רמאללה, 7 באוקטובר 2025 – שנתיים אחרי המלחמה הישראלית על רצועת עזה מתבררת אחת מצורות ההשמדה התרבותית החריפות שידע העולם המודרני. ההרס חרג מזירת המבנים והתשתיות, וחדר לעומק הזיכרון הקולקטיבי, הזהות הלאומית והחיים התרבותיים עצמם.

ספריות נשרפו, מוזיאונים הוחרבו, מוסדות תרבות נמחקו, ובמקומם נותרו עיי חורבות של זיכרון וחינוך. הפגיעה אינה תוצאה של נזק אגבי למלחמה אלא חלק ממדיניות מכוונת שמטרתה לערער את יסודות התרבות הפלסטינית ולמחוק את ההיסטוריה ואת הזהות של העם הפלסטיני.

על פי המועצה הלאומית הפלסטינית, שנתיים של תקיפות הביאו להרס חסר תקדים: יותר מ־67 אלף הרוגים וכ־170 אלף פצועים, לצד פגיעה כוללת בתשתיות התרבות, החינוך והאמנות ברצועה. ההרס הזה לא השמיד רק מבנים, אלא ניתק רצף היסטורי של יצירה, למידה וזיכרון.

אסטרטגיות של מחיקה ושלילת זהות

מדיניות ההשמדה התרבותית של כוחות הכיבוש איננה תוצר מקרי של המלחמה, אלא מהלך אסטרטגי שמקורו עוד לפני 1948. המטרה היא פגיעה ממוקדת בבסיסים האינטלקטואליים והתרבותיים של החברה הפלסטינית – החלשת המרקם החברתי, פירוק הזהות הלאומית ושבירת כוחה של הקהילה מבפנים.

התקיפות על מוסדות תרבות, חינוך ואמנות, לצד אתרים ארכיאולוגיים ודתיים, אינן רק חלק מהעימות הצבאי אלא אמצעי פוליטי מובהק. המוסדות הללו אינם מבנים פיזיים בלבד, אלא עוגנים של זיכרון ושל שייכות לאומית. מחיקתם שוללת מן החברה הפלסטינית את היכולת לשמר את עברה ולהעבירו לדורות הבאים, ובכך מאפשרת לכוחות הכיבוש לעצב מחדש את גבולות הזהות והזיכרון.

תמונת ההשמדה התרבותית

המורשת ההיסטורית והתרבותית של עזה ניצבת היום בפני סכנת היעלמות מוחלטת. כוחות הכיבוש תקפו בעקביות את התשתית התרבותית של הרצועה: מרכזים קהילתיים, מוזיאונים, תיאטראות, גלריות, אתרים היסטוריים ודתיים, ספריות ציבוריות ופרטיות, מוסדות חינוך, בתי דפוס והוצאות לאור. במקביל הושמדו ארכיונים, מסמכים נדירים, תצלומים, הקלטות, אוספי אמנות ורישומים מנהליים – כולם חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני.

מחיקת הזיכרון הפלסטיני

המוזיאונים ברצועה הוחרבו כליל. המוזיאון הלאומי בארמון אל־באשה, מבנה ממלוכי שהפך למוזיאון ב־2010 וכלל עשרות אלפי פריטים ארכיאולוגיים, נהרס לחלוטין. גם מוזיאוני דיר אל־בלח, רפיח, אל־קרארה ואל־פונדוק נפגעו, ורבים מאוספיהם נבזזו והועברו לידי מוסדות ישראליים.

גל ההרס פגע גם בספריות – הציבוריות, האקדמיות והדתיות. ספריית המסגד אל־עומרי הגדול שכללה 230 כתבי יד היסטוריים נדירים נשרפה כמעט לחלוטין, ושרדו ממנה רק 38. ספריית התרבות והאור בעזה, השייכת לכנסייה הבפטיסטית וכללה כ־20 אלף ספרים, הופצצה ונהרסה. גם הספריות באוניברסיטת אל־אקצא, באוניברסיטת אלאיסראא ובאוניברסיטה האסלאמית הושמדו ואיבדו למעלה מ־240 אלף ספרים וכתבים. הספריות העירוניות והתרבותיות, ובהן ספריית עיריית עזה, ספריית חאן יונס, ספריית דיאנה תמארי סבאג וספריית חיידר עבד א־שאפי, חרבו אף הן, אחרי שהכילו עשרות אלפי ספרים וארכיונים קהילתיים.

