רמאללה, 17 במארס 2026, וואפא, מחמוד אבו עבייה
בצל המלחמה האזורית המחריפה, פשעיהם של כוחות הכיבוש וקבוצות מתנחלים חמושות בגדה המערבית מואצים בקצב יומי כמעט קבוע. כמעט שאין יום שחולף בלי תיעוד של שורת הפרות נגד פלסטינים ורכושם — מהרג, מעצרים והתעללות, ועד השתלטות על אדמות, הריסת בתים וכריתת עצים.
בליל יום שני ירו כוחות הכיבוש לעבר קבוצת נערים סמוך לכניסה לעיירה סנג'ל, מצפון לרמאללה, בטענה ליידוי אבנים. מן הירי נהרג הנער סלים סאמי סלים פקיה, בן 17, ונער נוסף נפצע באורח בינוני.
לפנות בוקר יום ראשון הוציאו כוחות הכיבוש להורג את עלי ח'אלד צאיל בני עודה, בן 37, את אשתו ועד עות'מאן עקל בני עודה, בת 35, ואת שני ילדיהם מוחמד, בן חמש, ועות'מאן, בן שבע. זאת, לאחר שירו מטח כבד לעבר רכבם בעת ששבו משכם לעיירתם טמון, מדרום־מזרח לטובאס, לאחר שקנו מצרכים לקראת עיד אל־פיטר. שני ילדיהם האחרים, מוסטפא, בן שמונה, וח'אלד, בן 11, נפצעו מרסיסים בראש ובפנים.
ב-14 במארס נהרג הצעיר אמיר מועתסם מחמוד עודה, בן 28, ואחרים נפצעו, בעקבות תקיפה שביצעו מתנחלים בעיירה קוסרה, מדרום לשכם.
ב-12 בחודש הוציאו כוחות הכיבוש להורג את שני הצעירים מוחמד עלי בסאם רשדאן, בן 24, ומאמון בדווי אידריס רשדאן, בן 25, מהכפר עינאבוס, לאחר שירו לעבר רכבם סמוך לצומת זעתרה, מדרום לשכם.
ב-8 במארס תקפו מתנחלים, בחסות כוחות הכיבוש, את הכפר אבו פלאח, מצפון־מזרח לרמאללה, וירו לעבר תושבים. במקביל ירו הכוחות אש חיה, כדורי מתכת מצופי גומי ורימוני גז. בתקיפה נהרגו תאיר חמאיל, בן 24, פארע חמאיל, בן 57, ומוחמד מרה, בן 55, שמת מחנק כתוצאה משאיפת גז. ארבעה בני אדם נוספים נפצעו.
ב-7 בחודש תקפו מתנחלים רועי צאן במסאפר יטא, מדרום לחברון. בתקיפה נהרג אמיר שנארן, בן 27, ואחיו נפצע.
גם האחים מוחמד מעמר, בן 25, ופהים, בן 47, נהרגו ב-2 במארס מירי של מתנחלים שתקפו את הכפר קריות, מדרום לשכם. יום קודם לכן, ב-1 במארס, נהרג הצעיר מוחמד ג'יהאד מסאלמה מירי של כוחות הכיבוש בדורא, מדרום לחברון.
מן הנתונים הללו עולה כי 15 פלסטינים נהרגו מאז תחילת המלחמה האמריקאית־ישראלית נגד איראן, בפשעי הוצאה להורג בשטח ובטרור מאורגן, שבביצועם שותפים כוחות הכיבוש וקבוצות מתנחלים.
בהתייחסו לפשע נגד משפחת בני עודה כתב העיתונאי ג'קי חורי בעיתון "הארץ" כי "הירי לעבר משפחה חפה מפשע והניסיון להציג אותו כאירוע ביטחוני חולף משקפים מציאות ללא דין וחשבון — אין חוק ואין מי ששואל שאלות".
לדבריו, הפלסטינים חשים כיום כי המתנחלים והצבא פועלים כמעט בחופש מוחלט, ללא מגבלות וללא לחץ בינלאומי, על רקע תחושה גוברת כי מדיניות זו נועדה להצר את חייהם, לדחוק אותם בהדרגה לעזוב, ולכפות מציאות של סיפוח והרחבת הכיבוש.
בהקשר המשפטי אמר המומחה מוחמד שלאלדה לוואפא כי אמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949, לצד הפרוטוקול הנוסף הראשון משנת 1977, מבטיחות הגנה מלאה לאזרחים בשטחים כבושים. לדבריו, ישראל, אף שאישררה את האמנה בשנת 1951, מסרבת ליישם אותה בפועל בשטח הפלסטיני.
הוא הדגיש כי הוצאות להורג מחוץ למסגרת המשפט מהוות הפרה חמורה של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, ומגיעות לכדי פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, המחייבים העמדה לדין בזירה הבינלאומית, הן ברמת המדינה והן ברמת האחריות הפלילית האישית של מי שביצעו את הפקודות או נתנו את ההוראות.
לדבריו, מדינת פלסטין, כחברה בבית הדין הפלילי הבינלאומי, רשאית לרדוף את מבצעי הפשעים הללו באמצעות הגשת ראיות, דוחות פליליים וממצאים טכניים, ובהם דוחות פתולוגיים וניתוח סוגי התחמושת.
הוא הוסיף כי המעשים הללו נכללים גם בגדר פשע האפרטהייד, ולכן יש להטיל על ישראל סנקציות בינלאומיות ולהעמידה לדין בפני ערכאות בינלאומיות.
שלאלדה קרא לפעולה בינלאומית דחופה, שתכלול כינוס של המדינות החתומות על אמנת ז'נבה ונקיטת צעדים מחייבים שיאלצו את ישראל לכבד את המשפט הבינלאומי, עד כדי הפעלת פרק 7 למגילת האו"ם לשם שליחת כוחות הגנה בינלאומיים שיבלמו את הפשעים הללו.
