עזה, 20 במארס 2026, וואפא: רים סוויסי
גם אחרי שאיבדה את מאור עיניה, עאישה סעד לא ויתרה על מה שהיא מגדירה כחלק בלתי נפרד מן החג. סעד, בת 65, יושבת לצד בנותיה ואחיותיה, ממששת את הבצק בידיה, מנחה אותן בפרטי ההכנה, ומתעקשת שגם השנה ייאפו עוגיות עיד אל-פיטר, למרות המחלה, העקירה והחיים שנשברו מאז פרוץ המלחמה.
המראה הזה, של אישה שאינה רואה עוד אך ממשיכה להכין את עוגיות החג מתוך זיכרון, הרגל ועקשנות, מספר במידה רבה את סיפורה. סעד איבדה את ראייתה בעקבות גידול בבלוטת יותרת המוח. לדבריה, מצבה החמיר לאחר שהטיפול התרופתי שנזקקה לו הופסק עם סגירת מעבר רפיח.
"חליתי בגידול בבלוטת יותרת המוח שנה לפני המלחמה", סיפרה. "נסעתי למצרים לצורך טיפול, והרופאים נתנו לי תרופה שהייתי צריכה לקחת בכל יום. אבל עם פרוץ המלחמה וסגירת המעברים לא הצלחתי להשיג את הטיפול. נשארתי שנה שלמה בלי תרופות, עד שהגידול גדל, לחץ על עצב הראייה, ואיבדתי את הראייה לחלוטין".
למרות זאת, היא מסרבת לוותר על הטקס הקטן שמחבר אותה למה שהיה פעם מובן מאליו. "אני לא מוותרת על מנהגי החג, ולא על הכנת העוגיות בידיים שלי", אמרה. "אני לא רואה אותן בעיניים, אבל רואה אותן בלב".
סעד עברה עם משפחתה מסלול עקירה ממושך וקשה. בתחילה עזבה את שכונת שג'אעיה, ולאחר מכן נדדה בין אזורים שונים ברצועה. כיום היא מתגוררת בבית אחיה במרכז העיר עזה, לאחר שביתה בשכונת א-שעף נהרס בידי כוחות הכיבוש והפך לחלק מן האזור המכונה "הקו הצהוב", אזור שאסור להתקרב אליו.
בתוך המציאות הזאת, הכנת עוגיות החג הפכה מבחינתה למעשה של הישרדות רגשית לא פחות ממסורת. "אני שמחה כשאני מכינה את העוגיות", אמרה. "גם אם השנה אני מכינה אותן בעזרת הלב, ובעזרת הבנות והאחיות שלי. מספיק לי לראות את הנכדים שלי שמחים ומחכים לטעום מהן".
בנה, מחמוד סעד, אמר כי אמו התעקשה לשמור על המנהג גם השנה, אף שמצבה הבריאותי הידרדר מאוד. "אמא התעקשה שעוגיות החג יהיו בבית גם השנה, כמו תמיד", אמר. "היא ישבה איתנו, פיקחה על הכול, והרגישה כל פרט בידיים, בזמן שאחיותיי ודודותיי עשו את העבודה בפועל. היא כבר לא רואה את העוגיות, אבל עדיין רואה את השמחה שלנו".
לדבריו, השינוי במצבה בולט במיוחד לעומת החודשים הראשונים של המלחמה. "בתחילת המלחמה היא עוד הצליחה לנוע איתנו ממקום למקום בזמן העקירה. היום, אחרי שאיבדה את הראייה, היא זקוקה לעזרה קבועה".
כעת, המשפחה ממתינה להזדמנות שתאפשר לה לצאת לטיפול מחוץ לרצועה. "אנחנו חיים בתקווה שהיא תוכל לנסוע ולקבל טיפול", אמר בנה. "אבל בכל פעם שהמעברים נותרים סגורים, התקווה הזאת הופכת לעוד פרק של כאב".
סעד היא אחת מאלפי חולים ופצועים ברצועת עזה שממתינים לצאת לטיפול רפואי מחוץ לרצועה, על רקע ההגבלות המחמירות שמטילים כוחות הכיבוש על יציאת חולים ופצועים מאז תחילת המלחמה. מעבר רפיח, שהיה המוצא היחיד של תושבי הרצועה אל העולם החיצון, סגור לחלוטין מאז פלישת כוחות הכיבוש לרפיח ב-6 במאי 2024.
לפי מקורות רפואיים, כ-20 אלף חולים ופצועים עדיין ממתינים ליציאה לטיפול מחוץ לרצועה, וכ-1,300 מהם מתו בזמן שהמתינו לאישור יציאה. עוד מסרו המקורות כי מספר ההרוגים במתקפה על רצועת עזה מאז 7 באוקטובר 2023 עלה ל-72,253, ומספר הפצועים ל-171,912. מאז כניסת הפסקת האש לתוקף ב-11 באוקטובר האחרון נהרגו 677 בני אדם נוספים, 1,813 נפצעו, ו-756 גופות חולצו.
המקורות הוסיפו כי קורבנות נוספים עדיין מוטלים מתחת להריסות ובצדי הדרכים, בעוד צוותי האמבולנסים וההצלה אינם מצליחים להגיע אליהם.
