טובאס, 15 במרץ 2026, וואפא, איסראא ע'וראני
עלי בני עודה, תושב טמון שמדרום־מזרח לטובאס, חזר לביתו ימים אחדים לפני החג אחרי שנעדר ממנו חודשיים רצופים בשל עבודתו. הוא ביקש לפצות את משפחתו על התקופה הממושכת שבה לא היה בבית, ולשמח את ילדיו לקראת עיד אל-פיטר.
במוצאי האיפטאר יצא בני עודה, בן 37, עם אשתו ועד, בת 35, ועם ארבעת ילדיהם — חאלד, מוסטפא, עותמאן ומוחמד — לשכם, כדי לבלות יחד ולקנות בגדים לחג. אלא שבשעה שבה שבה המשפחה לטמון, חדרו לעיירה כוחות מיוחדים של צבא הכיבוש ופתחו באש לעבר רכבם. מן הירי נהרגו האב, האם ושני ילדיהם הצעירים, עותמאן ומוחמד. שני הבנים האחרים, חאלד ומוסטפא, נפצעו ונותרו בחיים.
חאלד, הבן הבכור, בן 11, תיאר את הרגע שבו הפכה הנסיעה המשפחתית הקצרה לאסון. לדבריו, בדרך חזרה הביתה, סמוך לחצות, שררה במכונית אווירה חגיגית. אביו שר עם ילדיו, ששמחו על הבילוי המשפחתי לאחר האיפטאר.
ואז, לדבריו, נפתחה לעבר המכונית אש כבדה בעת שנסעה במרכז העיירה. מן הירי נהרגו הוריו ושני אחיו הצעירים — עותמאן, בן שבע, שהיה עיוור, ומוחמד, בן חמש. חאלד ואחיו מוסטפא, בן שמונה, נפצעו מרסיסים בפניהם.
"כשהתחילו לירות עלינו, אמא צעקה פעם אחת ואז השתתקה", סיפר חאלד. "שמעתי את אבא אומר את השהאדה, ואז גם הקול שלו נעלם".
בהמשך סיפר, בעודו נוגע בפניו ובעינו הפגועות: "אחר כך הגיע חייל, הוציא אותי מהמכונית ובעט בי בגב. אחר כך הוא ניסה להכות את אחי מוסטפא, אבל עמדתי לפניו כדי להגן עליו. אני ומוסטפא ניצלנו, אבל אבא, אמא ושני האחים שלי נהרגו".
גם אנשי ההצלה שהוזעקו למקום תיארו זירה קשה. נידאל עודה, מנהל האמבולנסים והחירום בטובאס, אמר לוואפא כי הדיווח על הירי התקבל בזמן אמת, וצוותי ההצלה יצאו מיד למקום. לדבריו, כוחות הכיבוש מנעו מהם להגיע לרכב.
שלושה אמבולנסים ניסו להגיע לזירה מכמה כיוונים, אך במשך כעשרים דקות לא הורשו הצוותים להתקרב. רק לאחר מכן מסרו הכוחות את שני הילדים הפצועים, חאלד ומוסטפא, לידי הפרמדיקים, אך המשיכו למנוע מהם גישה לשאר בני המשפחה, שגורלם עדיין לא היה ידוע.
לדברי עודה, רק כחצי שעה לאחר מכן הותר לצוותים להתקרב לרכב. אז התברר כי ההורים ושני הילדים נהרגו. אנשי ההצלה סיפרו כי ראשו של האב נפגע קשות מן הירי, וכך גם ראשו של עותמאן. מוחמד, הילד הצעיר, נמצא ללא רוח חיים בחיקה של אמו. הגופות הועברו לבית החולים הממשלתי הטורקי בטובאס, בעוד שכוחות הכיבוש החרימו את רכב המשפחה.
הבוקר השתתפו המונים בהלווייתם של ארבעת בני המשפחה, בתהלוכה זועמת שעברה ברחובות טמון.
אמו של עלי, שישבה בבית המשפחה שבו הוקם אוהל האבל לנשים, ניסתה לשחזר את השעות האחרונות לפני ההרג. "הוא התגעגע לילדים שלו", אמרה. "הוא הגיע אתמול הביתה אחרי חודשיים של היעדרות ורצה לפצות אותם קצת. לכן לקח אותם לשכם, כדי לקנות בגדי חג ולשמח אותם".
לדבריה, זמן קצר אחרי חצות שמעה על ירי לעבר רכב בעיירה. "התחלתי להתקשר לבן שלי ולאשתו, אבל אף אחד לא ענה. אחר כך הגיע בני עומר בצעקות ואמר שהמכונית שנפגעה היא המכונית של אחיו".
האם הוסיפה כי בנה חשב על הוריו עד לרגע האחרון. "חאלד ומוסטפא סיפרו לי שאביהם קנה בדרך חזרה משכם אוכל לסוחור, ואמר להם שהוא רוצה שנאכל כולנו יחד — אני, אביו, הם והוא".
לפי עדי ראייה, לאחר חצות חדרו לטמון כוחות מיוחדים ישראליים, ובהמשך הצטרפו אליהם תגבורות צבאיות ממחסומי עין שבּלי ותיאסיר. לדברי העדים, אותו כוח הוא שביצע את הירי לעבר המשפחה.
עם מותם של ארבעת בני משפחת בני עודה עלה ל-110 מספר ההרוגים במחוז טובאס מאז תחילת המתקפה על עזה. לפי נתוני משרד ההתאגדות הלאומית של משפחות ההרוגים במחוז, 43 מהם היו תושבי טמון. עוד עולה מן הנתונים כי במהלך 2025 נהרגו במחוז טובאס 31 בני אדם, מהם 24 מטמון.
