עזה, 23 באוקטובר 2026, וואפא – רים סוויסי
רביע א־דאיה, בן 65, יושב בפתח האוהל שאליו נעקר לפני כשנה ופוכר את ידיו. זה עתה קרא כי תוכנית המזון העולמית החליטה לצמצם את הסיוע שעליו הוא ומשפחתו נשענים. א־דאיה מפרנס משפחה בת תשע נפשות, ובה שני חולים הזקוקים לטיפול. לצד המצוקה הכלכלית, הוא מתמודד עם חרדה מפני היום שבו לא יוכל עוד לספק להם מזון.
"חבילת המזון בקושי מספיקה לתשעה אנשים"
"אני ומשפחתי חיים מחבילת המזון של תוכנית המזון העולמית: שק קמח וארגז עם שמן בישול, מלח ועדשים", הוא אומר. "לצערי, זה בקושי מספיק לנו. סכנת הרעב מלווה אותי בכל רגע".
"אם יפסיקו לחלק את הסיוע, אני וילדיי נמות מרעב", הוא מוסיף. "אין לי עבודה. אני גם פצוע ואיני מסוגל לעמוד במאמץ של עבודה, ואני המפרנס היחיד של המשפחה".
א־דאיה נעקר משכונת א־זייתון שבמזרח העיר עזה, לאחר שמטוסי קרב ישראליים הפציצו את ביתו בן שתי הקומות לפני כשנה וחצי. כיום הוא מתגורר במחנה א־דירה שבצפון־מערב העיר, בתנאים שאינם מאפשרים חיים בכבוד.
מצבו משקף את מצוקתם של רבים ברצועה התלויים בחבילות המזון, המחולקות להם אחת לשלושה חודשים בהתאם למימון הזמין.
חצי מיליון בני אדם ייגרעו ממעגל מקבלי הסיוע
תוכנית המזון העולמית הודיעה ביום שני האחרון על צמצום הסיוע במזון ובכסף ברצועת עזה בשל מחסור חריף במימון. משמעות ההחלטה היא שכחצי מיליון בני אדם לא יקבלו עוד את הסיוע, והחשש להחרפת הרעב גובר למרות הפסקת האש שהוכרזה ב־10 באוקטובר 2025.
לפי התוכנית, מנות המזון יקוצצו במחצית: חבילה אחת במקום שתיים, לצד שק קטן יותר של קמח חיטה. מספר הארוחות החמות יצטמצם מ־250 אלף ל־150 אלף ביום, והסיוע הכספי לכ־75 אלף משפחות יקוצץ בשיעור של עד 40%.
התוכנית מסרה כי היא זקוקה בדחיפות ל־450 מיליון דולר כדי להמשיך בפעילותה בעזה ובגדה המערבית עד מרץ 2027. לפי נתוניה, החל מאוקטובר 2026 ירד מספר מקבלי הסיוע במזון ובכסף ברצועה מ־1.6 מיליון ל־1.1 מיליון.
"אנחנו הולכים לישון בלי אוכל כדי שיישאר למחר"
רובא שראב, בת 44, אלמנה ואם לארבעה, מתקשה גם היא להתמודד עם הבשורה.
"כבר כמעט חודשיים אני מחכה לקבל את חבילת המזון, כדי לכסות ולו חלק קטן מהצרכים שלי כאלמנה שמגדלת ילדים יתומים", היא אומרת.
"אני והילדים חיים מעדשים שאני מבשלת על האש ומלחם שאני מכינה משק הקמח שאני מקבלת. עכשיו אני לא יודעת מה יהיה על הילדים שלי".
היא פורצת בבכי, ואז ממשיכה: "בלילות רבים אנחנו הולכים לישון בלי אוכל כדי לשמור את הארוחה ליום הבא. איך אספק לילדים שלי אוכל מעכשיו? במה אנחנו אשמים שקיצצו לנו את הסיוע? ומה החלופה?"
שראב מתגוררת באוהל מתבלה על הריסות ביתה בשכונת שייח' רדואן שבמערב העיר עזה. היא חיה בעוני עמוק, על רקע התרחבות העוני והאבטלה ברצועה בעקבות המלחמה.
כ־1.4 מיליון בני אדם מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי חריף
הקיצוץ מגיע בשעה ששיעורי העוני והאבטלה ברצועה נותרים גבוהים. לפי הערכות הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה המובאות בדיווח, שיעור האבטלה עומד על כ־80%.
דוח של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, שפורסם ב־25 בספטמבר, מצביע על היקף הצרכים: 94% מתושבי הרצועה עדיין זקוקים בדחיפות למחסה ולציוד ביתי בסיסי, ו־65% ממשקי הבית מתגוררים באוהלים ובמבנים זמניים שאינם מספקים הגנה נאותה מפני מזג האוויר.
הפסקת הסיוע לכחצי מיליון פלסטינים אינה מעידה כשלעצמה על הכרזה רשמית מחודשת על רעב ברצועה. עם זאת, היא מתרחשת בשעה שהמצב ההומניטרי עדיין שברירי ומאיימת להרחיב את מעגל הרעבים.
לפי נתוני תוכנית המזון העולמית, כ־1.4 מיליון בני אדם בעזה, קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה, עדיין מתמודדים עם רמות גבוהות של חוסר ביטחון תזונתי חריף.
"גם כשהמזון נמצא בשוק, רבים אינם יכולים לקנות אותו"
הפרשן הפוליטי מוחמד אבו דיאב טוען כי מדיניות ההרעבה אינה מתבטאת רק בהיעדר מזון מהשווקים.
"כשאנחנו אומרים שהכיבוש פועל ליצירת רעב ברצועת עזה, אין הכוונה בהכרח לחזרה למצבים קודמים, שבהם כמעט שלא היו מוצרי יסוד", הוא אומר. "אנחנו רואים דפוס אחר: הגבלת כניסתן של סחורות חיוניות והתרת הכנסתן רק במרווחי זמן גדולים ובכמויות מוגבלות. כך ההיצע בשווקים נשאר נמוך והמחירים גבוהים, ויותר מ־80% מהתושבים אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות אותן".
לדבריו, הקיצוץ בסיוע הבינלאומי מחריף את המשבר ופוגע גם בארגוני סיוע אחרים, המפעילים מטבחים קהילתיים ומספקים מזון לעקורים.
"הכיבוש מעמיק את המשבר ההומניטרי לא רק באמצעות צמצום זמינות המזון, אלא גם באמצעות פגיעה בכוח הקנייה של התושבים והשארתם במצוקה מתמשכת", הוא אומר. "המשבר אינו מסתכם במחסור בסחורות בשווקים. חלקים נרחבים מהאוכלוסייה אינם יכולים להשיג אותן גם כשהן זמינות".
