חברון בראש הרשימה עם 2,697 התראות, ואחריה בית לחם
בית הדין הבינלאומי לצדק: מדיניות הרישוי וההריסה המפלה כלפי פלסטינים היא אפליה אסורה
רמאללה, 31 באוקטובר 2026, וואפא – הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות מסרה היום, יום שבת, כי תיעדה 9,518 התראות הריסה משנת 2015 ועד סוף ספטמבר השנה.
בדוח שפרסמה הסבירה הרשות כי התראות הריסה וצווים להפסקת בנייה הם כלים מרכזיים לשליטת רשויות הכיבוש במרחב הפלסטיני. השפעתם מתחילה בעצירת הבנייה ובהשארת הבית או המבנה תחת איום, ונמשכת בפגיעה ביכולת המשפחה לקיים חיים יציבים, ביכולת הכפר להתרחב וביכולת הקהילה לפתח שירותים ומקורות פרנסה.
לפי הנתונים השנתיים שפורסמו בדוחות הרשות, בשנים 2015–2025 תועדו 9,174 התראות. אליהן נוספו 344 התראות בתשעת החודשים הראשונים של 2026, שנתוניהן עדיין נבדקים ומעודכנים. כך הגיע הסך המצטבר שפורסם ל־9,518 עד סוף ספטמבר.
הרשות הבהירה כי הנתונים מבוססים על תיקים והתראות שהגיעו אליה ואל הגופים המשפטיים השותפים לה — המרכז הירושלמי לסיוע משפטי וארגון סנט איב — ותועדו בידיהם. הם אינם כוללים בהכרח את כל ההתראות שמנפיקות רשויות הכיבוש, ואינם משקפים מספר של מבנים נפרדים, שכן מבנה אחד עשוי להיות מושא לכמה הליכים.
נתוני 2026 מתייחסים לתקופה חלקית, המסתיימת ב־30 בספטמבר, בהתאם למידע העדכני שהיה זמין בעת הכנת הדוח ב־31 באוקטובר. לכן אין להשוותם ישירות לנתוני שנה מלאה או לגזור מהם תחזית שנתית המניחה שקצב הוצאת ההתראות והגעתן לגופים המתעדים יישאר קבוע.
מערכת תכנון שעוצבה מחדש בצווים צבאיים
הדוח סקר את התשתית ההיסטורית של מערכת התכנון, המורכבת משכבות חקיקה שנוספו לאורך השנים: מתוכניות אזוריות שהוכנו בתקופת המנדט הבריטי ועד חוק תכנון הערים, הכפרים והבניינים הירדני, מספר 79 משנת 1966.
החוק הירדני הסדיר הכנת תוכניות ומתן היתרים באמצעות כמה דרגי תכנון. לאחר כיבוש הגדה המערבית ב־1967 הותירו רשויות הכיבוש חלק מהמסגרת הזאת על כנה, אך שינו אותה באמצעות צווים צבאיים שחילקו מחדש סמכויות ושינו את מנגנוני קבלת ההחלטות. כך הוכפף עתידם התכנוני של היישובים הפלסטיניים למערכת שבשליטת הכיבוש.
הצו הצבאי 418 משנת 1971 היה שלב מרכזי בשינוי: הוא ריכז את סמכויות התכנון במועצת תכנון עליונה שבשליטת המערכת הצבאית, ושלל מהפלסטינים מנגנוני ייצוג והשתתפות שהיו קיימים קודם לכן. עם הקמת המינהל האזרחי ב־1981 נותר ניהול התכנון במסגרת מנגנוני הכיבוש.
לפי נתוני המינהל האזרחי שתיעד משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, אוצ'ה, פחות מ־4% מבקשות הבנייה שהגישו פלסטינים בשטח C בשנים 2015–2019 אושרו. הרשות ציינה כי הנתון ממחיש כיצד הטענה לבנייה ללא היתר קשורה לחסמים שמציבה מערכת התכנון עצמה. גם בעלות על הקרקע אינה מבטיחה היתר, וההגבלות על השימוש בה ועל הבנייה מצמצמות את יכולת הבעלים להפיק ממנה תועלת.
סוגי ההתראות מלמדים גם כיצד נמשכת השליטה לאורך זמן: צו הפסקת עבודה מונע את השלמת המבנה, צו הריסה מעמיד אותו בסכנת הריסה, ו"ארכה נוספת" עשויה להיות שלב המשך בתיק קיים. בשנת 2025 תיעדה הרשות 615 התראות להפסקת עבודה, 227 צווי הריסה ו־120 ארכות נוספות, לצד סוגי התראות אחרים.
