רמאללה, 5 באפריל 2026, וואפא
מוסדות האסירים – הרשות לענייני אסירים ומשוחררים, מועדון האסיר הפלסטיני ועמותת א-דמיר לטיפול באסיר ולזכויות אדם – מסרו כי הילדות הפלסטינית מעולם לא הייתה מחוץ למעגל הפגיעה, אלא הוצבה בלב מדיניות הדיכוי והשליטה כיעד ישיר.
מוסדות האסירים הוסיפו, בדוח שפורסם היום, יום ראשון, לרגל יום הילד הפלסטיני, כי התקופה שלאחר מלחמת ההשמדה הייתה הקשה ביותר עבור הילדים האסירים. לדבריהם, כיום מוחזקים בבתי הכלא של כוחות הכיבוש כ-350 ילדים, נוסף על עשרות ילדים שנעצרו מרצועת עזה במהלך המלחמה, בנסיבות מסוכנות ביותר.
הם הדגישו כי מערכת העינויים המבנית המופעלת בבתי הכלא של כוחות הכיבוש הפכה לאחד מכלי הדיכוי הבולטים ביותר, ובין ביטוייה היעלמות כפויה, מניעת ביקורים וניתוק דרכי הקשר, באופן שהופך את בירור מספרם האמיתי של רבים מהם, או את גורלם, למשימה קשה ביותר.
עוד צוין כי מעצר ילדים אינו מקרה חריג או תולדה של נסיבות זמניות, אלא מדיניות שיטתית ומושרשת הנמשכת לאורך השנים, ומשקפת רצון ברור להכניע דור שלם באמצעות כלי דיכוי מאורגנים, שפגעו בעשרות אלפי ילדים.
לדברי המוסדות, מאז פרוץ פשע ההשמדה ההמונית פתחו כוחות הכיבוש במסעות מעצרים נרחבים ברחבי השטחים הפלסטיניים הכבושים, שבמסגרתם נעצרו יותר מ-1,700 ילדים בגדה המערבית בלבד. נתון זה כולל את כל מי שנעצרו, בין אם שוחררו לאחר מכן ובין אם נותרו במעצר.
לפי הדוח, רגע המעצר מתחיל לעיתים קרובות במראה אלים ומפתיע בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר כוחות הכיבוש פושטים על בתים ללא כל התרעה מוקדמת. המשפחות מתעוררות לקולות פיצוצים, שבירת דלתות, צעקות החיילים ופריסתם בתוך הבית, באווירה של פחד וכאוס.
לאחר מכן מובלים הילדים מחוץ לבתיהם לעבר כלי רכב צבאיים, כשהם כבולים באזיקים ומוטלות עליהם מגבלות תנועה חמורות. במהלך ההעברה, שעשויה לעבור בכמה מחסומים ומתקנים צבאיים, חלקם מוכים ונתונים ליחס קשה, נוסף על כך שהם מוחזקים שעות ארוכות בלי מזון ובלי מים.
במקרים רבים מועברים הילדים כשהם מכוסי עיניים, דבר שמעמיק את תחושת הפחד והבלבול, ומותיר בהם פגיעה נפשית קשה כבר מן הרגעים הראשונים למעצר.
הילדים האסירים בתאי החקירה
שלב החקירה, כך לפי הדוח, הוא אחד השלבים הקשים ביותר במעצרם של ילדים בבתי הכלא של כוחות הכיבוש, שכן הוא מתנהל בסביבה שמטרתה לשבור את רצונם ולחלץ מהם הודאות. הילדים מוחזקים בתנאים החסרים את המינימום הנדרש לקיום אנושי, ונחקרים במשך שעות ארוכות ורצופות ללא נוכחות בני משפחתם או עורך דין. מן העדויות עולה כי שלב זה משמש להפחדת הילד נפשית ולדחיקתו להודות תחת לחץ הבידוד והפחד.
בדוח נמסר כי חומרת ההפרות הללו החריפה באופן מסוכן בצל ההשמדה ההמונית. תאי החקירה נעשו סגורים וקשים יותר, ומניעת השינה והמנוחה הוכפלה, תוך התעלמות מוחלטת מייחודו של הילד ומזכותו ליחס אנושי. לאחר ההשמדה, כך נאמר, החריפה עוצמת ההפרות בשלב זה, והפכה אכזרית יותר, בין היתר באמצעות עינויים גופניים ונפשיים נגד ילדים.
כך, הופכת תקופת החקירה, שאמורה להיות הליך משפטי, למרחב של פגיעה שיטתית המותירה השפעות עמוקות על נפשם של הילדים ועל עתידם, בשל הלחץ המתמשך בתוך סביבת כליאה החסרה את הזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר.
