רמאללה, 29 במרץ 2026, וואפא: מחר, יום שני, 30 במרץ, יצוין יום השנה ה־50 ליום האדמה, מועד לאומי שהפך מאז 1976 לסמל למאבק על האדמה ולהיאחזות בה.

ביום האדמה נהרגו שישה אזרחים, 49 נוספים נפצעו, ויותר מ־300 נעצרו.

יום האדמה נולד בעקבות התקוממות ההמונים הפלסטינים בשטחי 48 בשנת 1976, כמחאה נגד מדיניות ההפקעה, העקירה והייהוד שנקטה ישראל. מן ההתקוממות הזאת צמחה תחנה היסטורית שנחרתה בשם "יום האדמה".

העילה המיידית לפרוץ המחאה היתה החלטת הרשויות הישראליות להפקיע כ־21 אלף דונם מאדמותיהן של כמה כפרים פלסטיניים בגליל, בהם עראבה, סח'נין, דיר חנא, ערב א־סוואעד ואחרים, בשנת 1976. הקרקעות יועדו להקמת התנחלויות נוספות במסגרת התוכנית לייהוד הגליל ולצמצום הנוכחות הערבית בו. בעקבות זאת הכריזו הפלסטינים אזרחי ישראל, ובייחוד הנפגעים הישירים, על שביתה כללית ב־30 במרץ.

באותו יום הכריזו יישובי הגליל והמשולש על שביתה כללית. הרשויות הישראליות ניסו לשבור את השביתה בכוח, והדבר הוביל לעימותים בין אזרחים לבין כוחות הביטחון. העימותים החריפים ביותר נרשמו בסח'נין, עראבה ודיר חנא.

חוקרים מציינים כי הפקעת הקרקעות לצורכי ייהוד הגיעה לשיאה בתחילת 1976, תוך הסתמכות על שורה של נימוקים שקיבלו עיגון ב"חוק", ב"טובת הכלל" או בהפעלת מה שמכונה "חוקי החירום" המנדטוריים.

גם בחלוף 50 שנה, הפלסטינים בשטחי 48, שמספרם נאמד כיום בכ־1.3 מיליון בני אדם, לעומת כ־150 אלף בלבד ב־1948, ממשיכים לציין את יום האדמה. מבחינתם, זהו אחד מימי המאבק המרכזיים בתולדותיהם, ונקודת מפנה במסלול ההישרדות, השייכות והזהות מאז נכבת 1948, כביטוי לדבקותם במולדתם ובאדמתם.

לפי הנתונים המובאים בידיעה, בין השנים 1948 ל־1972 השתלטה ישראל על יותר ממיליון דונם מאדמות הכפרים הפלסטיניים בגליל ובמשולש. לכך נוספו מיליוני דונמים אחרים שעליהם השתלטה לאחר שורת מעשי טבח קשים ופעולות גירוש בכפייה שבוצעו נגד פלסטינים ב־1948.