סלפית, 13 ביולי 2026, וואפא — עולא מוקדי
לינה בת התשע עמדה מחוץ לביתה באזור דיריא, ממערב לעיירה כפר א־דיכ, וחיבקה את כלובו של זוזו, הציפור הקטנה שלה. מולה פעלו דחפורי הכיבוש והרסו את הבית שבו חיה, שיחקה וגדלה.
זוזו לא היה עבורה רק ציפור. הוא היה הדבר היחיד שהצליחה להוציא מהבית לפני שחדריו, המשחקים, הבגדים והזיכרונות שנאספו בו הפכו לערמת הריסות. בתוך דקות נעלם כל מה שהיה חלק משגרת יומה, בעוד רכוש המשפחה, המסמכים, הרהיטים ואפילו החלב של התינוק נותרו מתחת להריסות.
אמה של לינה, רימאח קרינאווי, סיפרה לוואפא כי ההריסה השפיעה על בתה עמוקות. לדבריה, גורלו של זוזו היה הדבר שהעסיק את לינה יותר מכול, משום שהציפור והכלב ששהה ליד הבית היו חלק קבוע מחיי הילדים ומהמרחב המשפחתי שלהם.
גם עבור יתר בני המשפחה היה זה מראה קשה, בעיקר משום שההריסה בוצעה בהפתעה. "לא ידענו שבאותו בוקר עומדים להרוס את הבית, ולא היה לנו די זמן להוציא את החפצים או להתכונן למה שעמד לקרות", אמרה קרינאווי.
עד לפשיטת כוחות הכיבוש חיה המשפחה את שגרת חייה. בתוך זמן קצר התחלפה השגרה בפחד ובבלבול, לאחר שהכוחות נכנסו לאזור והחלו בהכנות להריסה.
המשפחה שכרה את הבית מבעליו לפני כשנה, והוא שימש קורת גג לחמשת בני המשפחה, בהם תינוק בן שנה וחודש. אולם כאשר החלה ההריסה מנעו החיילים מבני המשפחה להוציא את רוב רכושם. בגדים, מסמכים רשמיים, תעודות לידה, תכשיטי זהב וחפצים אישיים נותרו בתוך הבית ונקברו תחת ההריסות.
קרינאווי הוסיפה כי הבית רוהט לאחרונה בריהוט חדש, אך גם אותו לא הצליחה המשפחה להציל. החיילים מנעו מבני הבית להיכנס, וכאשר בעלה ניסה לחלץ חלק מהחפצים הם ניסו להכות אותו.
כך, בזמן שהדחפורים מוטטו את הקירות, עמדה המשפחה מן הצד וצפתה בחייה נעלמים מתחת להריסות. חדרי השינה, החפצים האישיים, הצעצועים והזיכרונות שנאספו לאורך הזמן הפכו בתוך זמן קצר לחלק מערמת העפר.
בית שעמד במשך 15 שנה הפך להריסות
הבית שכוחות הכיבוש הרסו לא היה מבנה חדש. הוא עמד במקום במשך כ־15 שנה ושימש לאורך התקופה למגורים ולחיי משפחה. שטחו היה כ־200 מ"ר והוא כלל שתי קומות. בקומה התחתונה היו שלושה מחסנים, והקומה העליונה שימשה למגורים.
ראש מועצת כפר א־דיכ, בשיר טאהר, מסר לוואפא כי כוחות הכיבוש נכנסו לעיירה בשעות הבוקר בליווי דחפורים צבאיים, והחלו להרוס את ביתו של אמיר מחמוד נאג'י באזור דיריא. לדבריו, המשפחה נדרשה לפנות את הבית בתוך פחות משעה.
טאהר הדגיש כי הבית היה מאוכלס וכי הריסתו היא חלק ממדיניות מתמשכת הפוגעת בנוכחות הפלסטינית באזור המערבי של העיירה, הנחשב לאחד האזורים הנתונים ביותר לצעדי הכיבוש.
לדבריו, מדיניות ההריסות מפעילה לחץ כבד על המשפחות המתגוררות באזור ומנסות לשמור על נוכחותן בו. במקביל, נמנע מהן לבנות בתים חדשים, להרחיב את הקיימים או להתאים אותם לצורכיהן.
דיריא: בין האדמה, המגורים ואיומי הכיבוש
אזור דיריא נמצא ממערב לכפר א־דיכ ומשמש את תושבי העיירה למגורים ולחקלאות. הוא גם מהווה מרחב התפתחות מרכזי של העיירה, אך מיקומו הפך אותו ליעד לצעדים מתמשכים מצד הכיבוש.
זה שנים מתמודדים תושבי האזור עם הגבלות בנייה, צווי הפסקת עבודה ואיומים בהריסת בתים. כתוצאה מכך חיות המשפחות במקום בחוסר יציבות מתמשך ובחשש קבוע מפני אובדן בתיהן.
תושבי האזור אומרים כי חיי היומיום שלהם הפכו להמתנה מתוחה למה שעלול לקרות, בין אם מדובר בצו חדש, בהחלטת הריסה או בפשיטה פתאומית של כוחות הכיבוש.
הריסת ביתו של אמיר מחמוד נאג'י בוצעה ימים ספורים לאחר שכוחות הכיבוש הרסו בית נוסף באותה עיירה. בימים האחרונים מסרו הרשויות גם צווי הפסקת עבודה ובנייה לתשעה בתים מאוכלסים, שחלקם נבנו בשנות ה־70 וה־80.
בעקבות הצווים האלה עלה מספר ההתראות באזור לכ־30, ועשרות תושבים נמצאים כעת תחת איום מתמשך של אובדן בתיהם.
במקביל, מחוז סלפית ממשיך להתמודד עם תקיפות יומיומיות מצד מתנחלים, בעיקר באזור ואדי א־שאער שבין העיר סלפית לכפר א־לובן א־שרקייה. באזור נרשמות שוב ושוב תקיפות נגד תושבים וכלי רכב, והאחרונה שבהן הייתה הצתת קפטריה השייכת לאוניברסיטת א־זיתונה, על רקע התגברות הפגיעה בתושבים וברכושם ברחבי המחוז.
