עזה, 26 באוקטובר 2026, וואפא – מוחמד דהמאן
מירה מחמוד עיאד, בת שש, מחכה לסוללה שתאפשר לה לשוב ולהשתמש במכשיר השמיעה שלה, לשמוע את המורה, לרכוש מילים חדשות ולתקשר עם הילדים סביבה. המחסור בסוללות הותיר אותה כחודש ללא המכשיר, בשלב מכריע בהתפתחות השפה, והקשה עליה גם להבחין בקולות המתריעים על סכנה.
אדם סח'ר חרז, בן תשע, נותר כחצי שנה ללא מכשיר השמיעה שאיבד במלחמה. המכשיר נמצא לבסוף, אך המחסור בסוללות עדיין מונע ממנו להשתמש בו ברציפות.
עבור ילדים עם מוגבלות שמיעה ברצועת עזה, הקושי אינו מסתכם בשמיעת צלילים. הוא פוגע ברכישת השפה, בלימודים ובקשרים החברתיים, ומוסיף סיכון לחיים תחת הפצצות ועקירה. הפגיעה במוסדות הרפואה והשיקום והמחסור במכשירי שמיעה, בסוללות ובחלקי חילוף מונעים ממשפחות רבות לספק לילדיהן אמצעים החיוניים להתפתחותם.
מנהל עמותת "אטפאלונא לחירשים", פאדי עאבד, אמר כי הפצצות ופיצוצים עלולים לפגוע בשמיעה, ואילו המחסור בציוד מחריף את קשיי התקשורת והלמידה, במיוחד בגיל הרך. לדבריו, עיכוב באבחון ובטיפול או הפסקת השימוש במכשירי שמיעה עלולים לפגוע בהתפתחות השפה והמיומנויות.
עאבד ציין כי הערכות ובדיקות ראשוניות שערכה העמותה מצביעות על גידול במספר הסובלים מקשיי שמיעה. לפני המלחמה הוערך מספר האנשים עם מוגבלות שמיעה בעזה בכעשרת אלפים. הבדיקות הראשוניות מצביעות כעת על כ־35 אלף בני אדם הסובלים מקשיי שמיעה בדרגות שונות בעקבות המלחמה והפיצוצים. הוא הדגיש כי אלה נתונים ראשוניים שאינם מיפוי מלא, וכי נדרש סקר אבחוני מקצועי לקביעת היקף הפגיעה.
לפי נתוני יוניסף שפורסמו ב־26 במאי 2025, כעשרת אלפים ילדים בעזה סובלים מאובדן שמיעה, מהם כחמשת אלפים מאובדן שמיעה חמור. הארגון דיווח כי במהלך הפסקת האש באותה תקופה הוכנסו לרצועה 148 מכשירי שמיעה בלבד — מענה לחלק קטן מהצרכים.
הערכה נוספת של יוניסף, שפורסמה במאי 2026, מצאה כי ל־18% מהילדים בני 5–17 יש לפחות קושי תפקודי אחד. בקרב ילדים עם מוגבלות או קושי תפקודי, 57% פיתחו את הקשיים לאחר אוקטובר 2023, ורק 46% השתתפו בפעילות חינוכית רשמית או בלתי רשמית. נתונים אלה נוגעים למוגבלויות ולקשיים תפקודיים בכלל, ולא לשמיעה בלבד.
מירה: חודש ללא מכשיר שמיעה
אביה של מירה, מחמוד עיאד, בן 31, הבחין כשהייתה בת ארבע שדיבורה אינו ברור. בדיקות גילו ירידה בשמיעה, והיא החלה בטיפולי דיבור. המלחמה והעקירה שיבשו את רצף הטיפולים שקיבלה בגן.
לדבריו, מירה זקוקה לכשלוש סוללות בחודש, אך מחירן הגבוה והקושי להשיגן גורמים להפסקות בשימוש במכשיר. כשהיא אינה מרכיבה אותו, הוא נאלץ להרים את קולו או להתקרב אליה ולמשוך את תשומת לבה כדי שתיענה.
