טול כרם, 16 ביולי 2026, וואפא – הודא חבאיב
מעט לפני השעה חמש בבוקר מופר השקט באזור מחנה הפליטים טול כרם בקולות ירי. המראה הזה חוזר מדי יום באותה שעה: מטחים כבדים מעירים את התושבים אל תוך פחד וחרדה, על רקע המשך מתקפת הכיבוש הישראלי על המחנה זה היום ה־536. הכוחות הפכו את המחנה לשטח צבאי סגור, והמצב משליך ישירות על חיי המשפחות המתגוררות בסביבתו.
תושבים המתגוררים באזור המחנה סיפרו לוואפא כי הירי הכבד הנשמע מתוכו הפך לחלק משגרת חייהם. לדבריהם, הבוקר כבר אינו מסמן את תחילתו של יום חדש, אלא את המשכו של לילה רווי מתח, שבו תנועת כלי הרכב הצבאיים וכוחות הרגלים אינה פוסקת.
כשהירי מתחיל, בני המשפחות מתרחקים מהחלונות, עוברים לחדרים פנימיים ובטוחים יותר ודוחים את יציאתם מהבתים עד שהמצב נרגע. תחושת השינה הרציפה אבדה, והדריכות נמשכת לאורך הלילה ועד שעות הבוקר.
אחד מתושבי השכונה הצפונית, הסמוכה לשכונת א־רבאיעה במחנה, אמר כי האזור נתון מדי יום לתנועת סיורים רגליים של כוחות הכיבוש. החיילים פושטים על בתים, עורכים בהם חיפושים ומבצעים חקירות שדה לתושבים, לדבריו רק משום שבתיהם נמצאים בקרבת המחנה.
הוא הוסיף כי החיילים צועקים על התושבים ומזהירים אותם שלא להתקרב לשכונות המחנה, בטענה שמדובר בשטח צבאי סגור, ואף מאיימים לירות לעברם. שעות הלילה והבוקר המוקדמות הן הקשות ביותר, בשל הירי הכבד והאקראי, שמאלץ את המשפחות להתרחק מהחלונות ומהחדרים הפונים לעבר בתי המחנה.
לדבריו, חיילי הכיבוש יורים לעבר בתי התושבים ופוגעים במכלי מים, בצנרת ובלוחות לחימום מים המותקנים על הגגות. הפגיעות גורמות להרס המתקנים ולהוצאתם מכלל שימוש. הוא ציין כי חלק מהירי מתבצע מתוך בתים שהכוחות הפכו למוצבים צבאיים בכניסות למחנה, במקביל לסיורים ולאימונים צבאיים הנמשכים בשטח.
התושב הצביע גם על התפשטותם של כלבים משוטטים בתוך המחנה ובין הבתים. לדבריו, הדבר מוסיף למצוקת התושבים ומהווה מקור נוסף לחשש, בצל המשך סגירת המחנה ומניעת הכניסה אליו.
יו"ר הוועדה העממית לשירותי מחנה טול כרם, פייסל סלאמה, אמר לכתבת וואפא כי כוחות הכיבוש ממשיכים במתקפתם על המחנה זה החודש ה־17 ברציפות. לדבריו, הירי הכבד מתבצע מדי יום ולעיתים מלווה בפיצוצים, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות.
סלאמה אמר כי מצב זה מעורר פחד קשה בקרב ילדים, נשים, חולים וקשישים המתגוררים באזורים הסמוכים למחנה, ובהם פרברי דנאבה ואכתאבא והשכונה המזרחית של העיר.
לדבריו, הכיבוש הפך את המחנה לשטח אימונים צבאי. החיילים יורים מדי יום לעבר בתים וקירות, גורמים להרס נרחב והופכים את רוב המבנים לבלתי ראויים למגורים. כך, לדבריו, נוצרת סביבה הדוחקת את התושבים החוצה ומונעת מהם לשוב לחייהם.
סלאמה הוסיף כי הירי מתבצע בכוונה בשעות המנוחה, במהלך הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. הוא הגדיר זאת טרור פסיכולוגי נגד התושבים והפרה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי ושל האמנות והנורמות הבינלאומיות.
"עד מתי תימשך השתיקה הבינלאומית לנוכח מעשי הכיבוש, הפרותיו המתמשכות ומדיניות ההתנחלות המנוגדת לחוק", שאל.
בהתייחסו להיקף ההרס במחנה, אמר סלאמה כי הוועדה העממית ואונר"א עדיין אינן יכולות לבצע סקר הנדסי מקיף בתוך המחנה. לדבריו, המשך נוכחותם של כוחות הכיבוש ומניעת הכניסה לשטח אינם מאפשרים להעריך במדויק את ממדי הנזק.
הנתונים הקיימים, הסביר, הם הערכות ראשוניות. לפיהם, כ־1,100 בתים נהרסו לחלוטין וכ־3,000 יחידות דיור ניזוקו בדרגות שונות. נוסף על כך נהרסו כ־700 בתי עסק וכ־500 כלי רכב ששימשו מקור פרנסה לבעליהם.
סלאמה ציין כי הכיבוש לא הסתפק בהריסת הבתים, אלא גם סלל דרכים רחבות מעל הריסותיהם של חלק מהם. לדבריו, צעד זה משתלב בתוכנית לשינוי פני המחנה ולמניעת בנייתם מחדש של הבתים בעתיד.
המתקפה גרמה גם להרס נרחב בתשתיות המים, הביוב, החשמל, התקשורת והכבישים. המחנה חסר כיום את השירותים הבסיסיים ביותר, ולדברי סלאמה, שיקומו לאחר נסיגת כוחות הכיבוש עשוי להימשך לפחות חמש שנים.
סלאמה הוסיף כי הכיבוש אילץ את תושבי מחנות הפליטים בטול כרם ובג'נין לעקור מבתיהם ולהותיר מאחור את רכושם. מספר העקורים ממחנות טול כרם ונור שמס עולה על 27 אלף, בהם כ־17 אלף ממחנה טול כרם ויותר מעשרת אלפים ממחנה נור שמס.
למספר זה מתווספים תושבים שנעקרו מהאזורים הסמוכים לשני המחנות. לדבריו, מספר העקורים הכולל ממחנות טול כרם, נור שמס וג'נין עולה על 40 אלף.
סלאמה הדגיש כי אלפי משפחות חיות זה קרוב לשנתיים בתנאים הומניטריים קשים, הרחק מבתיהן, מבתי הספר וממרכזי הבריאות שלהן. הוא קרא לקהילה הבינלאומית ולאו"ם לשאת באחריותם וליישם את החלטותיהם, כדי להביא להפסקת ההפרות הישראליות, להבטיח את שובם של הפליטים לבתיהם ולשמור על זכויות האדם הבסיסיות שלהם.
לדבריו, המשך המצב הקיים מעמיק את סבלם של עשרות אלפי פליטים החיים מחוץ לבתיהם זה חודשים ארוכים.
סלאמה קרא גם לחיזוק האחדות הלאומית ולאיחוד המאמצים הפלסטיניים בהתמודדות עם האתגרים. לדבריו, מהלך זה נחוץ כדי לחזק את עמידת התושבים, להביא לסיום הכיבוש ולאפשר לפליטים לשוב למחנותיהם ולחדש את חייהם.
