רמאללה, 5 בינואר 2026 (וואפא) ראש רשות ההתנגדות לגדר ולהתנחלויות, השר מואייד שעבאן, אמר כי כוחות הכיבוש והמתנחלים ביצעו במהלך 2025 לא פחות מ־23,827 תקיפות נגד תושבים ורכושם ברחבי הגדה המערבית נתון שמגלם עלייה חסרת תקדים במספר ההפרות שנרשמו בשנה אחת. לדבריו, התקיפות התחלקו בין 1,382 פגיעות בקרקעות ובגידולים חקלאיים, 16,664 פגיעות באנשים ו־5,398 פגיעות ברכוש.
שעבאן מסר את הדברים במסיבת עיתונאים שנערכה היום (שני) במטה הרשות ברמאללה, שבה הציג את עיקרי הדוח השנתי על הפרות כוחות הכיבוש והמתנחלים במהלך 2025. לדבריו, צבא הכיבוש ביצע 18,384 תקיפות, המתנחלים ביצעו 4,723, וב־720 מקרים בוצעו התקיפות במשותף.
בדבריו תיאר שעבאן את 2025 כ"שנה כבדה בדם, במפות ובהחלטות". לדבריו, הרחבת ההתנחלויות לא הייתה המהלך היחיד, אלא חלק ממאמץ רחב יותר להעמקת השליטה עצמה, כך שהשליטה אינה מתמצה עוד בקרקע כשטח גאוגרפי, אלא מתפרשת על עיצוב מחדש של המרחב, הסמל והנוכחות הפלסטינית כולה. הוא אמר כי במציאות שבה רשויות הכיבוש כופות שליטה בפועל על כ־41% משטח הגדה המערבית, מהדקות אחיזה בכ־70% מהאזורים המסווגים (C), ומשתלטות על יותר מ־90% משטח בקעת הירדן באמצעות מערך מתמשך של צווים צבאיים, הפקעות והעברת בעלות, הנתונים אינם עוד רישום טכני אלא עדות ישירה לפרויקט פוליטי שלם.
שעבאן הוסיף כי הדוח מתעד שנה של הפרות שלא התנהלו “מאחורי הקלעים”, אלא בוצעו בגלוי, תחת חסות ממשלה הרואה בקרקע יעד להרחבה, בחוק מנגנון ובכוח תחליף ללגיטימציה. לדבריו, הדוח אינו מציג רק רשימת מספרים, אלא מציב אותם בהקשר פוליטי ומוסרי ומגדיר את מה שמתרחש כתוצר של פרויקט קולוניאלי רחב הפועל במקביל נגד הקרקע, האדם והזיכרון. “כאשר הגאוגרפיה הפלסטינית מתפרקת לאיים מבודדים ומכותרים, וכאשר התושבים נדחקים אל מחוץ למרחב החיים של אדמתם, הכיבוש חדל מלהיות צעד זמני והופך לשגרה קבועה”, אמר.
שעבאן הציג גם נתונים על ההתקפות שבוצעו בידי מתנחלים. לדבריו, תקיפות המתנחלים הביאו למותם של 14 תושבים מאז תחילת השנה, ולגרימת 434 הצתות ברכוש ובשדות מהם 307 הצתות ברכוש תושבים ו־127 בשדות ובאדמות חקלאיות. לפי הדוח, מוקדי ההצתות היו בעיקר במחוז רמאללה (181), שכם (79), חברון (42) וטולכרם (26). בנוסף, לדבריו, צבא הכיבוש והמתנחלים ביצעו 892 תקיפות שגרמו לעקירה, פגיעה, השחתה או הרעלה של 35,273 עצים, ובהם 26,988 עצי זית. הפגיעות התרכזו במיוחד במחוזות רמאללה ואל־בירה, בית לחם, שכם, חברון וסלפית.
עוד מסר שעבאן כי פעילות המתנחלים במאחזים הובילה לגירושם של 13 ריכוזים בדואיים פלסטיניים מאז תחילת השנה שעברה. לדבריו, 197 משפחות המונות 1,090 בני אדם נאלצו לעזוב את מקומות מגוריהן ולהעתיקם למקומות אחרים, ובהן קהילות דיר עלא, עין איוב, אל־מליחאת, מֻג’איר א־דיר, מערב כובר, אל־מחאריק, ג’יביא ואחרות, תוך השתלטות מתנחלים על אתרי מגוריהם.
בעניין ההריסות אמר שעבאן כי רשויות הכיבוש ביצעו במהלך 2025 סך של 538 פעולות הריסה שהובילו להריסת 1,400 מבנים עלייה חריגה, לדבריו, במסגרת מדיניות של פגיעה מתמשכת בבנייה הפלסטינית ובצמיחה הטבעית. בין המבנים שנהרסו 304 בתים מאוכלסים, 74 בתים שאינם מאוכלסים, 270 מקורות פרנסה ו־490 מבנים חקלאיים. מוקדי ההריסות היו בעיקר במחוזות חברון, ירושלים, רמאללה, טובאס ושכם. במקביל, ציין שעבאן, הוגדל מספר צווי ההריסה שנמסרו לתושבים ל־991 צווים, שהתמקדו במחוז חברון (276), רמאללה (169), בית לחם (124) וירושלים (124) מה שמאותת על כוונה להרחיב את הפגיעה בבנייה הפלסטינית בטענות של היעדר היתרים.
