עזה, 5 בנובמבר 2026, וואפא – ספאא אל־ברים
חודש וחצי לאחר פתיחת שנת הלימודים 2026/2027, השאלה ברצועת עזה כבר אינה "האם התלמידים חזרו לבתי הספר?", אלא "לאן הם חזרו?".
אוהלים, קרוואנים וחורבות מבנים הפכו לכיתות לימוד, שבהן יותר מחצי מיליון תלמידים מנסים להמשיך את שנת הלימודים בתוך ההרס, העקירה והמחסור במשאבים. הלימודים אמנם התחדשו, אך אין זו חזרה לבתי הספר במתכונתם המוכרת, לאחר שהכיבוש הרס את רוב מוסדות החינוך.
באחד ממרכזי הלמידה הזמניים במערב ח'אן יונס יושבת התלמידה בסמה חסאן, בת 15, עם חברותיה על מזרן המונח על החול. במקום אין כיסאות ותאורה, ואפילו מחברות ועטים אין בכמות מספקת. למרות זאת, בסמה נחושה להמשיך ללמוד.
"לפני המלחמה למדנו בבתי ספר מסודרים, בכיתות שהיו בהן כל אמצעי הלמידה", מספרת בסמה, שנעקרה מביתה עם משפחתה ומתגוררת באוהל כבר שלוש שנים. "עכשיו אנחנו עוברות מאוהל לאוהל, אבל אנחנו נחושות ללמוד ולהשלים את הלימודים שלנו, כי החינוך חשוב לנו כמו מים ואוויר".
עבור יזן עמאר, תלמיד כיתה ו', החזרה לבית הספר כבר אינה מעוררת את השמחה שחש לפני המלחמה. כעת מתלווה אליה פחד מקולות הירי וההפגזות.
"פעם היינו קמים שמחים ללכת לבית הספר", הוא אומר. "עכשיו אנחנו מגיעים מפוחדים מכדורים תועים, מטילים ומפגזים. הירי לא נפסק וחוזר מדי פעם".
העדויות האלה משקפות מציאות חינוכית קשה ביותר, על רקע האבדות בנפש והנזק הכבד שנגרמו למערכת החינוך מאז תחילת מלחמת רצח העם הישראלית ברצועת עזה ב־7 באוקטובר 2023.
בדוח הסטטיסטי של משרד החינוך וההשכלה הגבוהה על ההפרות שביצעו כוחות הכיבוש הישראליים נגד מערכת החינוך בפלסטין בשלוש שנות המלחמה, נמסר כי מספר ההרוגים ברצועת עזה עלה על 19,189 תלמידי בתי ספר ו־1,386 סטודנטים. עוד נפצעו בדרגות שונות 28,586 תלמידי בתי ספר ו־3,082 סטודנטים.
לפי הדוח, הכיבוש הרס באופן מלא או חלקי יותר מ־90% מבתי הספר והמוסדות האקדמיים.
האבדות לא הסתכמו בתלמידים ובמבני החינוך. ברצועת עזה נהרגו גם 805 מעובדי בתי הספר ו־246 מרצים ועובדי אוניברסיטאות. נוסף על כך נפצעו 3,298 מעובדי בתי הספר ו־1,493 מעובדי האוניברסיטאות.
במרחק מטרים אחדים יושב מחמוד עבד אל־עאל, בן 12, בין חבריו על מזרנים בתוך אוהל שאין בו אפילו אוורור בסיסי. אין לו נעליים מתאימות או מחברות, אך הוא דבק בזכותו ללמוד ומתכונן עם חבריו למבחני אמצע המחצית הראשונה.
"אף שאנחנו לומדים באוהלים, בלי אוורור ובלי שום דבר, בלי כיסאות, מחברות ועטים, נמשיך לקרוא וללמוד באוהל", הוא אומר. "אנחנו מתכוננים למבחני אמצע המחצית הראשונה".
הקושי אינו נחלתם של התלמידים בלבד. גם משפחותיהם מנסות להחזיר אותם ללימודים, למרות תנאי המחיה הקשים שיצרו המלחמה והעקירה.
"אנחנו נרגשים מאוד מהחזרה של ילדינו ללימודים", אומרת הלא חמדאן, אם לאחד התלמידים במרכז למידה באל־מוואסי שבח'אן יונס, בדרום רצועת עזה. "הם סבלו מאוד במלחמה, מהעמידה בתורים למטבחים הקהילתיים וממילוי מים. אנחנו מקווים שזו תהיה שנה טובה".
אבל חמדאן מציינת כי התנאים במה שמכונה "מרחבי למידה" עדיין קשים. לדבריה, בכמה מהכיתות לומדים בין 50 ל־60 תלמידים, וחלקם, אם לא רובם, יושבים על הרצפה. נוסף על כך, שלושה ימי לימוד בשבוע אינם מספיקים כדי להשלים את מה שהחסירו.
