עזה, 9 בנובמבר 2026, וואפא – עלי אל־פרא
לאחר שניסה להציל את אוהלו ואת משפחתו ממי הגשם, מיהר עבדאללה פרוואנה לדוכן המאפים הקטן שלו במחנה העקורים אל־כתיבה שבמרכז ח'אן יונס. הוא קיווה להציל את מקור הכנסתו היחיד, אך מצא דוכן הרוס. הרוח והגשם החריבו את העסק שהקים לאחר שאיבד במלחמה את ביתו ואת פרנסתו.
הגשמים העזים שירדו ברצועת עזה פגעו גם בעסקים קטנים שעקורים הקימו בעמל רב. עבור מי שכבר איבדו את עבודתם ואת רכושם, ההצפות מחקו ניסיון נוסף להתפרנס בכוחות עצמם.
לפני המלחמה החזיק פרוואנה מאפייה באזור א־סטר אל־ע'רבי שבצפון ח'אן יונס. הוא ייצר מאפים, לחמים, כעכים וצנימים, ועיבד אדמה חקלאית שסיפקה הכנסה נוספת למשפחתו.
המלחמה הרסה את הבית, המאפייה והאדמה. משפחתו נעקרה מח'אן יונס לרפיח, שבה לעיר ונדדה בין אזוריה, עד שהתמקמה באוהל במחנה עקורים.
"לא היה לי מקור הכנסה, וניסיתי למצוא דרך להאכיל את ילדיי", הוא מספר. "בסוף הקמתי מאפייה קטנה, בלי גז ובלי חשמל, שפעלה על עצים. אבל הגשם והרוח החריבו הכול. איבדתי שוב את העסק ואת ההכנסה היחידה שלי".
גם הקמת דוכן פשוט הייתה יקרה. פרוואנה קנה עץ לשולחנות ותנור מפח ומחמר. את המאפים הציג על שולחן עץ מכוסה ביריעת פלסטיק, במקום ויטרינה. תושבי המחנה קנו ממנו בזכות המחירים שהתאים ליכולתם, במיוחד על רקע החרפת המחסור בלחם בח'אן יונס.
לדבריו, הוא איבד יותר מדוכן ומציוד: הוא איבד הזדמנות לשוב ולפרנס את משפחתו. כעת הוא מקווה שיוכל לבנות מחדש ולחזור לעבוד.
המסעדה של האב הפכה לדוכן — וגם הוא קרס
סברי אל־עקאד ניסה להמשיך את דרכו של אביו אחמד, שנהרג במלחמה. האב החזיק מסעדת בשרים גדולה במרכז ח'אן יונס, "מסעדת אבו סברי", שנהרסה בהפצצה ישראלית.
למרות המחיר הגבוה של הברזל והציוד, הקים הבן דוכן קטן להכנת בשר על האש. זמן קצר לאחר שהחל לעבוד, החריבו אותו הגשמים. הדוכן קרס ונגרמו לו נזקים המחייבים תיקון ובנייה מחדש.
אל־עקאד מספר כי אזור מגוריו נמצא מחוץ למה שמכונה "הקו הצהוב", אך הפך לעיי חורבות שאינם ראויים למגורים. הוא נאלץ להתגורר באוהל ולנסות להתחיל מחדש במעט האמצעים שנותרו לו.
"החלטתי לעבוד במקצוע שירשתי מאבי והצלחתי להקים מסעדה קטנה ולעשות את מה שאני אוהב", הוא אומר. "אבל הגשם והמחסור במשאבים החזירו אותי לנקודת ההתחלה. הנזק כבד, ואין לי כסף לבנות מחדש".
גם מג'די עתים איבד את פרי עבודתו. באוהל ששימש לו מחסן החזיק יבול טבק מהזנים המכונים ערבי ושאמי, שגידל והכין למכירה. מי השיטפונות סחפו את האוהל ואת תכולתו.
עתים וקבוצת סוחרי טבק החליטו לגדל טבק מקומי בשל המחסור בשוק, שהוביל חלק מהמעשנים להשתמש בעלי מלוח'יה ובצמחים אחרים כתחליף. המחסור בקרקע חקלאית אילץ אותם לגדל גם בשטחים מסוכנים סמוך ל"קו הצהוב".
לאחר הקטיף ייבשו את העלים בשמש. כשהתקבלו אזהרות מפני גשם, הכניס עתים את היבול לאוהל, בתקווה להגן עליו.
"הצלחנו לייצר כמות לא קטנה", הוא מספר. "אבל הגשם היה חזק והשיטפון לא היה צפוי. הוא סחף את האוהל עם כל מה שהיה בו".
לדבריו, האובדן כולל גם חודשים של עבודה וסיכון. בתנאים הנוכחיים, ובמחסור במשאבים, יהיה קשה לנסות שוב.
עסקים קטנים בתוך כלכלה שקרסה
התאחדות העקורים ברצועת עזה הזהירה מהחרפת המצוקה וקראה לקהילה הבינלאומית, לאו"ם, לארגוני הסיוע ולוועד הבינלאומי של הצלב האדום להתערב בדחיפות.
ההתאחדות דרשה לאפשר הכנסת קרוואנים למגורים וחומרי בנייה ושיקום, ולהרחיב את חלוקת האוהלים, יריעות הברזנט, השמיכות, המזרנים, בגדי החורף ואמצעי החימום. היא הדגישה את הצורך להגיע מיד למשפחות שנפגעו ביותר, ואמרה כי המשך החיים באוהלים בלויים, שאינם מגינים מגשם, מקור או מחום, מסכן את חיי העקורים ואת כבודם.
ניסיונותיהם של בעלי העסקים לשוב לעבוד מתרחשים בתוך קריסה כלכלית חסרת תקדים. מאות אלפי תושבים איבדו את עבודתם ואת הכנסתם, ומבנים וציוד נהרסו במלחמה.
לפי דוח ועידת האו"ם לסחר ולפיתוח, אונקטאד, מספטמבר 2026, כ־92% מבתי העסק והמתקנים הכלכליים ברצועה ניזוקו או נהרסו מאז אוקטובר 2023. שיעור האבטלה ב־2025 עמד על 78%, ויותר מ־90% מהתושבים בגיל העבודה לא עבדו. צורכי ההתאוששות והשיקום הוערכו ב־71.5 מיליארד דולר.
פרוואנה, אל־עקאד ועתים מנסים כעת לתקן את מה שנותר. כמו אלפים אחרים, הם איבדו את פרנסתם במלחמה וניסו לבנות אותה מחדש באמצעים מעטים. הגשם החריב גם את הניסיון הזה.
