טובאס, 15 ביולי 2026, וואפא — אל־חארת' אל־חוסני
לפני שש שנים חפר סאלח חמדאן, תושב העיירה טמון שמדרום לטובאס, באר ארטזית במישור עאטוף שממזרח לעיירה, והקים מיזם חקלאי על שטח של 300 דונם. רוב השטח ניטע בגפנים, ולצדן גודלו בו גם ירקות.
בסוף השנה שעברה הודיע הכיבוש על סלילת דרך צבאית באורך 22 קילומטרים, ממחסום עין שיבלי שבדרום המחוז ועד מחסום תיאסיר שבמזרח. חלק מהדרך עובר בתוך המישור וחוצה את אדמותיו של חמדאן, כך שחלקן נותר ממזרח לדרך וחלקן ממערב לה.
מאז שהחלו עבודות הסלילה בפועל לפני כמה חודשים, הרס הכיבוש שוב ושוב את קווי המים באזור. "המשק שלי נמצא כבר כמעט 40 יום ללא מים, לאחר שהכיבוש הרס את קווי המים", אמר חמדאן.
לדבריו, המשבר לא החל עם אטימת הבארות הארטזיות, אך הריסתן חיסלה את האפשרות להעביר מים באופן מלא לגידולים המושקים. בשל המחסור במים הוא הצליח לקטוף רק 30 טונות של ענבים, כפי שאישרו גם חקלאים נוספים באזור.
מישור עאטוף וא־ראס אל־אחמר, שמדרום־מזרח לטובאס, משתרע על פני אלפי דונמים של אדמה פורייה. הגידולים המושקים הרבים מעניקים למישור מראה צבעוני, הנובע ממגוון הגידולים והזנים החקלאיים.
מהכביש הסלול המחבר בין העיירה טמון למישור עאטוף ניתן לראות את השדות המעובדים שעדיין נותרו במקום ואת התנועה הערה של התושבים העובדים בהם. לדברי ראש מועצת עאטוף וא־ראס אל־אחמר, עבדאללה בשאראת, השטחים החקלאיים האלה העסיקו מדי יום כ־4,000 עובדים ממחוזות שונים בגדה המערבית.
הגידולים הושקו באמצעות שש בארות ארטזיות שחפרו חקלאים מקומיים. ארבע בארות נוספות הפסיקו לפעול בשנים האחרונות, חלקן בשל גורמים טבעיים ואחרות בעקבות פעולות הכיבוש.
במשך שנים סיפקו אדמות המישור לשוק הפלסטיני פירות וירקות באיכות גבוהה, ובה בעת סיפקו עבודה לאלפי פועלים. חמדאן סיפר כי המיזם שלו שיווק מדי שנה כ־80 טונות ענבים לשוק המקומי בגדה המערבית, בשווי שהתקרב למיליון שקל.
בתוך שעות ספורות הפכו הגידולים המושקים במישור עאטוף וא־ראס אל־אחמר, שנחשבו לבעלי תרומה כלכלית רבה, לגידולים הניצבים על סף קריסה. המחסור במים גרם נזק כבד ליבולים וצמצם באופן ניכר את התפוקה, בעוד הטמפרטורות הגבוהות באזור מגבירות עוד יותר את הצורך בהשקיה.
אתמול, שלישי, הרסו רשויות הכיבוש שלוש בארות ארטזיות השייכות לשלושה חקלאים ומספקות מים למאות דונמים. באזור תיארו את המהלך כאיום החמור ביותר על הנוכחות הפלסטינית במישור עאטוף וא־ראס אל־אחמר.
חמדאן, שהיה אחד מבעלי הבארות שנהרסו, אמר כי עלות הקמתה של הבאר שלו הגיעה למיליון ו־300 אלף שקל.
ארגון זכויות האדם כרם נאבות פרסם, בהסתמך על נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, כי במהלך חמש השנים האחרונות הרסה ישראל יותר מ־270 מבנים, מתקני מים ותעלות ששירתו קהילות פלסטיניות בגדה המערבית, בטענה כי הוקמו באופן "בלתי חוקי".
ראש מועצת עאטוף וא־ראס אל־אחמר, עבדאללה בשאראת, אמר כי הכיבוש הרס את שלוש הבארות הארטזיות באופן מלא והוציא אותן לחלוטין מכלל שימוש. בעקבות זאת נותרו במישור שלוש בארות פעילות בלבד, המספקות מים לכ־8,000 דונם של גידולים מושקים.
האחראי על תיק ההתנחלויות במחוז טובאס, מועתז בשאראת, תיאר את שאירע כ"הרס עורק החיים של המישור הפורה".
מישור עאטוף משתרע על כ־30 אלף דונם, והוא חלק ממישור אל־בקיעה הרחב, ששטחו מוערך בכ־98 אלף דונם. האזור מוכר בזכות אדמתו הפורייה, שהפכה אותו למוקד מרכזי של חקלאות מושקית במחוז טובאס ובצפון בקעת הירדן.
ואולם, המשך סלילת הדרך הצבאית, לצד עבודות העפר והרס רשתות המים בחודשים האחרונים, הותירו את רוב השטחים המעובדים במישור ללא מים.
ראש המועצה אמר כי הרס הבארות היה המכה הסופית לחקלאות המושקית באזור. לדבריו, הכיבוש החל בהרס קווי המים, ולאחר מכן אטם שלוש בארות ארטזיות פעילות ללא התראה מוקדמת.
כתוצאה מהריסת שלוש הבארות נותקה אספקת המים מכ־4,500 דונם של אדמות הנטועות בגפנים, עצי זית ובננות.
במהלך הפעולה נגד תשתיות המים במישור החרים הכיבוש גם שלוש משאבות מים, שלושה לוחות חשמל השייכים לבארות הארטזיות, גנרטורים ומערכות מצלמות שהותקנו בבארות.
מועתז בשאראת מסר כי הכיבוש הרס יותר מ־800 מטרים של קווי מים. לדבריו, הנזק שנגרם בעקבות הפגיעה בבארות ובציוד חצה את רף ארבעת מיליוני השקלים.
לפי מסמך בנושא משבר המים שפרסם מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, בצלם, אף שמספר הפלסטינים הוכפל מאז 1995, הם שואבים כיום רק כ־60% מכמות המים שנקבעה עבורם בהסכמי אוסלו, בשל הכיבוש והצעדים שהוא נוקט.