ילדים בלי אישום: היעלמות כפויה מאחורי תאי המעצר המינהלי
מעצרם המינהלי של ילדים פלסטינים הוא, לפי הדוח, אחד הביטויים הקשים והכואבים ביותר של מערכת הדיכוי הישראלית. הילד מושלך אל מאחורי הסורגים בלי שמופנה נגדו אישום, ובמסגרת בתי משפט פורמליים בלבד, על סמך מה שמכונה "התיק הסודי" – מסמך שתוכנו מוסתר הן מן העציר והן מעורך דינו.
אם מדיניות זו ליוותה את הכיבוש במשך עשורים כאמצעי לענישה קולקטיבית ולשליטה, הרי שבצל המלחמה הנוכחית היא קיבלה תפנית חסרת תקדים. שערי בתי הכלא נפתחו לרווחה לקליטת אלפי פלסטינים במסלול זה, והילדים היו בין הקורבנות הראשונים של הדיכוי השיטתי הזה.
מספר הילדים המוחזקים במעצר מינהלי הגיע לרמות שארגוני זכויות האדם הפלסטיניים לא תיעדו בעבר בתולדות תנועת האסירים הפלסטינית. עד סוף 2025, ולפי נתוני שירות בתי הסוהר, הוחזקו 180 ילדים במעצר מינהלי.
הילד העצור מינהלית, כך נכתב, אינו סובל רק מן הכליאה עצמה, אלא גם מעינוי נפשי מתמשך. צו המעצר שלו מתחדש ברגעים האחרונים שלפני מועד השחרור הצפוי, והוא ובני משפחתו נשאבים למעגל מתמשך של חרדה, ציפייה ואי-ודאות. בצל המלחמה הוכפל השימוש במעצר זה, והוא לווה בבידוד כמעט מוחלט: בלי ביקורי משפחה ובלי קשר לעולם החיצון, באופן החושף את הילד למדיניות של הרעבה, השפלה והפחדה בתוך התאים.
לדברי מחברי הדוח, היקף הפגיעה הזה מעמיד את כוחות הכיבוש בעימות ישיר עם אמנות והסכמים בינלאומיים האוסרים במפורש כליאת קטינים בלי משפט. על רקע עליית מספרם הכולל של העצירים המינהליים בבתי הכלא הישראליים ל-3,442, הם קובעים כי מדיניות זו אינה עוד חריג זמני, אלא רכיב מרכזי במערכת הפוגעת במרקם הפלסטיני מן השורש, החל בילדיו.
הילדים האסירים בבתי הכלא: הפרות שיטתיות ושיתוף פעולה בינלאומי בשתיקה
כ-350 ילדים מוחזקים כיום בבתי הכלא של כוחות הכיבוש הישראליים, תחת תנאי כליאה קשים ביותר, המהווים בכללותם, לפי הדוח, הפרה שיטתית ובוטה של זכויותיהם האנושיות הבסיסיות ביותר. הפרות אלו החריפו לאחר ההשמדה, והפכו לשלב חדש מבחינת רמת האכזריות.
הדוח מציין שורה של גורמים שהעמיקו את סבלם של הילדים האלה, ובראשם צפיפות קשה בחדרים שבהם האוורור דל ביותר. לכך נוסף מחסור בבגדים ובשמיכות, הגבלה כמעט מוחלטת של התנועה והחרמת חפצים אישיים.
חמור מכל, ילדים אלה מנועים זה יותר משנתיים וחצי מכל קשר עם בני משפחותיהם, דבר שמעמיק את בידודם ומחריף את ההשפעה הנפשית ההרסנית של המעצר, בצל פשיטות ופעולות דיכוי מתמשכות בתוך האגפים.
גם בתחום הבריאות, לפי הדוח, מחריפות ההפרות הנוגעות להזנחה רפואית מכוונת, לנוכח מחסור חמור בשירותי בריאות ומניעת טיפול נדרש מן הילדים.
הצפיפות והיעדר אמצעי היגיינה בסיסיים תרמו להתפשטות מחלות עור, ובראשן גרדת. ההפרות אינן נעצרות כאן: הילדים סובלים גם ממחסור חמור במזון במסגרת מה שמתואר כמדיניות הרעבה שיטתית, שפגעה קשות בבריאותם והביאה להחמרת מחלות קיימות ולהופעת מחלות חדשות.
