עזה, 23 בפברואר 2025, מוחמד דהמאן, וואפא – חודש רמדאן הקרוב מוצא את עזה מוכה וכואבת, שקועה בהריסות ואפופה באבל. במקום רחובות מוארים בפנסים וקישוטים צבעוניים, העוני והחורבן שולטים בעיר שידעה שמחות, אך זו השנה השנייה שבה רמדאן מגיע כצל כבד על רצועה שספגה הרס חסר תקדים.

בעל העסקים עבד אל-מנעם לבד, שמפעיל מרכז קניות לכלי בית ורהיטים בצפון עזה, מספר כי זו השנה השנייה ברציפות שבה לא הזמין קישוטים לרמדאן. "לא עלה בדעתי בכלל לעשות זאת", הוא אומר ל"וואפא". "האבל מכסה כל פינה, אין מקום לחגיגות בעיר כזו, כשההרס נמצא בכל מקום".

לדבריו, כל מחסניו הועלו באש על ידי הכיבוש, בהם סחורה בשווי של למעלה משלושה מיליון דולר, לצד מבנים שבבעלותו שנחרבו לחלוטין.

אווירה קודרת בשווקים, מחירים מאמירים

בתוך מרכז טנירה המסחרי, שבעבר היה עמוס במצרכים לרמדאן – מגבינות ותמרים ועד משקאות מסורתיים – המראה שונה לחלוטין. "השנה לא תלינו אף קישוט", מספר בעל המרכז, מוחמד טנירה. "העצב שולט בכל מקום, ההרוגים, הפצועים והנעדרים הם הכאב של כולנו, ואין מקום לחגיגות".

למרות שמעט מוצרי יסוד נכנסו לרצועה, המחירים הגבוהים מוציאים אותם מהישג ידם של רוב התושבים, שכבר נותרו ללא מקורות פרנסה, לאחר שכלכלה שלמה נחרבה עד היסוד.

"אין כוח קנייה", אומר טנירה. "אנשים חסרי כל, כל מרכיבי הכלכלה של עזה הושמדו".

בעזה, חודש הרחמים מגיע השנה כשיותר ממיליון בני אדם נאבקים לא רק כדי לצום – אלא פשוט כדי לשרוד.

משפחות ללא קורת גג: רמדאן תחת האוהלים

בעוד השווקים בעזה חווים שפל חסר תקדים, אלפי משפחות מתכוננות לחודש רמדאן כשהן חסרות בית, נודדות בין הרעב לקור.

חאלד אבו לבדא, תושב רפיח, איבד את ביתו וכעת מתגורר באוהל בשטחי אל-מוואסי שבח'אן יונס, בדרום הרצועה.

"זו השנה השנייה שבה רמדאן מגיע ואנחנו ללא בית", הוא אומר בכאב ל"וואפא". "אני, אשתי וילדיי גרים באוהל שאינו מגן עלינו מהגשם ומהקור. אנחנו עומדים שעות בתורים כדי לקבל אוכל מהמטבחים הציבוריים, וצועדים קילומטרים רק כדי למצוא מים ראויים לשתייה".

הוא מספר כי אווירת החג נעלמה כליל, במיוחד עבור הילדים. "הבן שלי שואל אותי על פנסי רמדאן, אבל איך אוכל לקנות לו אחד? אין לנו כסף אפילו לאוכל. אחרי כל כך הרבה הרוגים, נעדרים והרס – שמחה ברמדאן כבר לא אפשרית".

סאמי אבו אל-ח'יר, תושב שכונת שג'אעיה שבמזרח עזה, חי בבית הרוס חלקית עם 20 בני משפחתו. אשתו חולה במחלות כרוניות, ובתו נאבקת במחלת הסרטן.

"אני בקושי מצליח להשיג אוכל ותרופות", הוא אומר. "איך בכלל נוכל לקבל את פני רמדאן?".

ברגש כבד הוא מוסיף: "עזה שותקת, קפואה. אפילו הרוחניות של רמדאן נלקחה מאיתנו. כל המסגדים סביבנו נהרסו, אנחנו לא יודעים איפה נוכל להתפלל תפילות תרהאוויח או קיאם אל-לייל".

לפי דו"ח משרד ההקדשים והעניינים הדתיים, הכיבוש הרס 1,109 מסגדים, מתוכם 834 נהרסו לחלוטין – כ-89% מכלל המסגדים ברצועה.

עזה נכנסת לרמדאן כשהיא מרוסקת, תחת הריסות, נטולת שמחה – ועם תחושה שאפילו התפילה נלקחה ממנה.

הכלכלה קורסת: האבטלה והעוני בשיא חסר תקדים

המתקפה הישראלית על רצועת עזה הביאה לקריסה מוחלטת של הכלכלה, כאשר האבטלה והעוני הגיעו לשיאים חסרי תקדים – כך עולה מנתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה.

על פי ההערכות, עד סוף שנת 2024 נרשם צניחה של למעלה מ-82% בתוצר המקומי הגולמי (GDP) של עזה, לצד זינוק בשיעור האבטלה ל-80%.

הכלכלן והפרשן הכלכלי, מהר א-טבאע, מסביר כי רמדאן מגיע השנה לעזה לאחר 470 ימי מלחמה, שהותירו הרס חסר תקדים והעמיקו את המשבר הכלכלי וההומניטרי.

"המלחמה ריסקה לחלוטין את החיים הכלכליים בעזה", הוא אומר ל"וואפא". "האבטלה זינקה ל-80%, העוני עומד על 100%, וכל תושבי הרצועה הפכו תלויים לחלוטין בסיוע".

לדבריו, הצריכה במהלך רמדאן מטילה מעמסה כלכלית נוספת על משפחות, בשל עלייה בביקוש למצרכים חיוניים והתחייבויות חברתיות מסורתיות. אך בהיעדר מקורות הכנסה, לצד מחירים גבוהים שנגרמו ממחסור חמור במוצרים בסיסיים, כוח הקנייה כמעט והתאפס.

"השווקים משותקים, הכלכלה לא קיימת", מסכם א-טבאע. "רוב הפעילויות הכלכליות בעזה הושמדו, מה שהופך את השנה הזו לאחת הקשות ביותר בתולדות הרצועה".

הסיוע ההומניטרי – קו החיים האחרון

המזון שמגיע לעזה רחוק מלהספיק לצורכי האוכלוסייה, ומאות אלפי משפחות מתקיימות בתנאים קטסטרופליים – כך מדגיש הכלכלן מהר א-טבאע.

לדבריו, מחסור חמור בדלק והפסקות חשמל ממושכות פוגעים לא רק ביכולת התושבים לבשל, אלא גם ביכולת לשמור על מזון. "אנשים כבר לא שואלים כמה עולה מוצר מסוים, אלא האם יש בכלל מזון שניתן להשיג?", הוא אומר.

בין 7 באוקטובר 2023 ל-19 בינואר 2025, כוחות הכיבוש ביצעו ברצועת עזה פשע השמדה המוני, שהוביל למעל 160 אלף הרוגים ופצועים, רובם ילדים ונשים, ולמעלה מ-14 אלף נעדרים.

למרות הכרזת הפסקת האש ב-19 בינואר, הכיבוש ממשיך למנוע את הגעת הסיוע ההומניטרי ולהכביד על הכניסה של אספקה נחוצה.

במציאות שבה עזה היא חורבה עצומה, אין סימן לחגיגות. האוכלוסייה אינה שואלת עוד "מה נאכל?", אלא "האם נמצא משהו לאכול?".

רמדאן השנה אינו חודש של סעודות ואירוח – אלא מאבק הישרדות יומיומי.