טובאס (הבקעה), 29.3.2026, סוכנות "ופא" | מאת: אל-חארת' אל-חוסני
לפני פחות משנה, נאלץ שאמח' דראע'מה להימלט מטרור המתנחלים שפשט באזור אל-פארסייה שבצפון בקעת הירדן, אל אזור המצוי בשוליים המזרחיים של העיר טובאס, בחיפוש אחר ביטחון לילדיו ומרעה למקנהו. העקירה וההתיישבות למרגלות הר בעיר היו בחירה קשה עבור הצעיר, שאמר כי הוא זקוק לעשרות דונמים של אדמות מרעה כדי לשלח בהן את מקנהו.
לעומתו, ד'יאב דראע'מה, יחד עם מספר משפחות פלסטיניות, עדיין מתגורר בח'לת סמרה שבצפון הבקעה ומתמודד עם אותו טרור, כשהוא נשמך גם הוא על גידול מקנה. אלו הם שני מודלים דומים של אורח חיים, למרות ההבדל במקומות המגורים; שני הצעירים נתקלים באותה בעיה: הצמצום בשטחי המרעה.
מנהל החקלאות בצפון הבקעה, עומר סוואפטה, אומר: "לפלסטינים בבקעה הצפונית נותר שטח הנע בין 2% ל-3% בלבד מכלל שטחי המרעה". בעיר טובאס קיים עמק פורה ששטחו כחמשת אלפים דונמים, שעד לפני עשור נזרע בסוגים שונים של גידולי בעל, ובקיץ הפך למרעה לאלפי ראשי צאן שהיו נודדים עם המשפחות הפלסטיניות מהבקעה לטובאס כדי להתחמק מהחום הכבד, לפני שבו חזרה בתחילת הסתיו.
בעשר השנים האחרונות נכנס העמק לשלב של חקלאות שלחין (מושקית), וסימני השינוי ניכרים בו: התפשטות חממות פלסטיק והיעלמות גידולי הקטניות והבעל, מה שהוביל לצמצום שטחי האדמה המשמשים למרעה. שינוי זה העביר את הרעייה מהעמק אל ההרים המקיפים את העיר, ללא השפעה ניכרת בתחילה על מספר ראשי הצאן.
אולם ברצועה המזרחית, נכנס משק החי בעשור האחרון לשלב מסוכן המאיים על עצם קיומו. עם עליית תופעת "ההתנחלויות הרועות" באזורי צפון הבקעה, החלו שטחי המרעה הזמינים לאזרחים הפלסטינים להצטמצם. משק החי היה אחד ההיבטים המרכזיים שהושפעו קשות מהתנחלות זו, והשפעה זו ניכרת בלשון המספרים והסטטיסטיקות הרשמיות.
סוואפטה מציין כי היו בין 25 ל-30 אלף ראשי צאן ב-22 מקבצים בדואים הפזורים בצפון הבקעה. עם התרוקנותם המלאה של מספר מקבצים פלסטיניים מהרצועה המזרחית של מחוז טובאס בשל טרור המתנחלים, הצטמצם מספר המקנה באזור זה והגיע ל-15 עד 18 אלף ראשים ב-10 מקבצים בלבד.
סמיר ענבוסי, אחד מאלו שאולצו לעזוב את מקבץ ירזה ממזרח לטובאס, מספר כי נאלץ למכור 50 כבשים ו-22 פרות בשל חוסר יכולתו לשלח אותן למרעה. לאחר שעבר לאזור "כשדה" ממערב לטובאס ושיכן את מקנהו בדיר בשל הצמצום בשטחי המרעה הזמינים, הוא נאלץ להאכיל את מקנהו בעלות של 6,000 שקלים בחודש.
נסיגה זו במספר המקנה בצפון הבקעה היא תוצאה טבעית של שליטת המתנחלים ב-16 מאחזי רועים, מתוכם 9 המאוכלסים במתנחלים, אשר לפי דברי הפעיל זכויות האדם עארף דראע'מה, השתלטו על אלפי דונמים של מרעה.
לפי נתוני משרד החקלאות בבקעה, כ-200 אלף דונמים של אזורי מרעה בצפון הבקעה הפכו ל"מבודדים" בשל התקפות המתנחלים ופרויקט "החוט השני" עליו הכריז הכיבוש הישראלי בסוף השנה שעברה, שמטרתו לסלול דרך באורך 22 קילומטרים ממחסום עין שבלי ועד סמוך למחסום תיאסיר. סוואפטה אומר כי זוהי "השפעה עקיפה" של אובדן שטחי מרעה עצומים.