הדוח קובע כי פרקטיקות אלה מהוות הפרה בוטה של אמנת זכויות הילד משנת 1989, האוסרת מעצר שרירותי של ילדים, ומחייבת כי המעצר יהיה מוצא אחרון ולמשך הזמן הקצר ביותר האפשרי, תוך הבטחת יחס אנושי ושמירה על הכבוד. עוד נאמר כי מדובר גם בהפרה של סעיף 37 לאמנה, האוסר עינויים ויחס אכזרי או בלתי אנושי, ומבטיח את זכות הילד לקשר עם משפחתו ולקבלת סיוע משפטי, נוסף על הפרת עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ובייחוד אמנות ז'נבה, המעניקות לילדים, כאוכלוסייה אזרחית, הגנה מיוחדת ואוסרות כל צורה של פגיעה והזנחה נגדם.
וליד אחמד: ילד אסיר שמת בכלא מגידו תחת הרעבה
כוחות הכיבוש סגרו את תיק החקירה חרף הראיות הרפואיות
עניינו של הילד האסיר וליד ח'אלד אחמד, מן העיירה סילוואד שבנפת רמאללה, שמת בכלא מגידו במארס 2025, מוצג בדוח כדוגמה מובהקת למדיניות ההרעבה, המניעה וההתעללות שאליה נחשפים קטינים אסירים, במסגרת רחבה יותר של הפרות שיטתיות נגד עצורים.
על פי מה שתועד בדוחות הנתיחה שלאחר המוות, תוצאות הבדיקה חשפו הידרדרות גופנית חמורה, ובה ניוון קשה, תשישות ברורה, היעדר מסת שריר ושומן תת-עורי, נוסף על סימנים ברורים לתת-תזונה, להתייבשות ולדלקות במעיים. נתונים אלה, לפי הדוח, מצביעים על קריסה בריאותית הדרגתית ומכוונת בתוך מתקני הכליאה.
בהתפתחות מאוחרת יותר הודיעו כוחות הכיבוש על סגירת תיק החקירה בנסיבות מותו, בטענה כי "ההליכים המשפטיים מוצו", אף שהדוחות הרפואיים כללו, לפי מחברי הדוח, ממצאים חמורים המוכיחים הרעבה והתמוטטות בריאותית הדרגתית. החלטה זו, כך נאמר, משקפת המשך של דפוס מושרש של התעלמות מראיות רפואיות וטשטוש האחריות לפשעים נגד קטינים אסירים, בהיעדר מוחלט של כל צורה של דין וחשבון או אחריות.
עדויות של ילדים שעברו התעללות ועינויים בבתי הכלא
הילד ק"נ, שנעצר מביתו ב-7 בינואר 2026, סיפר כי הוכה קשות לפני שנכבל, עיניו כוסו והוא הועבר למחנה, ולאחר מכן לכלא מגידו, תוך שהותקף שוב ושוב בדרך ובתוך הכלא.
לדבריו, אגף הקטינים נתון לפשיטות ולהכאות חוזרות, בתוך תנאים של קור קשה, צפיפות ומחסור בבגדים ובמזון שאינו מספיק לאסירים.
הוא הוסיף כי העצורים מתמודדים גם עם הגבלות על היציאה לחצר ועל הרחצה, עם מחסור באמצעים בסיסיים ועם תאורה קבועה ומטרידה. עוד ציין כי אין טיפול ראוי, וכי יש חדרים שיועדו לחולי גרדת, בתוך תנאי כליאה קשים.
בדומה לכך, נעצר הילד מ"צ ב-19 בפברואר 2025 מביתו בבית לחם, כשעדיין לא מלאו לו 15 שנים, ובהמשך הועבר למעצר מינהלי שרירותי.
מ"צ סיפר כי מעצרו החל לפנות בוקר עם פשיטה על הבית, ולאחר מכן הועבר למרכז המעצר עציון, ומשם למוסקוביה, שם הוחזק ונחקר במשך 21 ימים לפני שהועבר לכלא מגידו.
מאז, לדבריו, הוא מוחזק באגף צפוף של מחלקת הקטינים, אגף 8, שבו שוהים בין שישה לעשרה אסירים בחדר אחד, וחלקם נאלצים לישון על הרצפה. הוא תיאר גם מחסור ברור בשמיכות, במגבות ובצרכים בסיסיים, לצד יציאה יומית לחצר שאינה עולה על חצי שעה, ומקלחות מעטות המשותפות לכמה חדרים.
עוד סיפר כי הוא סובל מכאבי שיניים בלי לקבל טיפול, משככי כאבים או הפניה למרפאה, בצל פשיטות חוזרות ואירועי דיכוי בתוך האגף, דבר שהופך את תנאי הכליאה במגידו, לדבריו, לקשים ומתמשכים, בפרט בהיותו ילד הנתון במעצר מינהלי.
גם הילד א"ח, בן 17, סיפר כי מרגע מעצרו החל מסלול כליאה קשה, שנמשך מן המחסומים אל מרכזי המעצר ומשם אל מתקני כליאה סגורים. "הפשיטו אותי לגמרי, כבלו אותי, כיסו את עיניי והשליכו אותי על הקרקע", סיפר בעדותו.
