עזה — מאת: רים סוויסי 

מחמוד אל־מדהון עמד לאכול צהריים עם משפחתו כששמע צעקות. רגע קודם לכן עוד וידא שהאש שכבתה ליד האוהל אכן כובתה. דקות אחר כך כבר ראה את הלהבות מטפסות על יריעות הניילון הדקיקות, בולעות את האוהל ואת בנו הקטן אדם, שישן בפנים.

אדם היה בן שנתיים וחצי. אחותו שהד, בת 17, רצה פנימה בניסיון להציל אותו. גם היא לא יצאה.

השריפה פרצה ביום רביעי האחרון במחנה העקורים סת אמירה בדיר אל־בלח. בני המשפחה בישלו על כירת ברזל מאולתרת, כחצי מטר בלבד מהאוהל. במחנות העקורים ברצועה זה נוהג שכיח: אבנים או ברזל משמשים ככירה, והדלק הוא עץ, קרטונים, לעיתים גם שאריות בד וניילון. כל משב רוח עלול להפוך ארוחה לאסון.

"בדקנו שהאש כבתה", סיפר האב, בן 55. "ישבנו לאכול מחוץ לאוהל. אדם נרדם בפנים, עם הטלפון ביד. פתאום ראינו אש בקצה האוהל. בתוך שניות הכול בער".

לדבריו, מזרני ספוג שהיו בתוך האוהל האיצו את ההתלקחות. "ראיתי את הילד שלי נשרף", אמר. "ניסינו להיכנס, אבל הלהבות היו חזקות מדי. שהד לא יכלה לשאת את המראה. היא רצה פנימה. האש הקדימה אותה".

השכנים ניסו לכבות את הדליקה יותר משעתיים. כשהצליחו, שני האחים כבר היו ללא רוח חיים. האם, שנכנסה גם היא אל האוהל הבוער, נפגעה מכוויות מדרגה שלישית ומאושפזת בטיפול נמרץ בבית החולים אל־אקצא. לצדה שוכבת התינוקת סידרא, בת שנה וחצי, שנכוותה קשות לאחר שתקרת הניילון המותכת קרסה על ראשה ורגליה. היא תזדקק לניתוחים מורכבים.

משפחת אל־מדהון התגוררה במקור בשכונת א־זיתון בעיר עזה. חודשים של לחימה אילצו אותה לעבור למחנה נוסייראת, לשוב לזיתון לאחר נסיגה, ואז להימלט שוב — הפעם לדיר אל־בלח. תשעה בני משפחה נדחקו לאוהל אחד. כעת הם ישנים במסדרונות בית החולים. כל רכושם נשרף.

"רוחות חזקות החיו גחלים שחשבנו שכבר כבו", אמר האב. "ברגע שהגחל הגיע לניילון, לא היה מה שיעצור את זה".

זו אינה הפעם הראשונה. לפני כשבועיים התפוצצו שאריות חומר נפץ בתוך ערימת עצים וניילון במחנה עקורים בחאן יונס, בעת שאשה הרה ניסתה להדליק אש לבישול. היא וילדיה נכוו קשות, והרופאים נאלצו ליילד אותה בניתוח קיסרי. בחודש שעבר נשרפו שלושה אוהלים במחנה סמוך לאצטדיון אל־ירמוכ בעיר עזה. בני משפחת אבו אל־ח'יר נפגעו, בהם ילד; האב הועבר לטיפול נמרץ במצב קשה.

החיים במחנות העקורים הם רצף של אלתורים מסוכנים. אין תשתיות בטוחות, אין הפרדה בין מקום הבישול למקום השינה, אין ציוד כיבוי. הניילון הדק שמגן מהגשם הופך למלכודת אש. רוחות החורף עושות את השאר.

אל־מדהון איבד בן נוסף בתחילת המלחמה. עכשיו קבר שניים נוספים. "אני חי בלי בית, בלי מקום, בלי מחסה", אמר. "לא נשאר לי כלום".

במחנה סת אמירה הוקם אוהל חדש במקום זה שנשרף. הרוח ממשיכה לנשוב. הילדים האחרים משחקים בין יריעות הניילון. הכירה הבאה כבר בוערת.