ג'נין, 15 ביולי 2026, וואפא — זהראן מעלי
בשוליים המזרחיים של הכפר ראבא, ממזרח לעיר ג'נין, מפרידים שטחים חקלאיים בלבד בין ארבעה בתים פלסטיניים לבין המאחז שהוקם על ג'בל א־סלאמה. עד לא מזמן שימשו האדמות האלה לגידול חיטה וזיתים ולמרעה, והיו מקור פרנסה מרכזי לבעליהן. כיום הן הפכו לזירה של תקיפות יומיומיות, ושלוש המשפחות המתגוררות במקום חיות בפחד מתמיד.
הבית הרביעי, שנבנה לקראת נישואיו של הצעיר חמזה בזור, נותר ריק. עבודות הבנייה בו הופסקו בעקבות התגברות תקיפות המתנחלים, והמשפחה נאלצה לדחות את השלמתו.
באחד הבתים הסמוכים מתגורר פדל נוואג'עה עם שמונת בני משפחתו זה 13 שנה. הוא עבר מהעיר יטא שבדרום הגדה המערבית לראבא בחיפוש אחר שטחי מרעה, שיאפשרו לו לגדל צאן ולהבטיח למשפחתו מקור פרנסה יציב. אולם בשנה האחרונה השתנו חייהם בעקבות הקמת המאחז החקלאי "הר בזק" על ג'בל א־סלאמה, ממזרח לכפר.
ב־12 בדצמבר 2025 הפכו רשויות הכיבוש את המאחז להתנחלות המוכרת רשמית. ההכרה סללה את הדרך להתרחבות מהירה במקום, ובמקביל החריפו תקיפות המתנחלים נגד תושבי האזור המזרחי ונגד אדמותיהם.
נוואג'עה סיפר לכתב וואפא כי המאחז החל במספר קטן של מתנחלים ועדרים, אך בתוך זמן קצר התרחב והפך לנקודה קבועה שכופה את נוכחותה על האזור. לדבריו, הקמתו שינתה לחלוטין את חיי המשפחה.
"הקמנו גדר סביב הבית כדי להגן על עצמנו, אבל היא הפכה לכלא שאנחנו חיים בתוכו", אמר. "למרות זאת, המתנחל מגיע לאדמה שלנו, משחרר את הפרות בין עצי הזית והגידולים ומנסה לפגוע בגדר".
בני המשפחה אינם יכולים עוד לנוע בחופשיות באדמתם. המתנחלים מגיעים בבוקר ובערב עם עדרי הבקר, שאוכלים את הגידולים, ואילו טרקטורים חקלאיים עוברים בשטחים הנמוכים ומותירים אחריהם נזק נוסף. לדברי נוואג'עה, חוסר הוודאות הפך לחלק מחייהם, משום שאינם יודעים מתי תתרחש התקיפה הבאה ומתי יגיעו המתנחלים עד הבית.
הפגיעה אינה מסתכמת בתחושת הביטחון. היא פגעה גם במקור הפרנסה שבגללו עבר נוואג'עה לראבא. מתוך עדר של 40 ראשי צאן נותרו ברשותו שבעה בלבד, לאחר שנאלץ למכור את רובו בשל אובדן שטחי המרעה. אלפי דונמים סביב הכפר הפכו לשטחים שהתושבים אינם יכולים להגיע אליהם.
"כבר אין מקום שבו אפשר לרעות את הצאן", אמר. "נאלצתי למכור את רובו, ואיני רוצה לאבד אחד מילדיי מירי של מתנחל או חייל בגלל הכבשים".
נוואג'עה איבד גם חלק מהכנסתו החקלאית. בעבר נהג לשכור ולעבד שטחים בהיקף של עד 70 דונם ולגדל בהם חיטה, אך כיום אינו יכול להגיע לחלק גדול מהם. לדבריו, לפני שבוע נאלץ לקצור חלק מהיבול בלילה מחשש לתקיפות, אך רחפן שהפעילו המתנחלים הגיע למקום ואילץ אותו לעזוב.
סיפורו של נוואג'עה אינו חריג. הוא משקף את המציאות שאליה נקלע האזור המזרחי של ראבא, לאחר יותר מ־20 שנה שבהן לא התקיימה בו נוכחות התנחלותית דומה.
ראש מועצת הכפר, רסאן בזור, מסר לוואפא כי בשנתיים האחרונות פרסמו רשויות הכיבוש שני צווים להשתלטות על אדמות הכפר. במקביל הוקמה באזור נקודה צבאית, המאחז בג'בל א־סלאמה התרחב, ועבודות סלילת הכבישים והתשתיות הואצו.
לדבריו, המתנחלים אינם מסתפקים בהשתלטות על הקרקעות. הם נכנסים מדי יום לאזור הסמוך לבתים ומשחררים יותר מ־70 ראשי בקר בתוך שדות התושבים. העדרים פוגעים בגידולים וגורמים לחקלאים הפסדים כבדים.
בזור הוסיף כי כ־10,000 דונם מאדמות ראבא, המסווגות כשטח C, הפכו בפועל לבלתי נגישים לבעליהן. התושבים אינם יכולים לחרוש, לזרוע או לרעות בהן את עדריהם, והפגיעה ניכרת גם במספר בעלי החיים בכפר. בתוך שנתיים ירד מספר הכבשים מכ־2,400 לכ־1,500.
המשפחות המתגוררות סמוך לאזור המזרחי נאלצות לשמור על בתיהן בלילות. בני המשפחה מתחלפים ביניהם כדי להגן על הילדים, הבתים ובעלי החיים, לאחר שתקיפות המתנחלים וההתגרויות הליליות הפכו לאירוע חוזר.