על רקע זה אמר שעבאן כי רשויות הכיבוש השתלטו במהלך 2025 על 5,572 דונם באמצעות 94 צווים של תפיסה לצרכים צבאיים. לדבריו, 24 צווים שימשו להקמת אזורי חיץ סביב התנחלויות, 52 לסלילת כבישים “ביטחוניים” לטובת מתנחלים, חמישה להקמת גדרות וקירות, ותשעה להקמת אתרים צבאיים ולהרחבתם. בנוסף נמסרו שלושה צווים להפקעה וארבעה צווים להכרזה על “אדמות מדינה”. הוא הוסיף כי הרשויות הקצו 16,733 דונם מאדמות שנתפסו בעבר לטובת רעיית מתנחלים, במסגרת מדיניות שמעניקה, לדבריו, חסות להתפשטות המתנחלים החמושים באמצעות טענות של רעייה וחקלאות.
שעבאן הוסיף כי ועדות התכנון של רשויות הכיבוש דנו מאז תחילת 2025 ב־265 תוכניות מתאר שנועדו להקמת 34,979 יחידות התנחלות על שטח של 33,448 דונם. לדבריו, 20,850 יחידות כבר אושרו, ו־14,129 יחידות נוספות הופקדו כתוכניות חדשות. התוכניות, כך אמר, משתרעות בין התנחלויות בגדה המערבית לבין התנחלויות ושכונות בתוך גבולות עיריית הכיבוש בירושלים.
לפי הנתונים שהציג, ירושלים עמדה בראש עם 107 תוכניות מתאר 41 מחוץ לגבולות העירייה ו־66 בתוך ההתנחלויות שבתחום העירייה ואחריה סלפית (41), בית לחם (34), רמאללה (31), ושכם וקלקיליה (17 לכל אחת). שעבאן ציין כי התוכנית הבולטת והמסוכנת ביותר שאושרה היא תוכנית E1, שאושרה באוגוסט 2025 לאחר דחיות ונסיגות שנמשכו שלושה עשורים. לדבריו, אישור E1 הוא “השלב הראשון” במהלך המכונה “ירושלים הגדולה”, שמטרתו לצרף שלושה גושי התנחלויות גדולים לתחום ההשפעה של עיריית ירושלים: גוש מעלה אדומים, גוש גבעת זאב וגוש עציון. לדבריו, המהלך מעמיק את ניתוק ירושלים מהקשרה הפלסטיני ומבסס אותה כהמשך דמוגרפי וגאוגרפי של הנוכחות היהודית בתוך תחומי העירייה ושל הנוכחות ההתנחלותית מחוצה לה.
שעבאן הוסיף כי רשויות הכיבוש החליטו להפריד 13 שכונות התנחלותיות ולהגדירן כ"שכונות" עצמאיות, ובהמשך קיבלו החלטה על הקמת 22 התנחלויות חדשות. לדבריו, בסוף 2025 התקבלה החלטה נוספת להקים 19 אתרי התנחלות חדשים שיצטרפו לרשימה הכוללת 68 “מאחזים חקלאיים”, שלדבריו הממשלה החליטה לחברם לתשתיות קבועות לצורך ביסוסם על אדמות תושבים. במקביל, ציין, פורסמו מכרזים לבניית 10,098 יחידות התנחלות חדשות מהן יותר מ־7,000 עבור מעלה אדומים ממזרח לירושלים, 900 עבור אפרת על אדמות בית לחם ו־700 עבור אריאל על אדמות מחוז סלפית.
במישור החקיקה אמר שעבאן כי שנת 2025 סימנה שלב מתקדם בשימוש במערכת החוקים ככלי מרכזי להעמקת הפרויקט ההתנחלותי. לדבריו, בכנסת קודמו שורה רחבה של הצעות חוק ותיקוני חקיקה שנועדו להלבין עובדות התנחלותיות, להרחיב סמכויות למתנחלים ולמועצותיהם, ולעגן אפליה משפטית בניהול הקרקע ובמערכות התכנון והבנייה. לדבריו, חלק מהחוקים נועדו להסדיר מאחזים שהוקמו ללא החלטות ממשלה, לחזק שליטה ישראלית בגדה המערבית באמצעות העברת סמכויות אזרחיות נוספות למוסדות הכיבוש, ולכרסם במעמדה המשפטי של הקרקע ובבעלות עליה. בין השאר הזכיר שעבאן הצעות המאפשרות למתנחלים לרכוש קרקעות ונכסים, ולשנות את שמות הקרקע הפלסטינית לשמות מקראיים. לדבריו, החקיקה מספקת כיסוי למהלכי השתלטות והריסה והופכת “חריגים” לכללים קבועים, ובכך משקפת מעבר של הכנסת מתפקיד חקיקה רגיל לשותפות ישירה במהלך של סיפוח זוחל והגדרה מחדש של הכיבוש כמערכת ריבונות כפויה הנשענת על חוק לא פחות משהיא נשענת על כוח.
בסיום דבריו קרא שעבאן לגיבוש מענה לאומי כולל להגנת הקרקע הפלסטינית, שיתבסס על חלוקת תפקידים ברורה ועל תיאום בין מוסדות רשמיים, כוחות פוליטיים וגורמי חברה אזרחית. הוא הדגיש את הצורך בתוכניות הגנה מעשיות ומתמשכות לקהילות המותקפות, שיחזקו את עמידת התושבים על אדמתם כבעלי זכות ולא כמקבלי סיוע. במקביל, קרא לאיחוד המאמץ המשפטי והפעלת מנגנוני האחריות הבינלאומיים “ללא דחייה או סלקטיביות”, ולהשקעת התיעוד שנצבר במסלולים משפטיים אפקטיביים מול בתי משפט בינלאומיים ומנגנוני האו"ם. בנוסף, קרא לפיתוח כלי ההתנגדות העממית כך שתעבור מפעולה עונתית וסמלית לפעולה מאורגנת ומתמשכת, ולהקמת שיח פוליטי־תקשורתי לאומי מאוחד שמגדיר את המתרחש כפרויקט קולוניאלי־התיישבותי מלא.
