צווי הריסה מאלצים חקלאים במישור עאבא לפרק חממות, לעיתים כשהיבול רק מתחיל להניב וההלוואות להקמתן טרם נפרעו. "אני מפרק במו ידיי את מה שהשקעתי בו את העבודה ואת הכסף שלי", אומר אחד מהם
ג'נין, 21 באוקטובר 2026, וואפא — זהראן מעאלי
מחמוד פריד מחאמיד רק החל לקטוף את העגבניות בחממה שלו במישור עאבא, ממזרח לג'נין, כשנאלץ לשקול לפרק אותה. אחרי 14 שנות עבודה שנדרשו לו כדי לממן את הקמתה, הוא חושש שכוחות הכיבוש הישראליים יהרסו אותה — יחד עם היבול שעליו נשענת פרנסת משפחתו.
במרחק מאות מטרים ממנו מתמודד שמס א־דין אחמד סולימאן עזאמטה עם אותה סכנה. הוא לווה כסף כדי להקים חממה לאחר שאיבד את עבודתו בישראל. כעת, עוד לפני שהחזיר את ההלוואה, נדרש לפרק אותה.
שניהם עברו לחקלאות בתקווה למצוא מקור הכנסה במקום העבודה בישראל. שניהם השקיעו בה את כספם ואת עבודתם, וכעת הם עלולים לאבד את פרנסתם פעם נוספת.
מחאמיד, בן 54 מהכפר דיר אבו דעיף שממזרח לג'נין, הקים את החממה על אדמה שבבעלותו. לדבריו, הוא נאלץ להפסיק לעבוד בישראל בשל הצטמצמות אפשרויות התעסוקה והקושי להשיג היתרי כניסה. מאז הוא עובד בחקלאות עם בניו ומפרנס ממנה משפחה בת שבע נפשות.
הצו הצבאי המורה על פירוק החממה, ששטחה כדונם, הגיע כשהחל לקטוף את תוצרתה. העגבניות הראשונות הבשילו כ־75 יום לאחר השתילה, ומחאמיד קיווה להמשיך בקטיף עד מאי הבא.
הוא מעריך שהשקיע בגידול העגבניות בין 30 ל־40 אלף שקלים. שווי החממה עצמה, לדבריו, עולה על 15 אלף שקלים. אין לו אפשרות לספוג הפסד כזה.
"אני בן 54, ובכל חיי לא עברתי תקופה גרועה מזו", הוא אומר לכתב וואפא. "אני מפרק במו ידיי את מה שהשקעתי בו את העבודה ואת הכסף שלי, מפחד שיהרסו אותו".
ההכנסה מהחממה אפשרה לו לממן לימודים באוניברסיטה לאחד מבניו, לחתן בן אחר ולהיערך להכשרת בית לבן נוסף. כעת הוא חושש לאבד את מקור ההכנסה שעליו הסתמכה משפחתו במשך שנים.
גם אדמותיו האחרות אינן מספקות לו חלופה. לדבריו, לא הצליח לקצור חיטה שגידל בכעשרה דונמים סמוך למחנה חדאד, והוא מנוע מלהגיע לכ־45 דונמים של מטעי זיתים שבבעלותו סמוך להתנחלות גנים.
היבול החל להניב, החוב עוד לא שולם
עזאמטה הקים בשנה שעברה חממה בשטח 700 מטרים רבועים, בעלות של 18 אלף שקלים. חלק מהסכום לווה לאחר שאיבד את אפשרויות העבודה בישראל. ב־18 באוקטובר, כשנותר לו חוב של כששת אלפים שקלים, קיבל הודעה המורה לו לפרק את החממה בתוך שבעה ימים.
באותה עת החל להניב בה גידול העלים המכונה "לסינה". הוא ציפה להמשיך לקטוף את העלים עד מארס הבא, אך כעת הוא עלול לאבד את השקעתו לפני שהחזיר את עלותה.
"הקמתי את החממה בכסף שלוויתי, אחרי שכבר לא נשארה עבודה", הוא אומר. "אמרתי שאעבוד בחקלאות כדי להאכיל את הילדים. זה מקור ההכנסה היחיד שלי, והיום אני לא יודע מאיפה להתחיל מחדש".
"העבודה בישראל נסגרה בפנינו, ועכשיו גם החקלאות. מאיפה נאכיל את הילדים שלנו?"
לעזאמטה ארבעה ילדים, הגדול בהם בן 13. הוא חושש שלא יוכל לספק את צורכיהם אם יאבד את החממה, ואין לו עבודה חלופית.
