בית לחם, 17 ביולי 2026, וואפא – ענאן שחאדה
מוחמד עדנאן סביח, המכונה אבו עמוס, לא העלה בדעתו שארבע שנים של עבודה רצופה וחיסכון יסתיימו בתוך שעות ספורות תחת דחפורי הכיבוש.
לאחר שנים של מאמץ הצליח לבנות בית בן שתי קומות בעיירה אל־ח'דר, מדרום לבית לחם, כדי שישמש קורת גג יציבה לו ולמשפחתו. אולם בספטמבר 2025 הרסו כוחות הכיבוש את הבית והותירו אחריהם ערימת הריסות, במקום החלום שלמענו עבד וחסך במשך שנים.
אבו עמוס עמד מול שרידי ביתו, הביט בהריסות, הרים את ידיו לשמים והתפלל לאלוהים שיפצה אותו בטוב.
"עם הריסת הבית הכול נעלם", הוא אומר. "עלות הבית, ששטחה של כל אחת משתי קומותיו 270 מ"ר, הגיעה לכ־1.3 מיליון שקל. מכרתי את כל הזהב של אשתי, את כל מה שחסכתי במשך 20 שנה, את חסכונותיו של בני ואפילו את דירתי הישנה, שמכרתי לאחי. קשה לתאר מה פירושו של דבר לראות את החלום שלך מתנפץ מול עיניך".
לדבריו, לאחר הריסת הבית נותרו לו חובות בסך 45 אלף שקל בגין עבודות הבנייה. הוא נאלץ לרכוש מחדש את ביתו הישן, אף שלא היה בידו הכסף הדרוש לכך, והמהלך העמיק את חובותיו והכביד עליו עוד יותר.
סיפורו של אבו עמוס הוא רק אחד מעשרות הסיפורים בעיירה אל־ח'דר וממאות מקרים ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש. מקרים אלה מתרחשים במסגרת מדיניות הכיבוש, שנועדה להצר את צעדיהם של התושבים, לחנוק את התפתחות היישובים הפלסטיניים ולדחוק את האוכלוסייה לעזוב את אדמתה, בשירות המפעל ההתנחלותי.
בשנים האחרונות מתמודדת אל־ח'דר עם הסלמה מתמשכת במדיניות הכיבוש, הכוללת הריסת עשרות בתים, מסירת צווי הריסה וצווים להפסקת בנייה לבתים נוספים, בעיקר באזורים אום רוכבה, ארד א־דיר ואל־באלוע. אזורים אלה מהווים את עתודת הבנייה היחידה שנותרה לעיירה.
במקביל, נמנעת מאלפי תושבים הגישה לאדמותיהם החקלאיות שמעבר לגדר ההפרדה וההתרחבות הגזענית, ששטחן עולה על 20 אלף דונם.
על אדמות העיירה הקים הכיבוש ארבע התנחלויות: אפרת, דניאל, אלעזר ושדה בועז, לצד כמה מאחזים התנחלותיים.
חבר מועצת אל־ח'דר והאחראי על הפעילות החקלאית, מחמוד עבדאללה, אומר כי העיירה נמצאת במצב שאותו הגדיר "מוכה אסון", לנוכח המתקפה ההתנחלותית המתמשכת, שהחריפה באופן חסר תקדים מאז 7 באוקטובר 2023.
לדבריו, הכיבוש הטיל הגבלות חמורות על תנועת התושבים, חסם את הכניסות לעיירה באמצעות סוללות עפר ומנע מהתושבים להגיע לאדמותיהם החקלאיות או לנוע בחופשיות בתוך העיירה.
עבדאללה מוסיף כי הכיבוש החריף גם את מדיניות הריסת הבתים ואת מסירת הצווים להפסקת בנייה, בעיקר באום רוכבה, ארד א־דיר ואל־באלוע, המהווים את אזורי ההתרחבות האחרונים של העיירה. לדבריו, כמה תושבים אף אולצו להתפנות מבתיהם תחת איום בנשק, בניסיון לכפות עליהם עקירה.
