טובאס, 13 ביולי 2026, וואפא — אסראא ע'וראני
חמש שנים קשות עברו על סלאמה רשאידה, המכונה אבו עיד, ועל משפחתו, שנאלצו לעבור מדרום הגדה המערבית לצפונה לאחר שנעקרו בכפייה פעם אחר פעם. תחילה עזבו את מזרח בית לחם, שם חיה המשפחה במשך דורות, משם עברו לצפון בקעת הירדן ולבסוף הגיעו לשולי העיר טובאס. מסלול העקירה הזה נכפה עליהם בעקבות התרחבות ההתנחלות הרעייתית בשנים האחרונות והפגיעה הגוברת בקהילות הבדואיות והרועות, בעיקר בבקעת הירדן ובמורדות המזרחיים של הגדה המערבית.
רק שנה חלפה מאז התיישבה המשפחה באזור עינון שבשולי טובאס, וכבר החל אותו תרחיש לחזור על עצמו. בארבעת החודשים האחרונים מבצעים מתנחלים תקיפות ופעולות התגרות יומיומיות בסביבת מקום מגוריהם.
כמדי בוקר יצא רשאידה לדאוג לצורכי משפחתו ולהשיג מספוא ומים לעדר. המשימה, שגם קודם הייתה קשה, הפכה למסע מתיש לאחר שבעקבות העקירות החוזרות איבד כמעט לחלוטין את הגישה לשטחי המרעה ולמקורות המים.
כשחזר קיבלו את פניו שמונת ילדיו. הגדולה שבהם, ריף, בת עשר, והקטנה, נג'ווא, בת שנה. אולם סימני הפחד על פניו של בנו רחייל, בן השנתיים, משכו מיד את תשומת לבו. כששאל אותו ממה הוא חושש, השיב הילד במילים מקוטעות כי המתנחלים עברו שוב ליד האוהלים.
"הסיוט עצמו מתחיל לחזור", אמר רשאידה, כשעל פניו ניכרו העייפות והתשישות. "המתנחלים אינם עוזבים את האזור. הם עורכים מדי יום סיורים ופשיטות בכלי רכב ובאופנועים".
הפשיטות אינן מסתיימות בשעות היום, ולעיתים נמשכות עד שעות הלילה המאוחרות. בכמה מקרים אף נכנסו המתנחלים לאוהלים בזמן שבני המשפחה ישנו, וכך הפכו את החשש לשלום הילדים לחלק קבוע מחיי האב.
"הם שללו מאיתנו את האדמות, את שטחי המרעה ואת המים, ועכשיו הם שוללים מאיתנו גם את הביטחון ואת השינה", אמר לוואפא. "אני נשאר ער כל הלילה כדי לשמור על המשפחה, וישן רק שעתיים במהלך היום".
בזמן שבדק את עדרו בדיר הפשוט שהקים, סיפר רשאידה על מסע העקירה שעברה משפחתו מדרום הגדה המערבית לצפונה. לדבריו, עוד מימי אביו וסבו חיה המשפחה בשולי העיירה תקוע שממזרח לבית לחם, והתפרנסה מגידול צאן באזור שהיה מוכר בזכות שטחי המרעה הנרחבים שלו.
סבלם של תושבי האזור החל בראשית שנות ה־80, עם הקמת ההתנחלות מעלה עמוס. בסוף שנות ה־90 החריף המצב בעקבות הקמת ההתנחלות איבי הנחל, והמשפחות הבדואיות מצאו את עצמן לכודות בין שתי ההתנחלויות.
לדברי רשאידה, המפנה המסוכן ביותר התרחש בשנת 2021, עם התרחבות תופעת ההתנחלות הרעייתית והקמת מאחז רעייה סמוך לבתי התושבים. בתחילה השתלטו המתנחלים על שטחי המרעה, ובהמשך החריפו בהדרגה את התקיפות, עד שמשפחות רבות נעקרו בכפייה.
לאחר מכן עבר רשאידה לצפון בקעת הירדן, שנראתה לו אז כמרחב מתאים לגידול צאן בזכות שטחי המרעה ומקורות המים. אולם גם שם חזר אותו דפוס. מאחזי הרעייה התפשטו במהירות ברוב אזורי הבקעה, ובעקבותיהם התרבו התקיפות והעקירות של הקהילות הרועות.
לפי נתוני הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, ברחבי הגדה המערבית פועלים כיום 370 מאחזים למטרות שונות, ובהם 270 מאחזי רעייה.