הוא הוסיף: "נשארתי יושב על ברכיי במשך שעות, והיכו אותנו קשות באופן מתמשך".
לדבריו, התקופה הזו הייתה רצופה בהשפלה, באלימות גופנית ונפשית, בהעברות חוזרות בין מקומות כליאה לא ידועים ובתנאים קשים כבר מן השעות הראשונות.
בהמשך תיאר את מערכת הכליאה בתוך בתי הכלא של כוחות הכיבוש, ואמר על ימיו הראשונים במעצר: "הייתי כבול מלפנים ומכוסה עיניים 24 שעות ביממה, גם בזמן האוכל והמקלחת", תוך שהוא מצביע על מזון ירוד ובכמויות זעומות, ועל מניעה חוזרת של היגיינה ומנוחה.
הוא סיפר גם על פשיטות דיכוי שבועיות שכללו, לדבריו, "השלכת רימונים בתוך החדרים, מכות אקראיות והכרחת האסירים לשכב על הקרקע", נוסף על חקירות קשות שכללו "מכות, איומים, שוקים ומוזיקה רועשת כאמצעי לעינוי נפשי", בתוך סביבה שתיאר כמבוססת על השפלה מתמשכת ואלימות שיטתית.
גם ילדי עזה נעצרו והועברו למתקני כליאה צבאיים
לפי הדוח, גם ילדי רצועת עזה לא היו מחוץ למסעות המעצרים הנרחבים במהלך המלחמה. חלקם נעצרו והועברו למתקני כליאה צבאיים. בין העדויות שהובאו בדוח נכללה עדותו של הילד פ"ש, יליד 2010, שהיה תלמיד בבית ספר לפני מעצרו.
הוא סיפר כי נעצר מח'אן יונס עם עוד ארבעה בני אדם, והוא היה הילד היחיד ביניהם. "המיליציות עצרו אותי עם עוד ארבעה אנשים, ואני הייתי הילד היחיד ביניהם, אחר כך מסרו אותנו לצבא, שהעביר אותנו למחנה שדה תימן", אמר.
לדבריו, הוא הוחזק במבנים יבילים עם אסירים בוגרים ועם ילד נוסף, וציין כי "החיים בשדה תימן היו השפלה", וכי שהה שם כ-40 יום כשהוא כבול באזיקי ברזל.
הוא תיאר את חיי היום-יום במתקן ואמר כי "האוכל מועט והשתייה מועטה", וכי המזון כלל "לחם טוסט עם מעט ריבה או טונה, שלא משביע", ואילו תנאי השינה היו קשים מאוד, שכן "השינה הייתה על מזרן דק מאוד, כאילו אתה ישן על אבנים", בעוד שהשמיכות ניתנו רק בלילה. עוד ציין כי הותר לו להתקלח פעמיים ביום למשך דקות ספורות בלבד.
לדבריו, פשיטות ופעולות דיכוי חזרו על עצמן מדי שבוע, כאשר האסירים הוצאו החוצה, נכבלו והוכו. הוא הוסיף כי נחקר פעמיים, כל פעם במשך שעה, ואמר: "לא היה יחס מיוחד אליי, הם התייחסו אליי כמו למבוגרים", לפני ששוחרר בהמשך.
קריאה לשחרור מיידי של כל הילדים העצורים
על רקע ההפרות החמורות נגד ילדים פלסטינים במקומות הכליאה, ובציון יום הילד הפלסטיני, הדגישו מוסדות האסירים – הרשות לענייני אסירים ומשוחררים, מועדון האסיר הפלסטיני ועמותת א-דמיר לטיפול באסיר ולזכויות אדם – כי מה שעוברים הילדים, ובהם מעצרים שרירותיים, תנאי כליאה קשים ויחס משפיל, מהווה הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי, ובפרט של אמנת זכויות הילד, ואף מגיע לכדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות לפי דיני המשפט ההומניטרי הבינלאומי.
המוסדות הדגישו כי הדרישה המרכזית היא שחרור מיידי וללא תנאים של כל הילדים העצורים, שכן עצם החזקתם במעצר מהווה, לדבריהם, פגיעה בלתי חוקית. עוד קראו למדינות שלישיות לפעול בדחיפות כדי לחייב את מדינת הכיבוש להפסיק את כל ההפרות נגד ילדים, להבטיח את הגנתם, לכבד את חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בדבר אי-חוקיות הכיבוש ויישומה, ולהבטיח אחריות ודין וחשבון על כל הפשעים שבוצעו נגד ילדים פלסטינים.