הפגיעה אינה מוגבלת לתחום המגורים. עבדאללה מדגיש כי גם המגזר החקלאי ספג מכה קשה בשל צעדי הכיבוש. לדבריו, כ־5,000 דונם של אדמות נסגרו לחלוטין, והגישה לשטחים החקלאיים הנותרים הוגבלה במידה רבה.
כדי להדק את ההגבלות, הציב הכיבוש שמונה שערי ברזל בדרכים החקלאיות, חסם את המעברים המובילים לאדמות דרך כביש ההתנחלות מספר 60 ופגע בכמה ממעיינות המים באזור, ובהם עין אל־קסיס, עין תאיה, ראס אל־עד, עין אל־אביאר ואל־מע'ארה. נוסף על כך, סתם הכיבוש ארבע בארות מים.
לדברי עבדאללה, צעדים אלה פגעו באופן ישיר בתפוקה החקלאית של העיירה. באל־ח'דר ישנם כ־7,000 דונם של מטעים, שבעבר הניבו כ־6,000 טונות ענבים בשנה. מאז 7 באוקטובר 2023 ירדה התפוקה לכ־2,400 טונות בלבד.
הירידה החדה ביבול אילצה כמה מבעלי האדמות לרכוש ענבים ועלי גפן בשוק המקומי, אף שבעבר נמנו עם היצרנים הבולטים של מוצרים אלה.
אחד מהם הוא החקלאי נעים מרזוק, בן 82, שנאלץ לרכוש ענבים ועלי גפן לאחר שנמנעה ממנו הגישה לאדמתו החקלאית, המשתרעת על פני עשרות דונמים מעבר לגדר ההפרדה וההתרחבות הגזענית.
מרזוק מספר כי בעבר שיווק את תוצרתו בשווקים בבית לחם, ברמאללה ובירושלים. כיום, לדבריו, הוא עובר את התקופה הקשה ביותר בחייו. הוא אינו מורשה להיכנס לאדמתו, ובכל פעם שהוא מנסה להתקרב אליה הוא נתקל בתקיפות ובאיומים מצד כנופיות המתנחלים, ונאלץ לשוב על עקבותיו מבלי שכף רגלו תדרוך באדמה.
מומחה לענייני הגדר וההתנחלויות, חסן בריג'יה, אומר כי המתרחש באל־ח'דר הוא חלק ממדיניות כיבוש שיטתית, שמטרתה לצמצם את הנוכחות הפלסטינית ולהרחיב את המפעל ההתנחלותי.
לדבריו, האזורים אום רוכבה, ח'רבת עליה, ג'בל אבו סוד וארד א־דיר ניצבים בפני סכנת עקירה ממשית. הוא מציין כי לפני כמה ימים מסרו רשויות הכיבוש צווי הריסה וצווים להפסקת בנייה ל־32 בתים באזור ארד א־דיר.
בריג'יה מוסיף כי כביש ההתנחלות מספר 60, העובר ממערב לעיירה, מאיים בעקירה על כ־175 משפחות פלסטיניות, בטענה שבתיהן נבנו ללא היתר. לדבריו, יישום התוכניות הללו יוביל לעקירה כפויה בעלת אופי התנחלותי.
בהסתמך על נתוני הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, מציין בריג'יה כי בגדה המערבית קיימים כ־350 מאחזים התנחלותיים, מהם 39 במחוז בית לחם.
לדבריו, המאחזים אינם מוקמים באופן אקראי, אלא משמשים חוליות חיבור בין ההתנחלויות ונקודות מוצא לתקיפת קהילות פלסטיניות, כחלק מההכנות להקמת התנחלויות חדשות.
הוא מוסיף כי מאז 7 באוקטובר 2023 השתלט הכיבוש על כ־70 אלף דונם ברחבי הגדה המערבית, ובהם כ־500 דונם במחוז בית לחם, על פי הנתונים שפורסמו.