מורים עם משאבים מוגבלים
גם המורים לא נותרו מחוץ למעגל הפגיעה של המלחמה. לאחר שמאות מהם נהרגו ובתי הספר נהרסו, הנותרים ממשיכים למלא את שליחותם בתנאים קשים ביותר ובמשאבים שאינם מספקים אפילו את צורכי ההוראה הבסיסיים.
"אנחנו מלמדים באוהל שאינו ראוי לישיבת בני אדם. אין לוח מתאים ואין ספרים", אומר מורה בבית ספר ממשלתי במערב ח'אן יונס. "התלמידים צמאים ללמידה למרות המלחמה וההרס, אבל אין משאבים. אנחנו ממלאים חובה אנושית יותר מאשר חינוכית".
המורה רנדה עודה מספרת כי המורים ממשיכים בעבודתם על רקע מחסור חמור בציוד ולחצים כלכליים. זאת בשל הקיצוצים בשכרם בעקבות המשבר הכספי של הרשות הפלסטינית, שנגרם מעיכוב כספי המסים בידי הכיבוש הישראלי.
לדבריה, סביבת הלמידה חסרה את הצרכים הבסיסיים ביותר, ולעיתים קרובות אין אפילו כיסאות למורים ולתלמידים.
"אנחנו שמחים מאוד ששנת הלימודים נפתחה, במיוחד עכשיו, כשאנחנו מתקרבים להערכות של המחצית הראשונה", אומרת עודה, המלמדת בבית ספר יסודי מאז 2011. "די בשלוש שנים של ניתוק מהלימודים. אנחנו רוצים להמשיך למרות המשאבים המוגבלים".
שלוש שנים של אובדן למידה ומשבר נפשי שמחריף
בשעה שהתלמידים והמורים מנסים לחדש את הלימודים, מומחי חינוך מעריכים כי ילדי עזה איבדו כמעט שלוש שנות לימוד מאז תחילת המלחמה. אלה שנים שהיו אמורות להניח יסודות חשובים לידע ולמיומנויות שלהם ולהתפתחותם הנפשית והחברתית.
בדוח שפורסם ב־27 בינואר 2026 הזהיר דובר קרן הילדים של האו"ם, יוניסף, ג'יימס אלדר, מפני השלכות התקיפות נגד החינוך ברצועת עזה. הוא ציין כי "שנים של התקדמות נמחקו", וכי המתרחש חורג מההרס הפיזי ומהווה "מתקפה על העתיד עצמו".
הארגון ציין כי לפני המלחמה היה החינוך בעזה מקור גאווה לפלסטינים, וכי שיעור יודעי הקרוא וכתוב ברצועה היה מהגבוהים בעולם. כעת נשקפת למורשת הזאת סכנה חמורה.
ההשלכות הנפשיות של המלחמה חמורות לא פחות מהפגיעה בלימודים. לפי נתוני קרן האוכלוסין של האו"ם שפורסמו במרץ 2026, יותר ממיליון ילדים בעזה זקוקים לתמיכה נפשית וחברתית, ו־96% מהם חשים שהמוות קרוב.
לפי אותם נתונים, כ־61% מהמתבגרים והצעירים סובלים מהפרעת דחק פוסט־טראומטית, 38% מדיכאון ו־41% מחרדה.
בתנאים האלה, המשימה כוללת גם סיוע לילדים בהתמודדות עם הפחד והטראומה שהותירה המלחמה, לצד השלמת שנות הלימוד שאיבדו, ומתן אפשרות לשוב לסביבת למידה בטוחה ויציבה.
יוניסף מדגישה כי תפקיד החינוך בעזה חורג מהישגים לימודיים. הוא מסייע להציל חיים באמצעות יצירת מרחבים בטוחים לילדים, השבת השגרה לחייהם ומתן גישה לשירותי בריאות, תזונה והגנה.
אולם לנוכח המשך ההפגזות והמחסור במימון ובמשאבים, מרחבי הלמידה האלה נותרים ניסיונות מוגבלים להציל מערכת חינוך שהייתה בעבר מקור גאווה לרצועה.
חודש וחצי לאחר פתיחת שנת הלימודים, ולקראת הערכות אמצע המחצית הראשונה, אפשר לומר שהלימודים בעזה התחדשו. אך הם עדיין מתקיימים על חול, תחת השמש הקופחת ובאוהלים שאינם מגינים מפני קור החורף המתקרב או מפני הפגזה פתאומית.
בעזה, השאלה כבר אינה רק אם הילדים יוכלו להמשיך ללמוד, אלא אם יוכלו להשיב לעצמם את תחושת הביטחון ולשמור על יכולתם ללמוד ולחלום על עתיד טוב יותר.
