מאת: בסאם אבו רב
מחמוד ע'זאל, תושב בית פוריק בן 63, לא יכול לשכוח את החוויות שעבר לאורך עשרות השנים כנהג מונית ציבורית בקו בית פוריק-שכם. עבורו, כל מעבר במחסומי הכיבוש שמכתרים את העיר מחזיר אותו לזיכרונות מרים, שהפכו למציאות יומיומית עבור אלפי פלסטינים.
ע'זאל, שנוהג כבר 27 שנה, מקפיד לשאת עמו תמיד כרית, שמיכה ואספקת מזון ברכבו, משום שהוא נאלץ להמתין שעות ארוכות במחסומים – במיוחד במחסום בית פוריק, שלדבריו הוא הקשה והמשפיל מכולם.
"אני זוכר היטב את היום שבו ניסיתי להעביר אישה יולדת מבית פוריק לבית החולים בשכם, במהלך האינתיפאדה השנייה," סיפר. "כשהגעתי למחסום, החייל אמר לי: 'תוכל לעבור, אבל לא תחזור.' כשהגעתי לבית החולים, גיליתי שם ארבע נשים נוספות שילדו ורצו לחזור לכפר. בבוקר חזרתי עם חמש נשים וחמישה תינוקות, וכשהגענו למחסום, החיילים הביטו זה בזה וצחקו: 'תראה, אנחנו הורגים אותם כדי שלא יתרבו, והוא חזר עם חמישה במקום אחד.' לאחר מכן הם עיכבו אותנו שעות. הנשים היו מותשות, התינוקות זקוקים לטיפול, והם נאלצו להאכיל אותם ליד המחסום, תחת השמש הקופחת."
במקרה אחר ניסה ע'זאל להעביר גבר קשיש לבית החולים בשכם לאחר שלקה בלבו במחסום. "באותה תקופה נאלצנו להוריד נוסעים לפני המחסום, והם המשיכו ברגל," סיפר. "הזקן הרגיש לא טוב, אז ביקשתי מהחיילים להעביר אותו. אחד מהם אמר לי בקור רוח: 'שיחזור לבית פוריק וימות שם.' חזרתי, והוא נפטר בדרך."
מחסומים שהפכו למצור מתמשך
שכם נמצאת תחת סגר הדוק, כשכוחות הכיבוש מציבים מחסומים קבועים סביב העיר ומקימים שערים ברזליים בכניסות לכפרים ולעיירות שסביבה. חיילים ישראלים מחזיקים אלפי פלסטינים שעות ארוכות בדרכים, כאשר המטרה היא ברורה – להקשות על חייהם ולהוביל אותם לייאוש ולעזיבה.
"אם בעבר הימים היו קשים, המצב היום קשה פי כמה," אומר ע'זאל. "חיילי הכיבוש מתעללים באנשים לשם שעשוע, מאלצים אותם להמתין שעות ללא סיבה, רק כדי לגרום להם להתייאש ולחשוב על הגירה."
לדבריו, "לפני כמה חודשים נאלצתי להמתין במחסום עשר שעות כדי לעבור מרחק של 3.5 קילומטרים בלבד – הדרך בין שכם לבית פוריק. זה הפך לשגרה מאז פרוץ המלחמה בעזה."
שכם – עיר נצורה בלב הגדה
שכם מהווה את צומת התחבורה המרכזי בין צפון הגדה למרכז ולדרום, וכוחות הכיבוש מקיפים אותה ברשת מחסומים שמבודדים אותה מהאזור.
מושל שכם, גסאן דגלס, ציין כי "העיר נתונה תחת מצור כבד, המונע מעבר חופשי של תושבים ופוגע בכל היבטי החיים." לדבריו, הכיבוש הציב סביב העיר 10 מחסומים קבועים, 38 שערי ברזל בכניסות לכפרים, ו-47 חסימות עפר המנתקות לחלוטין גישה לצירים מרכזיים.
עוד הוסיף כי "אלפי חולים, בהם חולי כליות ונפגעים במצב חירום רפואי, אינם יכולים להגיע לטיפול רפואי בשל הסגר, במיוחד בכפרים בדרום ובמזרח המחוז." בנוסף, לדבריו, נפרסו באזור יחידות צבאיות חדשות שהשתתפו במלחמה על עזה, והפשיטות הצבאיות על שכם והכפרים הסובבים אותה גברו משמעותית.
מדיניות של מצור ופיצול גיאוגרפי
מואייד שעבאן, יו"ר הרשות למאבק בגדר ובהתנחלויות, מסביר כי מטרת מדיניות המחסומים איננה רק שליטה בתנועת הפלסטינים, אלא יצירת מפה גיאוגרפית חדשה בגדה.
"ישראל לא מסתפקת בהקמת 912 מחסומים, שערים צבאיים וגדר הפרדה באורך של למעלה מ-700 קילומטרים," אמר. "היא פועלת לפרק את הגדה לרסיסים ולמובלעות מבודדות, כך שלא רק ששכם מנותקת מרמאללה או מג'נין – אלא אפילו כפרים סמוכים זה לזה נקרעים לגזרים. המטרה היא ברורה: להפוך את חייהם של הפלסטינים לבלתי אפשריים."
