אחרי שנתיים של מלחמה ושיתוק, מצעדי הצופים חוזרים לכיכר המולד, הרחובות מוארים מחדש והעיר מנסה להחזיק יחד שמחה וזהירות. במרחק דקות מהמוקד החגיגי, אנאס עביית מטגן “חלבי” כדי לממן טיפול לילד עם מוגבלות ולשרוד את קריסת התיירות.
בית לחם, 24 בדצמבר 2025 (וואפא) – ועד אל-כאר
בית לחם נראתה הבוקר אחרת. העיר שהתעייפה ממלחמה וממצור, ונשחקה משנים של קיפאון והפסדים, החזירה לעצמה משהו מן הדופק שנעלם. זה לא שיבה מלאה לחיים שהיו כאן, ולא חזרה לתיירות שהחזיקה את הרחובות פתוחים ואת הבתים עובדים, אבל זו תחושה נדירה של תנועה, של אור, של קולות ברחוב.
קבוצות הצופים יצאו במצעד רשמי. הן צעדו בקצב אחיד מרחוב א-נג’מה לעבר כיכר המולד, בראשן נגינות הצופים והדגלים. זה היה מראה שהחזיר לזיכרון תמונות שנעלמו שנתיים רצופות בשל המלחמה.
רחובות העיר והכיכרות התקשטו, האורות שבו להשתקף באבני הגיר העתיקות, כאילו בית לחם אומרת שהיא עדיין מסוגלת לקום. אחרי שנים שבהן התיירות – העורק המרכזי של העיר – כמעט ונקטעה, חזרו לכיכר המולד סימנים של חג: קהל, מוזיקה, ילדים. המקום שבדרך כלל מושך את עיני העולם ביום הזה, נשמע שוב כמו עיר שמנסה לחזור לעצמה.
תושבים הגיעו מהעיר ומחוצה לה לצפות במופעי הצופים. על הפנים ניכרה תחושת געגוע ברורה. עבור רבים זו לא הייתה “עוד חגיגה”, אלא חזרה למשהו שנלקח מהם: מצב רוח ציבורי, זיכרון משותף, תחושת קהילה שהתרוקנה בשנים האחרונות.
“הייתי חייבת להגיע,” אמרה אום עיסא, אישה בשנות החמישים לחייה שהגיעה מנצרת. לדבריה, היא ביקשה להגיע לכנסיית המולד כדי לחוות שוב את אווירת החג אחרי נתק קשה. “לבית לחם יש אצלי משמעות רוחנית מיוחדת,” הוסיפה. “לחזור לכאן דווקא עכשיו זה גם שמחה וגם הכרת תודה”.
מריאן, צעירה בשנות השלושים שהגיעה עם ילדיה, אמרה כי רצתה שהם יחוו את חג המולד שנמנע מהם בשנים האחרונות. היא הביעה תקווה שהשנה החדשה תביא טוב ושמחה לבית לחם ולפלסטין. “גם רגעים קטנים כאלה נותנים לאנשים כוח להמשיך,” אמרה. “זה מחזיר משהו מהתחושה של חיים רגילים שהתגעגענו אליהם”.
אבל אפילו בתוך המוזיקה והצחוק, העיר נראתה כמי שמחזיקה שני רגשות יחד: שמחה וכאב. חגיגה וזיכרון של מלחמה קרובה. בית לחם אולי מתרוממת הבוקר, אבל היא נושאת על גבה שנים קשות שהותירו סימנים עמוקים בכלכלה ובחיי אלפי משפחות, שרבות מהן תלויות בתיירות למחייתן.
במרחק כמה דקות הליכה מכיכר המולד, באחת מסמטאות העיר העתיקה, התמונה מקבלת עומק אחר. שם, מאחורי שולחן קטן, עמד אנאס עביית, בן שלושים, והמשיך לטגן בשקט את הממתק הפלסטיני המוכר כ“חלבי”. הוא הוציא את המקלות הזהובים מהשמן הרותח, טבל אותם בסירופ החם, ועקב בעיניים אחר העוברים והשבים – אולי לקוח, אולי תייר, אולי עוד יום שיספיק להחזיק את הבית.
לפני המלחמה עבד אנאס בתוך שטחי 48 והביא פרנסה קבועה למשפחתו. פרוץ המלחמה הפך את חייו. הוא מצא את עצמו בלי עבודה, עם אחריות כבדה יותר: במשפחתו ילד עם מוגבלות הזקוק לתרופות ולטיפול חודשי בעלות של יותר מ-300 דולר. סכום שאינו מצליח עוד להשיג על רקע המצב הכלכלי, ולדבריו גם בשל כשל של משרד הבריאות לספק את התרופות בשלב הנוכחי.
