עזה, 7 בנובמבר 2026, וואפא – חאתם אבו דקה
יסמין אבו ג'זר, בת 65, העבירה את הלילה על כיסא באוהלה באל־מוואסי שברפיח, כשרגליה שקועות במים. הגשם העז שירד אחרי חצות חדר לאוהל הבלוי, ואליו נוספו מים שזרמו מכביש א־רשיד הסמוך לחוף. היא חיכתה לאור הבוקר.
הגשמים הציפו אוהלי עקורים ברצועת עזה וחשפו את מצבם של המחסות המאולתרים עוד לפני תחילת החורף. בהיעדר אוהלים מתאימים, שהכיבוש מונע את הכנסתם זה זמן רב, משפחות בונות מחסות משאריות ברזל שחילצו מהריסות בתים ומכסות אותם ביריעות ברזנט.
אבו ג'זר, שנעקרה מרפיח, סיפרה כי בזמן הגשם נשמעו גם צרורות ירי מעמדות כוחות הכיבוש שהוקמו על חורבות בתי העקורים. היא קראה לארגונים ההומניטריים לספק מחסה בטוח יותר ולאפשר למשפחות לשוב למקומות מגוריהן לקראת השיקום.
מטרים אחדים מאוהלה, סמוך לחוף, הצביע אבו מוחמד אל־ג'מל על אוהלו הרעוע. "לאנשים יש צרה אחת, ולי שתיים: מצד אחד מי הגשם, מצד שני הגאות", אמר.
אל־ג'מל, בן 75, חי לבדו מאז שהמלחמה פיזרה את משפחתו. לדבריו, הקמת אוהל בעל שלד ברזל עולה יותר מ־2,000 שקל, וקורות עץ ראויות לשימוש כמעט אינן זמינות בשווקים. לפני המלחמה שמח בבוא החורף. כיום, אמר, הוא חושש מכל עונות השנה, בהיעדר בית ויציבות.
צפיפות האוהלים והיעדר ניקוז מחמירים את ההצפות. המים מצטברים בין המחסות וחודרים אליהם מהצדדים ומהקרקע.
וחיד אבו ח'אטר, שנעקר מבני סוהילה שממזרח לח'אן יונס, השקיע בהכנת אוהלו למרות מחירם הגבוה של הברזל והיריעות. הוא קיווה שיישאר יבש, אך המים חדרו פנימה. לדבריו, כמעט אי אפשר לפתור את הבעיה כשהאוהלים צמודים ואין תשתית ניקוז.
הוא קרא לאפשר לעקורים לשוב ליישוביהם ולספק להם קרוואנים למגורים זמניים עד לשיקום.
מוחמד פרחאת, בן 29 מרפיח, סיים לתקן את אוהלו רק לפני ימים אחדים. בסערה מצא אותו קורס ברוח ובגשם.
הוא קיווה לעבור בו את החורף עם רעייתו וחמשת ילדיהם. כבר בגשם הראשון, עוד לפני תחילת העונה, התברר שהאוהל אינו יכול להגן עליהם.
