עזה, 12 באוקטובר 2025 (וואפא) – חוסיין נזיר אל-סינוואר
לאחר שנתיים של הפצצות ופיצוצים, חווה רצועת עזה זה שלושה ימים של שקט יחסי, הדומה להפוגה קצרה לאחר סערה הרסנית, כאשר התושבים מנסים להבין את ממדי האסון שפגע בהם ובעירם.
קולות המטוסים והתותחים נדמו, השמיים התרוקנו מהעשן שכיסה את עזה במשך שנתיים רצופות, אך ההרס שנותר מעיד על מתקפה ששינתה את פני החיים בעיר.
ברחובות ההרוסים צועדים תושבים בין ההריסות. חלקם מחפשים את שרידי בתיהם, אחרים את קרוביהם הנעדרים מתחת לאבנים או את האפשרות להתחלה חדשה.
על אף השקט השברירי, מראות העקירה והאובדן נותרו נוכחים. אלפי אזרחים חיים באוהלים זמניים, חסרי תנאים בסיסיים, ממתינים לכניסת הסיוע ההומניטרי ולחידוש מאמצי הסיוע והשיקום.
דובר אונר״א, עדנאן אבו חסנה, אמר כי הסוכנות לא הפסיקה את פעילותה במהלך המתקפה, וכי 12 אלף מעובדיה פעלו בשטח. הוא הוסיף כי מחסנים במצרים ובירדן מוכנים להפעלת מערך הסיוע ברגע שתינתן ההוראה להכניס את הסיוע לרצועה.
לדבריו, יותר מ־170 מעובדי אונר״א נהרגו במהלך המתקפה, ותושבי הרצועה זקוקים בדחיפות לכל סוגי התמיכה – מזון, תרופות ומקלט – בעוד סגירת המעברים מעכבת את הגעת האספקה.
תוכנית המזון העולמית הודיעה כי יש בידיה 170 אלף טונות של מצרכים, המספיקים לשלושה חודשים, בהמתנה לאישור הכנסת הסיוע, ואילו יוניסף מסרה כי 1,300 משאיות עמוסות אוהלים, תרופות וציוד חינוכי מוכנות להעברתו לעזה.
למרות ההפסדים הכבדים, תושבי עזה ממשיכים להיאחז בתקווה להשיב את החיים למסלולם ולשקם את מה שנהרס. המתקפה, שנמשכה כמעט שנתיים, גרמה למותם של למעלה מ־67 אלף אזרחים ולפציעתם של כ־170 אלף נוספים, והביאה להרס של יותר מ־80% מהבתים, התשתיות, בתי הספר, האוניברסיטאות ובתי התפילה.
התושבת ע’אדה אסמאעיל סיפרה: "ימי ולילות המתקפה חלפו, אך נדמה שהכול רק מתחיל. איבדתי 23 מבני משפחתי – את בעלי, ילדיי, כלותיי ונכדיי. איבדתי גם את הבית והעבודה, ובני האחרון עדיין כלוא".
היא מוסיפה: "אני ממתינה בכל רגע לשמוע בשורה על שחרורו של בני חוסיין. אנחנו זקוקים לו, כדי שיעמוד לצידנו. נוכחותו תקל עלינו את הכאב, גם אם החיים יהיו קשים".
איהאב אבו עודה, תושב נוסף, אמר: "למרות הכאב והצער בכל בית, התחושה ששרדנו את המוות שמילא את הרחובות מעניקה תקווה. תוכניות ההעברה נכשלו – עזה תקום לתחייה, יפה וחזקה מתמיד".
בין ההריסות, תושבי הרצועה מרימים את דגל העמידה והאופטימיות, מאמינים ששיקום עזה איננו רק בנייה מחדש של האבנים, אלא גם החייאת הרוח שניסו כוחות הכיבוש להשמיד.