במקביל לכך, דו"ח של "הרשות להתנגדות לגדר ולהתנחלויות" על הפרות הכיבוש והמתנחלים בשנה שעברה, הבהיר כי סך שטחי האדמה הכפופים לצעדים התנחלותיים ישראליים עומד על 2,400 קמ"ר, לא כולל האדמות המתוכננות לבידוד באמצעות גדר ההפרדה הגזענית.
הצמצום בשטחי המרעה הכביד על החקלאים בצפון הבקעה, המקצים כיום סכומי עתק להאכלת מקנהם. סוואפטה מציין כי היעדר המרעה העלה את עלות האכלת ראש צאן ל-3.5 שקלים ביום, בעוד שבמצב רגיל העלות לא עלתה על שקל אחד. שאמח' דראע'מה מאשר את הדברים ואומר לכתב "ופא" כי הוא זקוק לטון מספוא בשבוע שעלותו כ-1,500 שקלים.
מה שמגביר את הנטל הכלכלי הוא שרוב זני המקנה שמגדלים האזרחים תלויים ברעייה בשטחים פתוחים ואינם מעדיפים שהייה בדירים סגורים. עבור ד'יאב דראע'מה, הוא זקוק בכל יום לחצי טון מספוא כדי להאכיל את מאות הכבשים שלו. סוואפטה מסכם: "אנו ניצבים בפני סכנה ממשית המקיפה את משק החי בצפון הבקעה".
הסכנה טמונה גם בירידה בפריון המקנה אם יישאר בדירים, בשיעור של כ-40%, במיוחד כיוון שהדבר קשור לסוג המזון. עשבי המרעה מעניקים למקנה יכולת להניב חלב בצורה טובה יותר מאלו האוכלים מספוא תעשייתי. בלשון המספרים: ראש צאן מניב בשנה במצב רגיל ממוצע של 150 ק"ג חלב, אך מספר זה צונח ל-80 עד 90 ק"ג בשנה בשל ההסתמכות על מספוא.
דו"ח הרשות להתנגדות לגדר מציין כי רשויות הכיבוש הקצו 16,733 דונמים מאדמות שהופקעו בעבר לטובת מרעה של מתנחלים, בצעד שחושף התפתחות מסוכנת בכלי השליטה – הפיכת הפעילות החקלאית והרעייה לאמצעי התנחלותי פעיל להשתלטות על האדמה. מתוך צווים צבאיים אלו, צו אחד מטרגט 8,700 דונמים מאדמות העיר טובאס.
לפי נתוני הרשות, במהלך שנת 2025 ביצעו כוחות הכיבוש והמתנחלים סך של 23,827 תקיפות נגד אזרחים פלסטינים ורכושם, מספר שיא המשקף את מעבר מדיניות הכיבוש מניהול השליטה לכפייתה כמערכת שלטון כוחנית מלאה. 1,382 מהתקיפות כוונו נגד אדמות וגידולים חקלאיים, מה שחושף דפוס של אלימות שיטתית שנועדה לפרק את יסודות החיים הפלסטיניים.
במציאות שבה רשויות הכיבוש שולטות בפועל על כ-41% משטחי הגדה המערבית, מחזיקות בכ-70% משטחי C ובמעל ל-90% משטחי הבקעה, המספרים אינם רק תיאור ניטרלי של המציאות, אלא עדות לפרויקט פוליטי קולוניאלי שמטרתו לעצב מחדש את הגיאוגרפיה הפלסטינית ולערער כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית בת-קיימא.
לפני מספר ימים הקימו מתנחלים שלושה מאחזים סמוך לטובאס, אחד מהם באזור "עינון" ליד ביתו של שאמח' דראע'מה, והביאו לשם עדר בקר. אולם לאחר מעקב של הקישור הפלסטיני בטובאס, האוהל הוסר. הנחת היסוד הייתה כי הישארותו הייתה מובילה לתוצאות הרסניות, שכן עדר הבקר של המתנחלים פירושו אובדן שטחי מרעה נוספים באזור. סיפוריהם של שלושת הרועים הללו מראים כי שינוי מקום המגורים כיום אינו משנה דבר בכל הנוגע להצלת שטחי המרעה.
