עזה, 6 באפריל 2026, וואפא. מאת חוסיין נזיר א־סנוואר
תושבי רצועת עזה נשללים גם מן הזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר, ובהן האפשרות להשתמש במתקנים סניטריים בטוחים והולמים, לאחר שכוחות הכיבוש מונעים מאז תחילת המלחמה, לפני כשלושים חודשים, את הכנסת מושבי האסלה ואביזריהם. לכך נוספות ההפצצות הנרחבות שפגעו בבתים והרסו חדרי רחצה ושירותים, בלי התחשבות בכבודם של התושבים.
המראות של היעדר שירותים, חדרי רחצה, כיורים והאביזרים הנלווים להם הפכו לחלק מן היומיום. תושבים רבים נאלצים לאלתר פתרונות בסיסיים לפי היכולת המוגבלת שברשותם. יש מי שמכינים שירותים ממלט או משברי אבנים של בתים הרוסים, אחרים משתמשים במכלי מתכת גדולים או הופכים כיסאות רגילים לשירותים באמצעות התקנת מושב עליהם, ואחרים מתקנים מושבים ישנים באמצעים פשוטים כדי לשוב ולהשתמש בהם. למרות כל אלה, המצוקה נמשכת והפתרונות אינם מספקים אפילו את המינימום הנדרש.
התושב אבראהים עאיש אומר כי הרצועה חווה "תקדים שלא היה מוכר בעת החדשה", בהתייחסו למניעת הכנסת מושבי אסלה, דבר שאילץ את התושבים להסתפק בחלופות שאין בהן תנאי יסוד של נוחות וכבוד.
לדבריו, לפני המלחמה החלו מחירי מושבי האסלה בכ־60 שקלים, בהתאם לאיכות, ואילו כעת המחירים עלו באופן חריג. מחירו של מושב משומש נע כיום בין 1,000 ל־1,600 שקלים בלי האביזרים הנלווים, ועם ציוד ההתקנה הוא עשוי לעלות על 2,200 שקלים.
גם התושב מחמוד א־דאלי אומר כי השימוש בחדרי הרחצה ברצועה נעשה בתנאים שחסרים את אמות המידה הבסיסיות ביותר של בטיחות בריאותית וסביבתית. לדבריו, משפחות רבות, בעיקר באוהלים או במבנים שנפגעו, נאלצות להתרחץ באותו מקום המשמש גם לעשיית צרכים, מצב שמגביר את הסיכונים הבריאותיים.
הוא הוסיף כי עליית מחירי השירותים, גם אלה המיוצרים מקומית, שעשויים לעלות יותר מ־300 שקלים, לצד המחסור במקום, מונעת הקמה של מתקנים נפרדים. לדבריו, מצב זה תורם להתפשטות מחלות עור ומחלות מידבקות, נוסף על ריחות קשים שפוגעים במערכת הנשימה.
התושב מוחמד אבו סאפי מתאר את החיים במחנות כ"הצד הקשה ביותר", ומצביע על היעדר פרטיות ועל הקושי להשתמש במתקנים מאולתרים שאינם ראויים לחיים אנושיים.
הוא סיפר על מקרה שבו בתו נתקלה בנחש בתוך שירותים באוהל באזור מוואסי חאן יונס, אירוע שהותיר בה פחד קבוע מן השימוש בהם.
לדבריו, "השירותים" הללו אינם אלא שטחים מאולתרים העשויים מחלקי עץ המכוסים בבדים בלויים או ביריעות, ורצפתם חול או חצץ. הם חסרים ניקיון ופרטיות, והוא תהה כיצד אפשר לחיות בכבוד בתנאים כאלה.
גם אחמד עוודאללה מצביע על כך שמשפחות נאלצות להמתין זמן רב כדי להשתמש בשירותים משותפים לכמה אוהלים, בשל הצפיפות ומחסור באמצעים. לדבריו, מציאות זו מכבידה עוד יותר על חיי היומיום, במיוחד על נשים.
"אני מרגיש כאב גדול כשאני רואה את אשתי ואת בנותיי נאלצות להשתמש בשירותים לעיני אחרים, בלי שאוכל לספק אפילו את המינימום של פרטיות, בגלל העקירה והמחסור באמצעים", אמר.
השרברב מוחמד שראב הסביר כי המחסור החריף במושבי אסלה נובע מן העקירה ההמונית, מהרס התשתיות, ממניעת הכנסת ציוד בסיסי, מן הפגיעה ברשתות המים והביוב ומן העלייה בביקוש מול היצע מצומצם.
לדבריו, תושבים פנו לייצור שירותים מאולתרים ממלט, מאריחים או מברזל, לרוב במתכונת של "אסלת קרקע", אך אלה אינם מתאימים לצורכיהם של חולים וילדים, קשה לנקותם והם כרוכים בריחות קשים בשל קרבתם לבורות הספיגה.
מומחה לרפואה פנימית, ד"ר מחמוד מטר, הזהיר מפני השלכות בריאותיות חמורות של תנאים אלה. הוא אמר כי השימוש באותו מקום לרחצה ולעשיית צרכים, לצד היעדר אוורור וניקיון, הביא להתפשטות של שלשולים, מחלות עור ודלקות כבד.
הוא הוסיף כי היעדר הפרטיות, במיוחד לנשים ולילדים, והצפיפות גורמים לחלק מהתושבים להפחית בשתייה ובאכילה כדי להימנע מהשימוש בשירותים, דבר שמעמיד את בריאותם בסכנה ישירה.
לדבריו, יש להקים מתקנים סניטריים הולמים לכל ריכוז אוכלוסייה, תוך הקפדה על הרחקת בורות הספיגה ואטימתם כדי לצמצם את התפשטות החרקים והריחות.
גם ד"ר שפיק אלח'טיב, מומחה למחלות עור ומין, הזהיר כי התפשטות החרקים בסביבה הזו גורמת למחלות עור ולתגובות אלרגיות קשות, ועלולה להביא גם למצבים חמורים הפוגעים במערכת הנשימה.
לדבריו, זיהום המזון והשתייה בשל חרקים הנושאים מחלות עלול לגרום למחלות מעיים כמו שלשול, טיפוס ודיזנטריה, נוסף על מחלות אחרות שעלולות להסתבך ולהפוך לקשות לטיפול.
