עזה, 7 במארס 2026, וואפא, ספאא אל־בריים
ב-8 במארס, יום האישה הבינלאומי, בשעה שנשים ברחבי העולם מציינות הישגים וזכויות, נשים פלסטיניות ברצועת עזה נאבקות על עצם קיומן.
מלחמת ההשמדה שמנהלות כוחות הכיבוש ברצועה נכנסה לשנתה השלישית, ואלפי נשים נותרו לאחריה בלי בני זוג, בלי בית ובלי כל מקור ביטחון. רבות מהן נעשו באחת אם, אב ומפרנסת, אחרי שבעליהן נהרגו. כעת הן מחזיקות לבדן משפחות שהתפרקו, באוהלים שאינם ראויים למגורים, לאחר שבתיהן נהרסו ותושביהם אולצו לעקור.
האישה הפלסטינית בעזה אינה מתמודדת רק עם אובדן. היא מנהלת מדי יום מאבק הישרדות. היא מנסה להשיג מזון לילדיה, לטפל בפצועים, לשמור על שגרת חיים כלשהי, ולהיאבק בהתמוטטות נפשית בתוך מציאות של חורבן מתמשך, כך אומרים מומחים.
באוהל קרוע בדרום רצועת עזה מנסה אום יסרי, בת 42, להדליק אש כדי לאפות לחם לארבעת ילדיה. לדבריה, לפני שנתיים לא העלתה על דעתה שתהפוך למפרנסת היחידה של משפחתה, אחרי שבעלה נהרג בהפצצה על ביתם בעזה.
לפי מקורות מקומיים, רצועת עזה מתמודדת עם מחסור חמור בגז בישול, לאחר שכוחות הכיבוש מנעו את הכנסתו מאז תחילת המתקפה. לאחר ההכרזה על הפסקת אש באוקטובר האחרון, הותרה כניסת שש משאיות בשבוע בלבד, בהיקף של 120 עד 150 טונות בימים הטובים ביותר. גם הכמות הזאת אינה מספקת, והיא מעמיקה את סבלם של התושבים, ובייחוד של נשים שנאלצות להשתמש בעצי הסקה במקום גז. הזרם המצומצם הזה נפסק גם הוא לאחר המתקפה האמריקאית־ישראלית על איראן ב-28 בפברואר האחרון.
"פעם הייתי אחראית רק על גידול הילדים", אומרת אום יסרי, בעודה מנגבת דמעות מפניה העייפות. "היום אני גם האם, גם האב וגם המפרנסת".
"אני הולכת מרחקים ארוכים כדי להביא מים, אוספת עצים מתוך ההריסות ואופה על אש בקור עז", הוסיפה. "ארבעת ילדיי מחכים ממני לחיים, ואני נאבקת במוות כל יום".
רצועת עזה סובלת גם ממחסור חריף במים, בעקבות הרס בארות, קווי מים ומכלי מי שתייה במהלך המתקפה.
לפי ההערכות האחרונות של האו"ם, יותר מ-1.1 מיליון בני אדם, כמעט מחצית מתושבי הרצועה, עדיין חיים באוהלים ובמקלטים זמניים, חודשים אחרי ההכרזה על הפסקת האש, לאחר שבתיהם נהרסו.
סיפורה של אום יסרי משקף את מצבן של אלפי נשים פלסטיניות שנאלצות לנהל מדי יום מאבק הישרדות בצל מלחמת ההשמדה המתמשכת מאז אוקטובר 2023.
הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה מסרה כי מאז תחילת המתקפה נהרגו 72,120 פלסטינים ונפצעו 171,802. בין ההרוגים 18,592 ילדים ו-12,400 נשים.
מיראם מאדי, בת 35, עומדת לצד אוהלה באזור אל־מוואסי בחאן יונס. מאז תחילת המלחמה עקרה יותר מעשר פעמים בין צפון הרצועה, מרכזה ודרומה, בעקבות פקודות פינוי שהוציאו כוחות הכיבוש לפני תקיפות על ערים וכפרים. "לא מצאנו מקום בטוח", היא אומרת. "אפילו אוהל שיספק מחסה לא היה קל למצוא. באחת הפעמים נאלצתי לגור במחנה שאין בו אפילו התנאים הבסיסיים ביותר לחיים, לא מים ולא שירותים".
מיראם היא אחת מ-21,193 נשים פלסטיניות שהתאלמנו במלחמה. לפי מקורות מקומיים, נשים אלה מפרנסות לבדן כ-56,348 ילדים יתומים שאיבדו את שני הוריהם או אחד מהם.
לפי אותם מקורות, אחד מכל שבעה משקי בית בעזה מתפרנס כיום מאשה. הנתון הזה ממחיש את היקף הנטל שנפל על נשים שנושאות לבדן באחריות למשפחותיהן בתנאים קשים.
נעימה זרב, שנעקרה עם משפחתה מרפיח לאל־מוואסי שבחאן יונס, מתארת את הרגעים הקשים ביותר: "הכי חסר לי בעלי בזמן סערות וגשם. האוהל שלי הוצף כמה פעמים בזמן שהילדים ישנו, ופעם אחת כמעט קרס על הראש שלנו אחרי שהרוח עקרה אותו ממקומו".
סלווה טה, בת 35, שבעלה נהרג בתחילת המלחמה, אומרת כי האחריות לילדיה מאלצת אותה להסתיר מהם את פחדיה. "אני מחבקת אותם ומנסה לתת להם תחושת ביטחון, אף שהסכנה מקיפה אותנו מכל עבר. אני מפחדת מקולות ההפצצות והטילים בזמן התקיפות, אבל העובדה שנשארתי לבד עם ילדיי מכריחה אותי להחזיק מעמד כדי שהם לא יקרסו".
"אין לנו זמן לאבל", הוסיפה. "איבדתי שני אחים ואת בן אחי, אבל אני לא מרשה לעצמי לשקוע בזה, כדי לא להשתגע וכדי לא להתמוטט מול הילדים".
לפי נייר עמדה של משרד ענייני הנשים, 75% מהנשים ברצועת עזה סובלות מדיכאון, 62% מנדודי שינה ו-65% מחרדה מתמשכת.
עוד נכתב במסמך כי הנשים בעזה חיות ב"מצב של ייאוש עמוק, תשישות קשה ותקווה שברירית", וכי רובן נעקרו לפחות ארבע פעמים. כעת הן חיות במציאות שאין בה לא מקום בטוח, לא מזון ולא יציבות.
סמירה זמלט, בת 40, מטפלת בחותנה העיוור ובשלושת ילדיה. "אני עוזרת לו לנוע, מלווה אותו למרפאה, דואגת לתרופות ולטיפול שלו, ותומכת בו גם בדברים הפשוטים ביותר של היומיום", אמרה. "כל זה נוסף לאחריות שלי כלפי שלושת ילדיי, בניסיון להקל עליהם את אובדן אביהם ולספק להם ככל האפשר מים, מזון וחינוך".
"החיים שלנו נעשו קשים ומסובכים", הוסיפה. "רוב היום עובר בין הדלקת אש, עמידה בתור למים וכביסה. אין לי זמן לנוח, אפילו לא לשבת קצת עם ילדיי הקטנים".
