בקעת הירדן, 13 בנובמבר 2026, וואפא – אל־חארת' אל־חוסני
לפני כשנה הקים המתנחל מנחם גושן מאחז סמוך לקהילות חומסה ואל־חדידייה שבצפון בקעת הירדן. המאחז נקרא "גושן", על שמו. מאז גידרו המתנחלים שטחי מרעה ואדמות חקלאיות סביבו, ותקיפותיהם אילצו 12 משפחות משתי הקהילות לעזוב.
כעת, לפי מסמך שהגיע אמש לידי ראש המועצה המקומית, כ־4,000 דונם סביב המאחז הוקצו לרעייה.
אחמד בני עודה מתגורר עם משפחתו באוהלים, כמאה מטרים מהמאחז. הוא מתפרנס מגידול צאן ומחזיק בכ־650 בעלי חיים. לדבריו, מאז הקמת המאחז השתנו תנאי החיים באזור ללא הכר.
"לפני שנה לא ידענו מה זה לקנות חבילות חציר וקש להאכלת הצאן", הוא אומר. "המרעה והקש שאספנו מגידולי הבעל הספיקו לנו, בלי שנצטרך לקנות מזון".
בעבר עיבד בני עודה מדי שנה כ־1,000 דונם במישור אל־בקיעה הסמוך, ששטחו הכולל מוערך בכ־98 אלף דונם. לדבריו, המתנחלים גידרו תחילה את שטחי המרעה וחלק מהאדמות החקלאיות, ובהמשך גם חלקות שעיבדו משפחות מהאזור.
מהדי דראע'מה, ראש מועצת אל־מאלח והקהילות הבדואיות, אומר כי הגידור החל עוד לפני שהוצא צו צבאי. "המתנחלים מגדרים וגוזלים את האדמות, ואחר כך מגיעות ההחלטות שמכשירות את המעשים", הוא אומר.
המסמך שקיבל אמש מפרט החלטה קודמת להקצות את השטח לרעייה ומציין את גושי הקרקע הנכללים בה. לדברי דראע'מה, ההחלטות הצבאיות משרתות את ההשתלטות שכבר מתבצעת בשטח.
הפגיעה אינה מסתכמת באובדן אדמות. דראע'מה מזהיר כי ההקצאה קוטעת את הרצף הגיאוגרפי בין חומסה לאל־חדידייה. בני עודה אומר כי עצם הקמת המאחז כבר צמצמה את האפשרות לנוע בבטחה בין שתי הקהילות.
משפחות משני היישובים גידלו באדמות האלה גידולי בעל ששימשו מזון לעדריהן, בין היתר כדי לפצות על הצטמצמות שטחי המרעה. כעת הן מאבדות גם את האפשרות הזאת.
לפי נתוני הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, נכון ל־2026 פועלים במחוז טובאס ובצפון בקעת הירדן 15 מאחזים ותשע התנחלויות, רובם בחלקו המזרחי של המחוז.
בשנה שחלפה מאז הקמת "גושן", תקיפות המתנחלים היוצאים ממנו אילצו חמש משפחות מאל־חדידייה ושבע מחומסה לעזוב. לקראת עונת זריעת גידולי הבעל, שמו של המאחז נעשה מוכר יותר ויותר לתושבים הנאבקים לשמור על אדמותיהם ועל פרנסתם.
הנעשה בשתי הקהילות הוא חלק מתהליך רחב יותר. לפי בצלם, מאז 7 באוקטובר 2023 הביאו הפעולות הצבאיות ואלימות המתנחלים לעקירת פלסטינים בהיקף שלא נראה מאז כיבוש הגדה המערבית ב־1967.
בעמוד באתר הארגון העוסק בטיהור אתני של קהילות ומשפחות מבודדות בגדה נמסר כי עד 8 בנובמבר 2026 עקרה ישראל 66 קהילות פלסטיניות בשטחי B ו־C, שבהן יותר מ־4,392 תושבים. עוד 512 בני אדם נעקרו מבתיהם ב־18 קהילות שנעקרו בחלקן. לפחות תשע קהילות נוספות נעקרו לפני 7 באוקטובר 2023.
בנפרד מכך, לפחות 32 אלף בני אדם נעקרו בכפייה בתחילת 2025 בעקבות פעולות הצבא במחנות הפליטים בצפון הגדה. נכון לפברואר 2026 לא הותר להם לשוב לבתיהם, שחלק ניכר מהם נהרס.
בקעת הירדן וצפון ים המלח הם עתודת הקרקע הגדולה ביותר לפיתוח הגדה המערבית. האוכלוסייה הדלילה, הקרקע הפורייה והשטחים הפתוחים מאפשרים לפתח באזור מרכזים עירוניים, חקלאות ליצוא ותשתיות אנרגיה ותעשייה.
אולם ישראל מנצלת את רוב אדמות האזור לצרכיה ומונעת מפלסטינים להשתמש בכ־85% משטחו. הם אינם רשאים לשהות בשטחים אלה, לבנות, להקים תשתיות, לרעות צאן או לעבד את הקרקע.
החוקרת הודא ח'אלד מובארכה מתארת במחקרה על ההתנחלות באמצעות רעייה בצפון הבקעה כיצד השיטה מאפשרת להשתלט על אדמות בלי להקים תחילה יישוב יהודי במקום.
לדבריה, האמצעים משתנים, אך היעד נותר קבוע: השתלטות על הקרקע. בבקעת הירדן, היא מוסיפה, מדיניות זו נועדה להכין את השטח לסיפוח לריבונות הישראלית ולעצב את גבולותיה העתידיים.
