עזה, 2 בנובמבר 2026, וואפא – רים סוויסי
אבראהים שקפה, בן שבע, ישן באוהל משפחתו כשקליע פגע בו וחדר לריאתו. אביו, האני, מספר כי הירי הגיע מכלי רכב צבאיים ישראליים שהוצבו במרחק של כ־500 מטרים מהאוהל, סמוך ל"קו הצהוב". לאחר פציעת בנו הביא כ־50 שקי חול וערם אותם בצד הפונה לעבר הכוחות.
"אולי הם יגנו על הילדים שלי מהכדורים", הוא אומר. "אין מקום בטוח שאפשר ללכת אליו. כל עזה בסכנה. מאז מה שקרה לאבראהים, אני לא ישן בלילה מרוב פחד לילדים".
שקפה, בן 55, נעקר עם משפחתו מהשכונה הסעודית ברפיח לשכונה האוסטרית בח'אן יונס. שבע נפשות חיות באוהל. לדבריו, בנו נפצע לפני כשבועיים מירי טנק, עבר ניתוח שכמעט עלה בחייו ושהה שבועיים בטיפול נמרץ.
באוהלים הסמוכים ל"קו הצהוב", שקי החול אינם משמשים עוד רק לייצוב האוהל או להגנה מהרוח. משפחות עורמות אותם זו על זו בניסיון ליצור מחסום בין ילדיהן לבין הירי. יריעות הבד והפלסטיק אינן מספקות הגנה, והתושבים מספרים שגם בשינה או בישיבה בתוך האוהל הם חשופים לפגיעה.
כמאל ח'לה, בן 32, המתגורר במחנה העקורים חלאווה בג'באליה שבצפון הרצועה, נקט אותו צעד. לדבריו, עשרות מתושבי המחנה נפצעו לאחרונה בשל קרבתו לקו.
"הירי חסר ההבחנה הפך לדבר יומיומי", הוא אומר. "אנחנו מפחדים על חיינו ועל חיי הילדים. נאלצנו להביא עשרות שקי חול ולהעמיד אותם כמחסומי עפר, כדי שהכדורים לא יחדרו לאוהלים וליריעות שבהם אנחנו חיים".
לדבריו, מילוי השקים וערימתם כרוכים במאמץ רב. "אבל אין לנו דרך אחרת להגן על הילדים. האוהלים דקים מאוד, וקליע יכול לחדור אותם בקלות. החיים ליד הקו הצהוב מסוכנים, אבל אין לנו מקום אחר ללכת אליו".
ילדים נפגעים גם בתוך האוהלים
באוקטובר נהרגה הילדה שהד עבד נועמאן א־נג'אר מירי כוחות הכיבוש לעבר אוהלי עקורים באזור ג'באליה, בעת שהכינה שיעורי בית באוהל. תהאני מוחמד סעיד שלאלפה, בת שש, מתה מפצעיה לאחר שנורתה באזור המוואסי של ח'אן יונס.
ב־22 באוקטובר נהרגה רפיף לבד, בת 17, מירי צלף ישראלי בעת שהייתה על גג ביתה באזור אל־פאלוג'ה בג'באליה.
אביה, ראאד לבד, בן 48 ואב לשמונה, מספר כי בית המשפחה נמצא במרחק של כ־400 מטרים מהקו הצהוב, סמוך לכמה עמדות צבאיות ישראליות.
"רפיף חזרה מבית הספר בסביבות אחת בצהריים והחליפה בגדים. כששמעה שאמה הכינה בצק, החליטה לעלות לגג ולאפות אותו בתנור החמר", הוא מספר.
הוא עלה איתה. בזמן שמילא את מכל המים, היא התכוננה להדליק את התנור, כעשרה מטרים ממנו.
"פתאום שמעתי קול פיצוץ. לא חשבתי שהיא נפגעה. בהתחלה חשבתי שהכניסה משהו לתנור והוא התפוצץ. אחרי כמה שניות היא רצה אליי, חיבקה אותי והתמוטטה בזרועותיי. חשבתי שנבהלה מהרעש וליטפתי אותה כדי להרגיע אותה. לא ידעתי שהיא נפצעה פציעה קטלנית".
לבד ניסה לעורר אותה באמצעות בושם שהניח סמוך לאפה. כשהשכיב אותה על גבה וראה את הדם שנקווה תחתיה, הבין עד כמה מצבה חמור. המשפחה הביאה אותה לבית החולים, ושם נקבע מותה.
"אמה עדיין בהלם", הוא אומר. "אנחנו שומרים את הקליע שפגע בה, זיכרון למותה של הבת שלנו". לדבריו, נאמר למשפחה שמדובר בקליע בקוטר שכונה בפניהם "250".
המשפחה כבר איבדה רבים מבניה מאז תחילת המלחמה. לבד מספר כי 15 מקרוביו נהרגו, בהם אמו, וכי רעייתו איבדה 32 מבני משפחתה.
"אני חי בפחד ולא יכול לעזוב", הוא אומר. "אין חלופה בטוחה בכל עזה".
שטח המחיה מצטמצם
העדויות נאספות על רקע המשך הירי, ההפצצות והכניסות הצבאיות באזורים שונים ברצועת עזה, בייחוד בקרבת המקומות שבהם פרוסים כוחות הכיבוש.
לפי דוח שפרסם משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, אוצ'ה, ביוני 2026, הגבלות הגישה חלו על כ־65% משטח הרצועה. ההגבלות דחקו את התושבים לשטח מצומצם וצפוף, לצד עקירה מתמשכת והידרדרות בתנאים ההומניטריים.
"הקו הצהוב" נקבע במסגרת הסדרי הפסקת האש שנכנסו לתוקף ב־10 באוקטובר 2025, כדי לתחום את אזורי פריסת הכוחות הישראליים. ואולם, דוחות האו"ם תיעדו הזזות חוזרות של הקו לעבר אזורים מאוכלסים והרחבת ההגבלות על תנועת הפלסטינים.
משרד זכויות האדם של האו"ם אימת את הריגתם של 331 פלסטינים בסביבת הקו עד סוף יולי 2026, בהם 66 ילדים ו־27 נשים. לפי המשרד, חלקם נהרגו בעת פעולות אזרחיות יומיומיות, ובהם תושבים שנפגעו בתוך אוהליהם.
אונר"א דיווחה ב־22 באוקטובר כי לפחות שישה עקורים, בהם ילד, נפצעו ואדם נוסף נהרג במתקניה, בתקריות שרובן נקשרו לירי תועה.
עבור המשפחות שנותרו סמוך לקו, שקי החול הם ניסיון להגן על מקום המגורים היחיד שעומד לרשותן. הם אינם מבטיחים ביטחון, אך ההורים ממשיכים למלא ולערום אותם, בתקווה למנוע מהקליע הבא להגיע לילדיהם.