הדוח התייחס גם לצו הצבאי 1797 בדבר סילוק מבנים חדשים, שפורסם ב־2018 ויישומו החל ביולי 2019, לאחר דחיית העתירה העקרונית נגדו. הצו יצר הליך מקוצר בשטח C, החל, בתנאים הקבועים בו, על בנייה ללא היתר שטרם הושלמה או שטרם חלפו שישה חודשים מהשלמתה. במבני מגורים נדרש גם שהמבנה טרם אוכלס או שטרם חלפו 30 יום מאכלוסו.
ההליך מאפשר לבצע הריסה לאחר פרק זמן קצר, שבסיסו 96 שעות, בכפוף למסירת ההודעה ולהליכי הגשת בקשה לביטול. אין פירוש הדבר שההריסה מתבצעת אוטומטית עם תום התקופה.
בתחומי עיריית הכיבוש בירושלים המזרחית חלים הליכים אחרים. הרשויות הישראליות מפעילות שם את מערכת התכנון והבנייה שלהן ומשתמשות בצווי הריסה, בקנסות ובלחץ להטיל על בעלי הבתים את עלות ההריסה.
הרשות הדגישה כי יש להבחין בין המסלולים המשפטיים בירושלים ובשטח C, לצד בחינת השפעתם המשותפת על אפשרויות הדיור של הפלסטינים. כמו כן יש להפריד בין הריסה מטעמי תכנון ובנייה, הריסה עונשית והרס במהלך פעולות צבאיות, משום שההבדלים בעילה ובהליך משפיעים על התיעוד, הניתוח והטיפול המשפטי.
חברון בראש הרשימה; שיא במספר ההתראות ב־2023
מספר ההתראות עלה מ־701 בשנת 2015 לשיא של 1,333 בשנת 2023 — תוספת של 632 התראות, שהם 90.2%. בשנת 2024 ירד המספר ל־939, וב־2025 עלה ל־991.
חיבור הנתונים הגיאוגרפיים שפורסמו לשנים 2015–2025 מציב את מחוז חברון בראש הרשימה, עם 2,697 התראות. אחריו בית לחם עם 1,310, רמאללה ואל־בירה עם 1,118 וירושלים עם 929. ארבעת המחוזות מרכזים כשני שלישים מההתראות בחלוקה הגיאוגרפית.
בשנים 2023–2025 לבדן תועדו בארבעת המחוזות 1,992 התראות מתוך 3,263, כ־61%. ברמאללה ואל־בירה עלה המספר מ־83 ב־2023 ל־169 ב־2025. לדברי הרשות, נתון זה מדגיש את הצורך לעקוב גם אחר השינויים בעוצמת הלחץ בין המחוזות, ולא רק אחר המספר הכולל.
הרשות ציינה כי בחינת הריכוז הגיאוגרפי לצד דוחותיה מאפשרת להבין את הקשר בין ההתראות לבין אזורים שבהם מצטברים לחצים על הנוכחות הפלסטינית: מסאפר יטא ודרום חברון, סביבת ירושלים ובית לחם, בקעת הירדן ואזורים במחוז רמאללה.
כאשר הגבלות הבנייה מצטרפות להשתלטות על קרקעות, לסגירת דרכים ולמניעת גישה למרעה ולמים, נפגעת יכולת הקהילה להמשיך לחיות ולהתפרנס במקום. עם זאת, הוכחת הקשר הישיר בכל אתר מחייבת בדיקה של ההתראות, המפות והנסיבות המקומיות. התמונה הכוללת מצביעה על דפוסים חוזרים של צמצום המרחב הפלסטיני.
המסגרת המשפטית הבינלאומית
הרשות הדגישה כי הוצאת התראה מכוח צו צבאי אינה מקנה לה כשלעצמה תוקף חוקי לפי המשפט הבינלאומי. סעיף 43 לתקנות האג מחייב את הכוח הכובש לנהל את החיים הציבוריים ולכבד את החוקים הקיימים, אלא אם קיימת מניעה מוחלטת לכך. סעיף 53 לאמנת ז'נבה הרביעית אוסר על הרס רכוש.
לפי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, יש להבחין בין צעדי תכנון הנחוצים בפועל לטובת האוכלוסייה ועומדים בדרישות הדין וזכויות האדם, לבין הרס אסור. סעיף 11 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות מעגן גם את הזכות לדיור נאות.
בחוות דעתו המייעצת מ־19 ביולי 2024 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי מדיניות הרישוי וההריסה המפלה כלפי פלסטינים היא אפליה אסורה.