חלק גדול ממאחזי הרעייה מרוכז במורדות המזרחיים של הגדה ובבקעת הירדן. אלה גם האזורים שבהם מתבצעות רבות מפעולות העקירה הכפויה שמובילים המתנחלים בחסות כוחות הכיבוש. מעקב אחר התרחבות המאחזים מצביע על עלייה ניכרת במספרם בעשור האחרון, כאשר בשלוש השנים האחרונות הגיעה ההתנחלות הרעייתית לשיאה.
כיום מגדל רשאידה כ־80 ראשי צאן, שמהם הוא מפרנס את משפחתו. לפני העקירות החוזרות היו ברשותו יותר מ־200. לדבריו, ההתנחלות הרעייתית הפכה את חיי הרועים למאבק כלכלי ויומיומי.
"המתנחלים לא השאירו אמצעי שלא השתמשו בו כדי להפוך את חיי הרועים לגיהינום ולדחוף אותם לעזוב את מקומות מגוריהם", אמר.
מניסיונו האישי תיאר רשאידה את השלבים שבהם פועלים המתנחלים נגד הקהילות הבדואיות עד לעקירתן. לדבריו, אותו דפוס חזר על עצמו כמה פעמים ובכמה אזורים במהלך חמש השנים האחרונות.
השלב הראשון מתחיל בהקמת מאחז רעייה סמוך לקהילה המיועדת לעקירה. לאחר מכן משתלטים המתנחלים בהדרגה על שטחי המרעה שסביבה, מונעים מהרועים להגיע אליהם, רודפים אחריהם וגונבים את עדריהם. במקביל הם משתלטים על מקורות המים ותוקפים את הרועים כשהם מנסים להגיע אליהם.
לאחר שהרועים מאבדים את שטחי המרעה ואת מקורות המים, הם מתקשים לשמור על מקור פרנסתם היחיד. אלא שהפגיעה אינה מסתיימת בכך. התקיפות מתקרבות אל הבתים, הפשיטות הופכות ליומיומיות, וחיי בני המשפחה נכנסים לסכנה. בשלב הזה, אמר רשאידה, העזיבה הכפויה הופכת לתוצאה כמעט בלתי נמנעת.
כך נאלץ לעזוב את מזרח בית לחם, ולאחר מכן גם את צפון בקעת הירדן. כיום הוא מתמודד עם אותם תנאים באזור עינון שבשולי טובאס.
"עזבנו את בית לחם ועברנו לבקעה, וכעת אנחנו מתגוררים כאן כמעט שנה, באזור עינון, במרחק כמה קילומטרים מח'רבת ירזא, שתושביה נעקרו לאחרונה בשל אלימות המתנחלים", אמר. "איננו יודעים מה יביא המחר".
לדבריו, מאז עקירת תושבי ח'רבת ירזא החלו המתנחלים לרדוף אחריהם גם במקומות החדשים שאליהם עברו, סמוך לח'רבה, וכן אחר רועים באזורים הסמוכים. מאז הוא אינו יודע מנוחה, והשינה הפכה לדבר נדיר.
נתונים עדכניים של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים משקפים את חומרת המציאות בגדה המערבית בשנים האחרונות, על רקע ההסלמה בתקיפות המתנחלים והפגיעה בקהילות הבדואיות והרועות.
לפי הנתונים, בין ינואר 2023 לאפריל 2026 נעקרו יותר מ־5,900 פלסטינים בשל תקיפות מתנחלים והגבלות על הגישה לאדמות. 45 קהילות נעקרו במלואן ו־72 קהילות נוספות נעקרו באופן חלקי.
ההתפתחויות המואצות במחוז טובאס ובצפון בקעת הירדן מצביעות על כך שגל העקירה אינו עומד להיפסק. מתחילת השנה החלו רשויות הכיבוש לבצע את מיזם "החוט הארגמני", הכולל סלילת דרך צבאית והקמת חומת הפרדה באורך 22 קילומטרים על אדמות מחוז טובאס וצפון הבקעה. המיזם מאיים להביא לעקירות נוספות ולביתור האזור.
רשאידה עומד כיום בפתח אוהלו ומצביע לעבר ההר שמולו. לדבריו, דחפורי הכיבוש, שהחלו מתחילת השנה לעקור אלפי דונמים בעאטוף ובמישור אל־בקיעה לצורך ביצוע המיזם, מתקדמים כעת לעבר ההר, כהכנה להמשך העבודות עד ח'רבת ירזא ומשם למחסום הצבאי תיאסיר.