הפגיעה לא פסחה גם על הארכיון המרכזי בעזה, שבו נשמרו מסמכים בני למעלה מ־150 שנה, מפות ותכניות הנדסה, וכן מערכות בקרה לבארות מים ולתשתיות ביוב. במקביל השתלטו כוחות הכיבוש על מחסן העתיקות של עזה, הכולל אלפי פריטים מתקופות היסטוריות שונות – מהאלף השלישי לפני הספירה ועד ראשית התקופה האסלאמית.

עשרות מרכזים תרבותיים ותיאטראות נהרסו, בהם מרכז רשאד א־שווא – הגדול ברצועה – המרכז התרבותי היווני־אורתודוקסי, תיאטרון "חכאוי" ותיאטרון "אל־וודאד".

פגיעה באתרים היסטוריים ודתיים

יותר מ־226 אתרים ארכיאולוגיים בעזה נהרסו או ניזוקו, בהם בית א־סאקא מן התקופה העות’מאנית, בית סבאט מהמאה ה־17, בית הספר הקאמילי ובית המרחץ הסמראי – האחרון שנותר מתקופת האימפריה העות’מאנית. גם בית החולים הבפטיסטי, שנבנה ב־1882, הופצץ.

הרס נרחב נרשם גם באתרים סמליים: תל אל־עג’ול, המייצג את תולדות עזה בתקופה הברונזית, מנזר סנט הילריון – מהעתיקים במזרח התיכון – וארבע כנסיות עתיקות, בהן כנסיית סנט פורפיריוס, השלישית בעתיקותה בעולם. יותר מאלף מסגדים נהרסו חלקית או כליל, בהם המסגד אל־עומרי, מסגד סיד האשם ומסגד עות’מאן קאשקאר. שמונה בתי קברות הושמדו, ובהם בית העלמין בבית חאנון שבו נעקרו 600 קברים, בית העלמין הרומי בן כ־2,000 שנה ובית העלמין בדיר אל־בלח מהתקופה הברונזית המאוחרת.

פגיעה במערכת החינוך

מערכת החינוך בעזה הייתה בין הנפגעות הקשות ביותר. מאז תחילת המלחמה נהרגו כ־18 אלף תלמידים ותלמידות, 1,500 סטודנטים, 750 מורים ויותר מ־230 מרצים. כ־95% ממוסדות החינוך נפגעו, והלימודים הופסקו לחלוטין. יותר מ־650 אלף תלמידים ותלמידות נותרו ללא מסגרת לימודית.

בין רצח, עקירה ואובדן המרחב התרבותי

הרג שיטתי של מדענים, אקדמאים, אמנים ועיתונאים מחליש את החברה הפלסטינית בעזה ופוגע ביסודות הידע והיצירה שלה. מאז תחילת המלחמה נהרגו למעלה מ־150 מדענים, חוקרים ואנשי אקדמיה, 254 עיתונאים ועשרות סופרים, משוררים ואמנים.

השמדת מלאכות יד ואמנות עממית

יחד עם אובדן היצירות האמנותיות שאוחסנו בבתים שנהרסו, נפגעו גם עשרות סדנאות ובתי מלאכה של מלאכות יד מסורתיות – רקמה, קדרות, קרמיקה ועבודות במבוק. מלאכות אלה מהוות חלק מהמורשת התרבותית הפלסטינית וממקורות הפרנסה המרכזיים של תושבי הרצועה.

מאמצי הצלה ואתגרי שיקום התרבות

שנתיים לאחר תחילת המלחמה נמשכים מאמצי השיקום של החיים התרבותיים בעזה, אך הדרך ארוכה ומורכבת. חלק מהמורשת אבד או נבזז, רבים מבעלי המקצוע נהרגו או נעקרו, תשתיות הרוסות והיעדר ביטחון מונעים פעילות שוטפת. גופים בינלאומיים נאלצים להסתמך על תצלומי לוויין בלבד לצורך הערכת נזקים, מאחר שתנאי השטח אינם מאפשרים גישה ישירה.

המועצה הלאומית הפלסטינית קוראת לקהילה הבין־לאומית להגן על המורשת התרבותית הפלסטינית בעזה, בהתאם לעיקרון שלפיו רכוש תרבותי הוא חלק מהמורשת האנושית כולה, ופגיעה בו מהווה פגיעה בכל עמי העולם. היא מדגישה את הצורך לעמוד באמנת האג משנת 1954, האוסרת פגיעה במורשת תרבותית בעת סכסוכים מזוינים.