גם סיפורו של חמזה, בנו של בזור, ממחיש את השפעת ההתרחבות ההתנחלותית על חיי התושבים. לפני שנתיים החל לבנות בית בשטח של 140 מ"ר, סמוך לביתו של נוואג'עה, לקראת נישואיו. אף שהבית נמצא בשטח A, התגברות התקיפות וצווי ההשתלטות אילצו את המשפחה להפסיק את העבודות. החתונה נדחתה, והמשפחה החלה לבנות לו בית חלופי במרכז הכפר.
לדברי בזור, המתנחלים גם מקיימים טקסים ותפילות תלמודיות בתוך האדמות החקלאיות. לדבריו, פעולות אלה מתקיימות לצד ההשתלטות על הקרקע ונועדו לכפות נרטיב דתי על המקום.
השפעת ההתרחבות אינה נעצרת בגבולות ראבא. בכפר אל־מוע'ייר הסמוך גובר החשש מהתרחבות המאחז החקלאי שהוקם באזור "רום גלבוע".
ראש מועצת אל־מוע'ייר, אחמד אבו מוויס, מסר לוואפא כי המאחז החל בקרוואן אחד, אך בתוך שבועות הפך למתחם שבו מתגוררות כמה משפחות. במקום הוצבו קרוואנים נוספים, סככות ומערכות אנרגיה סולארית, ונסללו דרכים חדשות המחברות בין הגבעות הסמוכות.
לדבריו, אף שלא פורסמו צווים רשמיים להשתלטות על הקרקע, ההשתלטות מתבצעת בפועל. מהתושבים נמנעת הגישה לאדמותיהם, והמתנחלים דורשים מהם לתאם עם צבא הכיבוש לפני הכניסה, תוך איום לירות בכל מי שיתקרב.
כ־4,000 דונם מאדמות אל־מוע'ייר כבר הפכו לבלתי נגישים לבעליהם. האזור המצוי בסכנה משתרע על כ־7,000 דונם של חורשות ועמקים, ובהם יותר מ־10,000 עצי זית. לדברי אבו מוויס, המשך מניעת הגישה לאדמות עלול להרוס את ענף החקלאות, שממנו מתפרנסות רוב משפחות הכפר.
גם הוא עצמו נפגע מההגבלות. השנה נאסר עליו להגיע ל־20 דונם שבהם נהג לגדל חיטה ושעורה, ומאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה אינו יכול להגיע ל־50 דונם נוספים הנמצאים מעבר לגדר.
בכפר דיר אבו דעיף מתמודדים התושבים עם מציאות דומה. חבר המועצה המקומית, חאתם רוואג'בה, סיפר כי המתנחלים מסתובבים באדמות החקלאיות עם עדריהם, פוגעים בעצי הזית ובגידולי הבעל, מסלקים את החקלאים ומאיימים לתקוף אותם אם ישובו לאדמותיהם.
הפגיעה התרחבה גם לכלכלה המקומית. בשנתיים האחרונות פנו עובדים רבים לחקלאות לאחר שאיבדו את עבודתם בתוך שטחי 1948, אך כעת הם מתמודדים עם הגבלות הולכות וגוברות על הגישה לאדמות, לצד התרחבות ההתנחלות, צווים להפסקת בנייה ופגיעה במקורות המים.
לדברי רוואג'בה, כמעט כל משפחה בדיר אבו דעיף מסתמכת על חממה חקלאית אחת לפחות. לכן, הפגיעה באדמות ובמים היא פגיעה ישירה במקור פרנסתן של המשפחות. הוא קרא להעניק תמיכה לחקלאים ולחזק את עמידתם מול תקיפות המתנחלים.
המתרחש במזרח מחוז ג'נין הוא חלק מהתרחבות התנחלותית וצבאית רחבה יותר ברחבי המחוז. לצד הפיכת "הר בזק" להתנחלות המוכרת רשמית, נמשכות העבודות להחייאת ההתנחלויות גנים וכדים, שפונו בשנת 2005, ומואצות עבודות ההתרחבות בהתנחלויות שא־נור ועמק דותן, שהוקמו על אדמות עראבה.
במקביל הוקם מאחז חקלאי סמוך לאל־מוע'ייר, ונוספו נקודות ומחנות צבאיים באל־ג'בריאת, בסביבת עראבה ובאזור חדאד. באזור סרוג', ממערב לג'נין, מתבצעות עבודות עפר לקראת הקמת מאחז חקלאי, ובזבובא נמשכות עבודות חישוף הקרקע ועקירת העצים.
כוחות הכיבוש גם הידקו את השליטה לאורך הכביש העוקף המחבר בין כפרי הקו המזרחי לעיר ג'נין, באמצעות מחסומים ועמדות תצפית. צעדים אלה העמיקו את בידוד הכפרים והקשו על התושבים להגיע לאדמותיהם ולמקורות פרנסתם.
המצב במחוז ג'נין משקף חלק מהתמונה הרחבה בגדה המערבית. לפי נתוני הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות, כוחות הכיבוש והמתנחלים ביצעו 11,074 תקיפות במחצית הראשונה של 2026. בתקופה זו הוקמו 42 מאחזים חדשים, רובם מאחזים חקלאיים, ונפגעו 45,195 עצים, מהם 7,783 במחוז ג'נין.
ראש הרשות, השר מואיד שעבאן, אמר כי מפעל ההתנחלות נכנס לשלב מסוכן יותר, המבוסס על שינוי הגיאוגרפיה הפלסטינית באמצעות התרחבות ההתנחלויות, השתלטות על קרקעות, הקמת אזורי חיץ ואלימות מאורגנת שמפעילים כוחות הכיבוש והמתנחלים. לדבריו, הצעדים האלה נועדו לכפות עובדות קבועות בשטח ולערער את הנוכחות הפלסטינית.