גם אחיו קיבל צו צבאי לפירוק ולהריסה של חממה שהקים. שטחה 600 מטרים רבועים, ולפני ימים אחדים החל לקטוף בה עגבניות.
עשרות חממות כבר פורקו
היקף הפירוק ניכר גם בעדויותיהם של עובדים העוסקים בפירוק חממות ובהעברתן. אחד מהם סיפר לכתב וואפא כי בחודשיים האחרונים פירק כ־30 חממות, שרובן הוקמו לפני יותר מחמש שנים.
להערכתו, באזור הכפרים עאבא א־שרקייה, דיר אבו דעיף, אל־ג'למה ועראנה, ועד לכפר הנופש חדאד, נהגו להקים בין 200 ל־300 חממות בשנה. כעת הוא עד לצמצום הפעילות החקלאית שסיפקה עבודה גם לבעלי מקצוע בענף.
עובד אחר סיפר כי בתקופה האחרונה פירק והעביר יותר מ־50 חממות באזור שלאורך הכביש העוקף, מאל־ג'למה לכיוון כפר הנופש חדאד.
ראש מועצת עאבא א־שרקייה, בורהאן עזמוטי, אומר כי בחודשים האחרונים נהרסו ופונו כ־35 מבני תעשייה ומסחר לאורך הכביש העוקף, סמוך לכניסה לעיירה. לדבריו, נהרסו ופונו גם שבע חממות בין כיכר אל־באדיה לכניסה נוספת לעיירה.
בעלי המבנים, הוא מוסיף, אומרים שהקרקעות רשומות על שמם בטאבו. לדבריו, בחודשים האחרונים גבר קצב מסירת הצווים, במקביל לחידוש פעילות ההתנחלות באזור.
שמונה בתים נוספים בדרום־מזרח העיירה, סמוך להתנחלות גנים, קיבלו אף הם צווי הריסה.
כמחצית מהאדמות אינן נגישות
בעאבא א־שרקייה מתגוררים כ־800 תושבים. לדברי עזמוטי, כ־70% מהם תלויים בחקלאות לפרנסתם, בעיקר בגידול עגבניות ומלפפונים בחממות מושקות.
שטח האדמות החקלאיות בעיירה מוערך ב־1,400 עד 1,500 דונמים. לדבריו, התושבים אינם יכולים להגיע לכמחציתן בשל ההגבלות סמוך להתנחלויות, לכבישים העוקפים ולאתרים הצבאיים.
הגישה לחלק מהחלקות מחייבת תיאום מראש. מגדלי מקנה מתקשים אף הם להגיע לשטחי המרעה ולאדמות המישור הסמוכים להתנחלויות. מחסומים, שערים החוסמים דרכים ופשיטות חוזרות משבשים את תנועת התושבים ואת עבודתם.
כמה מבעלי המבנים שכרו עורכי דין כדי להתמודד עם הצווים בבתי המשפט. ואולם, אומר עזמוטי, ההליך המשפטי אינו מבטיח שההריסה תיעצר.
הוא מכנה את הצעדים "מלחמה כלכלית ומלחמת עקירה", וטוען שהם פוגעים ביכולתן של משפחות להמשיך לעבד את אדמותיהן ולהתפרנס מהן.
יותר מ־20 צווי הריסה ביום אחד
ביום ראשון האחרון מסרו כוחות הכיבוש הישראליים יותר מ־20 צווי הריסה למבנים חקלאיים ומסחריים במחוז ג'נין.
טארק אע'בארייה, האחראי על תיק ההתנחלויות במחוז, מסר לוואפא כי הצווים נוגעים לחממות, למבנים חקלאיים, לפארק ולמגרש למכירת כלי רכב. המבנים נמצאים באזור המשתרע מכיכר אל־באדיה שליד עאבא במזרח ועד לכיכר לזכר שאמח אבו א־רוב, סמוך לבית הספר האמריקאי בדרום.
לדבריו, ההריסות עלולות לפגוע גם בציוד ובחומרים החקלאיים, להשמיד תוצרת ולשלול ממשפחות את הכנסותיהן. הוא מזהיר כי שילוב צווי ההריסה והגבלות הגישה לאדמות מעמיד בספק את המשך הפעילות החקלאית והמסחרית באזור.
עבור מחאמיד ועזאמטה, משמעות הצווים היא אובדן השקעה שעוד לא הספיקה להחזיר את עצמה. היבול כבר החל להניב, החובות נותרו, והעבודה בישראל שממנה התפרנסו בעבר אינה עומדת לרשותם.