מירה נפצעה מרסיסים בתקיפה סמוך למקום שבו שהתה. היא לא הצליחה לזהות את הסכנה ולהתרחק במהירות הנדרשת, ואביה חושש עוד יותר לביטחונה. הוא משתדל להשאיר אותה בקרבתו, בשעה שהמשפחה מתגוררת באוהל ומתקשה להשיג טיפול ושיקום.
האב מזמין ילדים לשחק עמה ומצייר וצובע איתה כדי לעודד תקשורת ולהפחית את בדידותה. גם המשך הלימודים קשה: למשפחה אין טלפון שבאמצעותו תוכל להשתתף בשיעורים מקוונים, והיא ממתינה לשובו של אביה מהעבודה כדי שיסייע לה ככל יכולתו.
אדם: המכשיר נמצא, הסוללות חסרות
בעיית השמיעה של אדם אובחנה כשהיה בן חודשיים. אביו, סח'ר נמר סעיד חרז, בן 47, סיפר כי לאחר שאבד המכשיר במלחמה, בנו עבר כחצי שנה בלעדיו. גם לאחר שנמצא, המחסור בסוללות ממשיך לשבש את השימוש בו.
אדם סבל מתת־תזונה חמורה שתועדה במרכזים רפואיים בעזה. המלחמה והעקירה פגעו גם במצבו הנפשי ובקשריו עם אחרים. הוא פיתח קשיי דיבור, ובהם גמגום, וזקוק לטיפול מקצועי, לשיקום ולתמיכה נפשית.
בפיקוח ד"ר רמדאן חוסיין קיבל אדם מכשיר שמיעה שסיפקה עמותת אטפאלונא, אך הציוד לבדו לא פתר את הקושי. אביו נאלץ לרכוש סוללות במחירים גבוהים ולעיתים ללוות כסף לשם כך. מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר לאחר שמשרד עורכי הדין שבו עבד האב נהרס והוא איבד את הכנסתו. המחסור במזון ובמים והעקירה העמיקו את המצוקה.
לדברי האב, אדם נוטה להסתגר ולהישאר בבית בשל קשיי התקשורת עם ילדים אחרים והמחסור במקומות בטוחים למשחק. הוא זקוק לא רק למכשיר ולסוללות, אלא גם למזון, למים, לבגדים ולטיפול מקצועי, לצד סביבה בטוחה שתאפשר לו ליצור קשרים ולהשתלב.
בלי אספקה רציפה, גם מכשיר קיים אינו מספק מענה
מוסדות הטיפול והשיקום מתמודדים עם נזקים למבנים ולציוד האבחון, ועם מחסור במכשירים, באספקה ובאנשי מקצוע. ההגבלות על הכנסת ציוד רפואי, מכשירי שמיעה, סוללות וחלקי חילוף מצמצמות עוד יותר את יכולתם לענות על הצרכים.
חלק מהשירותים חודשו, אך היקפם מוגבל. הילדים זקוקים לבדיקות שמיעה קבועות, לתחזוקת המכשירים, לאספקה רציפה של סוללות ולטיפולי דיבור ושיקום, לצד תמיכה נפשית וחינוכית.
אנשי מקצוע מדגישים כי הפסקת השימוש במכשירים והניתוק מטיפול עלולים לפגוע בהתפתחות השפה, בתקשורת ובהישגים הלימודיים, ולהעמיק את הבידוד החברתי, במיוחד בשנות החיים הראשונות.
המענה הנדרש אינו מסתכם בחלוקת מכשירי שמיעה. הוא מחייב אספקת סוללות וחלקי חילוף, חידוש שירותי האבחון והשיקום, חינוך מותאם וסביבה בטוחה למשחק ולמפגש עם ילדים אחרים.
עבור משפחות כמו אלה של מירה ואדם, היכולת להשיג סוללה בזמן קובעת אם ילדיהן יוכלו לשמוע, ללמוד ולתקשר. אספקה סדירה של ציוד וטיפול חיונית כדי שמוגבלות השמיעה לא תוסיף לבידוד ולמחסור שכפתה המלחמה על חייהם.