במקום להמתין, הוא בחר להתחיל. הוא למד בעצמו להכין “חלבי” ללא מדריך וללא ניסיון. הוא ניסה שוב ושוב, שינה כמויות, נכשל, תיקן, עד שהגיע למתכון שהוא מגדיר איכותי: קמח, סולת ומים, טיגון על אש, ואז טבילה בסירופ.
“זה לא רק פרויקט קטן,” אמר. “זו דרך לשרוד. לשמור על כבוד. לפרנס את המשפחה במה שאפשר”.
הוא אומר שהעדיף “להדליק נר במקום לקלל את החושך”, ולהרוויח מעט מאשר להישאר בלי כלום. והוא מפנה מסר לצעירים: לא להיכנע, לחפש כל הזדמנות, גם אם היא פשוטה. “העבודה היא ערך,” אמר. “הניסיון עצמו הוא סוג של עמידה”.
הסיפור שלו אינו מקרה בודד. הוא חלק מתמונה רחבה יותר של עיר שמנסה לחזור לנשום, בזמן שהיא ממשיכה להתמודד עם מצור, סגירות ומחסומים שפוגעים בתנועת התושבים, בכלכלה המקומית ובתיירות – עמוד השדרה של העיר.
ראש עיריית בית לחם, מאהר קנוואתי, אמר כי מסר חג המולד השנה יוצא ממקום הולדתו של ישו ונושא משמעות רוחנית ואנושית עמוקה. הוא ציטט את הפסוק: “קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ”, והוסיף כי בית לחם, למרות התקופה הקשה שעברה, מסוגלת להתאושש. לדבריו, חזרת אווירת החג היא מסר תקווה לעולם: בית לחם ממשיכה להיות מרחב של שלום ומחזיקה בזהותה האנושית.
קנוואתי ציין כי העירייה פעלה בחודשים האחרונים להניע מחדש את התיירות באמצעות יוזמות שנועדו להשיב את אמון המבקרים ולהחזיר מעט תנועה לכלכלה המקומית. לדבריו, גם אם החגיגות מתקיימות בתנאים חריגים, הן מעניקות דחיפה מוראלית גדולה לתושבים ומהוות מסר של עמידה מול ניסיונות בידוד והדרה.
שר התיירות והעתיקות, האני אל-חאיק, אמר כי יש “אופטימיות זהירה” בנוגע לחזרת החיים לתיירות, בין היתר בשל תחילת הגעתן של קבוצות תיירים זרים לעיר. עם זאת, לדבריו, תפוסת המלונות עדיין נמוכה ואינה מניבה רווחים משמעותיים.
הוא הוסיף כי חזרת חגיגות חג המולד עשויה להשפיע לטובה על דימויה של בית לחם בעולם – כעיר שעדיין מסוגלת לקבל מבקרים ולהעביר מסר של שלום למרות התנאים הקשים. במקביל, הוא אמר כי המשרד משקיע מאמץ מיוחד בעידוד התיירות הפנימית באמצעות קמפיינים וסיורים בערי המחוז ובכפריו, מתוך ניסיון להזרים תנועה לשוק המקומי, גם אם בהיקף מוגבל. לדבריו, השיפור עדיין שברירי, בשל המציאות הפוליטית והביטחונית.
מושל מחוז בית לחם, מוחמד אבו עליא, אמר כי המחוז נתון ל“פגיעה מתמשכת” מצד כוחות הכיבוש ומתנחלים: פשיטות, מעצרים, מניעת גישה לאדמות חקלאיות, סגירות ושערי ברזל, ותקיפות חוזרות. לדבריו, כל אלה מעמיקים את המשבר הכלכלי וההומניטרי והופכים כל התאוששות לאיטית ומלאת מכשולים.
מפקד המשטרה במחוז בית לחם מסר כי הושלמו ההיערכויות לאבטחת אירועי חג המולד באמצעות תוכנית ביטחון ותנועה רחבה, שנועדה להבטיח את שלום התושבים והמבקרים ולהקל על התנועה במהלך האירועים הרשמיים והעממיים, באופן שישקף את “תדמיתה של עיר מאורגנת ובטוחה” גם בעונה חריגה זו.
בין הכיכר שהתמלאה באור ובקולות, לבין הסמטה שבה אנאס עובד בשקט מעל שמן רותח, מתבררת בית לחם של היום: עיר שמנסה להחזיר לעצמה איזון, להפוך כל רגע של שמחה למרחב של תקווה, וכל יוזמה אישית לעוד צעד לעבר חיים. חג המולד השנה אינו רק טקס דתי. הוא מבחן של רצון עיר ושל תושביה לקום מחדש, ולהאמין שגם אור חלש יכול לפרוץ דרך בתוך החושך.
