסטין ב-1945, הלך לעולמו בדמשק, ובכך איבדה התרבות הפלסטינית אחד מקולותיה החשובים ביותר בקולנוע ובטלוויזיה. לאחר הנכבה, עברה משפחתו ללבנון ומשם לסוריה, שם גדל ולמד בבתי הספר של אונר"א. הוא נסע לברית המועצות כדי ללמוד תסריטאות, והפך לדמות מרכזית בתחום הכתיבה והיצירה הקולנועית והטלוויזיונית הפלסטינית.

הוגה הדעות והסופר בלאל חסן, יליד חיפה בשנת 1939, נאלץ לעזוב את עירו בעקבות הנכבה, ועבר דרך תחנות הגלות בלבנון, סוריה, תוניסיה ומרוקו. הוא היה ממייסדי עיתון "אלספיר" הלבנוני, וניהל את מגזין "היום השביעי" לאחר עזיבתו של ביירות ב-1982. במהלך הקריירה שלו היה חסן לא רק סופר ומבקר, אלא גם מי שנתן במה לנרטיב הפלסטיני ברחבי העולם הערבי, והשאיר חותם בל יימחה על עולם העיתונות הפלסטינית.

ב-28 בספטמבר, בירדן, נפרד העולם מהסופר רשאד אבו שאוור, יליד כפר זכרין שבחברון ב-1942, שעמל במשך כל חייו בכתיבה למען פלסטין. יצירותיו כמו "אה, יא ביירות" שתיעדו את חוויותיו בזמן המצור ב-1982, ועד ספרו האחרון "כך התמודדתי עם הקורונה" משנת 2022, היוו עדות למחויבותו הבלתי נלאית להמשיך לספר את סיפור העם הפלסטיני.

ב-25 בפברואר, עולם התרבות הפלסטיני איבד את אחד מעמודי התווך של האמנות הפלסטית – פתחי גבאן, שנולד בכפר הרביה ב-1946, ועבר להתגורר במחנה הפליטים ג'באליה. גבאן היה "ואן גוך של עזה", אמן רב השפעה שנעצר שוב ושוב בשל יצירותיו, ובהן ציורו "הזהות" שחזה את פרוץ האינתיפאדה. יצירותיו היוו ביטוי חי ועמוק לכאב הפלסטיני, לרוח הנחישות ולתקווה הבלתי פוסקת לחירות. על אף הרדיפות, גבאן זכה להכרה עולמית ופרסים רבים, ועבודותיו נחרטו בזיכרון של רבים, גם לאחר שרובן נשרפו במהלך הפצצה על ביתו בעזה.

ב-12 בדצמבר 2023, התרבות הפלסטינית איבדה את סלים מוסטפא אל-נפאר, משורר וסופר שכתיבתו נגעה בנימים העמוקים של הרוח הפלסטינית. הוא נהרג בהפצצה על ביתו בעזה יחד עם בני משפחתו, לאחר שהקדיש את חייו ליצירת שירה שעסקה בגלות, בכאב, בתקווה ובמאבק. יצירותיו, כמו "שומר ההמתנה" ו"זכרונות צרים לשמחה", נותרו כעדות לכאב וליופי שבמאבק הפלסטיני, לרוח שאינה נכנעת.

היוצרים הללו, כל אחד בדרכו, נשאו את לפיד התרבות הפלסטינית, ועמדו בעוז מול מציאות קשה כדי להביא את סיפור עמם לעולם. מורשתם ממשיכה להדהד – סיפור של מאבק, השראה, וכמיהה לחירות שתמשיך לעודד דורות של יוצרים בעתיד.