מאת: בדוויה א-סמרי
במשך שנים הייתה שכם הלב הפועם של הכלכלה הפלסטינית בגדה המערבית, מרכז מסחרי שמשך אליו אלפי קונים מדי יום. אלא שהיום, המציאות שונה בתכלית. מצור הדוק, מחסומים צבאיים והגבלות תנועה שישראל מטילה על העיר, הפכו את חיי המסחר לקפואים, את העסקים למתרוקנים ואת הכלכלה המקומית לקריסה הולכת וגוברת.
השווקים ריקים, הקונים נעלמו והעסקים נאבקים לשרוד
"שכם כבר לא מה שהייתה," אומר מג'די חלאווה, סוחר בשוק המרכזי. "פעם היו לנו ימים עמוסים, במיוחד בסופי השבוע. אנשים היו מגיעים מכל רחבי הגדה ואפילו משטחי 48. היום הרחובות ריקים. מי שכבר מגיע, בקושי קונה. השוק הפך לחלל ריק, ואנחנו הסוחרים נותרנו חסרי אונים".
כבר חודשים שתושבי שכם מתקשים להיכנס ולצאת מהעיר. כוחות הכיבוש פרסו 10 מחסומים קבועים סביב העיר, הציבו 36 שערי ברזל בכניסות המרכזיות, וסגרו 47 כבישים באמצעות סוללות עפר. ההגבלות הללו, שמונעות מעבר חופשי, פוגעות פגיעה ישירה בפעילות הכלכלית של העיר.
עבד א-ראוף הוואש, יו"ר פורום אנשי העסקים בשכם, מסביר כי הגבלות התנועה הן הגורם המרכזי להתמוטטות השווקים.
"שכם תמיד הסתמכה על המבקרים מבחוץ – אנשים מהכפרים הסמוכים, תושבי שאר ערי הגדה, וגם פלסטינים משטחי 48. היום הכניסה לעיר הפכה לסיוט. אנשים לא רוצים לעבור את מסלול המכשולים של המחסומים ולבזבז שעות בהמתנה רק כדי להגיע לשכם."
ההשפעה של המצור ניכרת בכל תחום. חנויות נסגרות, המסחר נחלש, ותושבים רבים נמנעים מהוצאות ומעדיפים לחסוך מחשש לימים קשים יותר.
ענפים שלמים על סף קריסה
ההאטה הכלכלית לא פוסחת על אף ענף. המגזר הקמעונאי, שעד לא מזמן שגשג, חווה נפילה חדה.
לפי נתוני הבנקים בעיר, הכנסות העסקים צנחו בכ-30% בתוך חודש בלבד. בעוד שבדצמבר 2024 הוזרמו למערכת הבנקאית בעיר כ-197 מיליון דולר, בינואר 2025 הסכום ירד לכ-138 מיליון דולר בלבד.
הפגיעה מורגשת היטב גם בקרב בעלי העסקים. ענף הביגוד והאביזרים חווה ירידה של 70% בפדיון, מכירת רהיטים ירדה ב-50%, וענף המזון – שנחשב לחיוני – איבד 30% מהכנסותיו.
בשוק "החסבה", שמרכז את מסחר הפירות והירקות בעיר, המצב עגום במיוחד. "אנחנו זורקים כמויות אדירות של סחורה כי אין קונים," מספר עימאד נימר, סוחר ירקות ותיק. "בעבר, הכל נמכר תוך יום או יומיים. היום אנשים קונים רק את מה שחייבים. שום דבר מעבר".
גם בעלי התחבורה סופגים פגיעה קשה. צריכת הדלק ירדה בכ-40%, משום שתושבים רבים מעדיפים להשאיר את הרכבים בבית ולהסתמך על תחבורה ציבורית, כדי להימנע מהפקקים האינסופיים שמייצרים המחסומים הצבאיים.
היעדר שכר והחרפת המשבר
משבר נוסף שתורם לקריסת הכלכלה הוא עיכוב בתשלומי המשכורות של המגזר הציבורי. מאז שישראל החלה להחרים את כספי המיסים הפלסטיניים, ממשלת הרשות מתקשה לשלם משכורות בזמן. השכר, שהיה מקור הכנסה מרכזי עבור עשרות אלפי משפחות, הצטמצם משמעותית, מה שמגביל עוד יותר את הצריכה ומעמיק את המשבר הכלכלי.
גם המבקרים משטחי 48 שהיו מהווים מקור הכנסה משמעותי, נעלמו כמעט לחלוטין. אם בעבר היו מגיעים לעיר כ-35 אוטובוסים מדי שבת, הרי שבחודש האחרון המספר צנח לשלושה בלבד.
"אנשים פשוט מפחדים להגיע לכאן," אומר בעל מסעדה במרכז העיר. "מי רוצה להיתקע במחסום במשך שעות רק בשביל לאכול ארוחה? התיירות הפנימית שהייתה נשמת אפה של העיר – פשוט נעלמה".
מה הלאה? עתיד לוט בערפל
נכון לעכשיו, בעלי העסקים בשכם לא רואים אור בקצה המנהרה. המחסומים נותרו במקומם, ההגבלות בתוקף, והמסחר ממשיך להתכווץ.
"אם המצב הזה יימשך עוד כמה חודשים, מאות עסקים פשוט יקרסו," מזהיר הוואש. "העיר הזאת בנויה על כלכלה חיה, על אנשים שנכנסים ויוצאים, על מסחר פעיל. בלי זה – הכל קורס".
גם שר הכלכלה הפלסטיני, מוחמד אלעאמור, מתאר תמונה עגומה. "שנת 2024 הייתה אחת השנים הקשות ביותר לכלכלה הפלסטינית, עם צניחה של 28% בתוצר המקומי," הוא אומר. "הייצוא והייבוא ירדו ב-13%, ואין סימנים להתאוששות כל עוד המצור על הערים הפלסטיניות נמשך".
במציאות הנוכחית, כלכלת שכם נמצאת במאבק הישרדותי. החנויות פתוחות – אבל הרוכשים נעלמו, המסחר פעיל – אבל היקפו זעום, והשאלה הגדולה שמטרידה את בעלי העסקים היא אחת: כמה זמן יוכלו להחזיק מעמד לפני שהכל יקרוס לחלוטין?
