מרים עוויס, תושבת מחנה הפליטים ג'נין, חיכתה 23 שנים לראות את שני בניה, עבד אלכרים וחסן, משתחררים מהכלא הישראלי. היום, כשהרגע המיוחל הגיע, מצאה עצמה חצויה בין שמחה עמוקה לכאב צורב.

עבד אלכרים עוויס, בן 54, נעצר ב-29 במרץ 2002 ונידון לשישה מאסרי עולם. אחיו הצעיר חסן, בן 47, נעצר כשבועיים אחריו, ב-8 באפריל 2002, ונידון אף הוא למאסר עולם. במשך יותר משני עשורים, מרים חיכתה ליום שבו תראה את שניהם שוב בביתם במחנה הפליטים.

"חלמתי על הרגע שבו שני בניי יחזרו הביתה, לחדרים שבהם גדלו ולחיים שהותירו מאחור," סיפרה מרים לוואפא. "אבל היום גיליתי שהכיבוש לא רק כלא את בניי, אלא גם כפה עליי פרידה נוספת."

חסן שוחרר לגדה המערבית וחזר למחנה הפליטים ג'נין, אך עבד אלכרים גורש לחו"ל. ההחלטה הזאת, לדבריה, השאירה אותה שבורה. "המשמעות היא שהם לא יוכלו להתאחד. אני אצטרך לנסוע כדי לראות את עבד אלכרים, בזמן שחסן יישאר כאן, במרחק שלא ניתן לגשר עליו."

הפעימה השישית – שמחה מהולה בכאב

שחרור שני בניה של מרים התרחש היום כחלק מהפעימה השישית של שחרור האסירים, במסגרת הסכם הפסקת האש. פעימה זו כללה שחרור של 36 אסירים שנידונו למאסרי עולם, ביניהם חסן ועבד אלכרים עוויס, וכן 333 עצורים מרצועת עזה שנעצרו במהלך המתקפה על הרצועה לאחר ה-7 באוקטובר 2023. מתוך האסירים המשוחררים, 24 גורשו לחו"ל, כמו עבד אלכרים, בעוד האחרים שבו לאדמתם בגדה או בירושלים.

משפחת עוויס: סבל ותעצומות נפש

משפחת עוויס חוותה במשך השנים את מלוא כובד ידו של הכיבוש. במהלך מאסרם של שני האחים, נהרג אחד מאחיהם, אחד מנכדיה של מרים נפל אף הוא, ובית המשפחה נהרס פעמיים על ידי כוחות הכיבוש.

"עברנו סבל שאין לתאר," אמרה מרים. "23 שנים של כאב בלתי נגמר. למרות השחרור, לא ניתן לתקן את מה שנלקח מאיתנו – הזמן האבוד, החוויות שלא היינו חלק מהן, והמשפחה שנותרה מפורקת."

סיפורה של משפחת עוויס אינו יוצא דופן. הוא משקף את המציאות הקשה שעוברת על משפחות פלסטיניות רבות שנאלצות להתמודד עם הכיבוש, המעצר, הגירוש והפרדת המשפחות. מרים מסכמת במילים כבדות: "אני שמחה שהם כבר לא בכלא, אבל הלב שלי עדיין כלוא."