מאת: אסראא גוראני 

סברין אלעאידי, צעירה בת 23 ממחנה הפליטים אל-פארעה, נפטרה לאחר מאבק ממושך במחלה. משפחתה, שתכננה להיפרד ממנה בטקס הלוויה למחרת, נתקלה במציאות בלתי נתפסת: כוחות הכיבוש הישראלי פלשו למחנה עם עלות השחר, כיתרו אותו והטילו מצור שמנע את קבורתה.

"אנחנו לא יודעים מתי נוכל לקבור אותה," אמר אחיה מוחמד אלעאידי. "אחותי סבלה במשך שנים ממחלה קשה, ועכשיו אנחנו סובלים מכך שלא מאפשרים לנו להיפרד ממנה בכבוד."

במהלך המצור נתקלו תושבי מחנה אל-פארעה במציאות מייאשת: רחובות נהרסו, קווי מים נותקו ודרכי הגישה נחסמו בתלוליות עפר. "אפילו מקרר המתים הפך למקור דאגה," הוסיף האח. "חששנו מהפסקות חשמל שיגרמו לפגיעה בגופתה."

לאחר חמישה ימים של תחנונים ותיאומים, הורשו צוותי חירום להוציא את גופת סברין למקרר בבית החולים הטורקי בטובאס. אך עבור המשפחה, ההקלה הייתה זמנית בלבד. "העברנו אותה ממקרר למקרר, וכל יום שעבר בלי לקבור אותה רק העמיק את הכאב," סיפר מוחמד.

במקביל, בעיירה טמון הסמוכה, נאלצה משפחתו של חאג' חאלד בני עודה (אבו פאיז) להתמודד עם כאב דומה. אבו פאיז נפטר בזמן שהיה מאושפז בבית חולים בשכם, אך בשל המצור שהוטל על טמון, גופתו הועברה לבית החולים בטובאס ונשמרה שם במשך שישה ימים עד שהמשפחה הורשתה לקבור אותו.

"כל יום שעבר בלי לקבור אותו הרגיש כמו מוות נוסף," אמר אחיו, פהמי יאסין. "הכאב היה כפול – חוסר היכולת להיפרד ממנו והידיעה שמשפחתו נאלצת להתמודד עם האובדן בתנאים קשים."

לאחר שחרור המצור על טמון, הצליחה המשפחה לערוך את ההלוויה. אך סימני הפלישה וההרס שהותירו כוחות הכיבוש היו ברורים: רהיטים שבורים, קירות הרוסים ותמונות בני משפחה שנהרגו בעבר קרועות מהקירות.

בעוד שטמון השתחררה, מחנה אל-פארעה נותר מנותק. משפחת אלעאידי ממשיכה להיאבק כדי לקבור את יקירתם, תוך תקווה להסרת המצור ולהפסקת הסבל הבלתי נגמר.

המצור, שנמשך כבר שמונה ימים, הוביל להרס רחב היקף: תשתיות קריטיות נפגעו, אספקת מים נותקה והגישה למחנה נחסמה. תושבי האזור מתמודדים עם מחסור חמור במים, מזון ותרופות, כולל חלב לתינוקות.

בנוסף לכך, כוחות הכיבוש פשטו על עשרות בתים, ביצעו מעצרים ופגעו ברכושם של התושבים. משפחות רבות נאלצו לעזוב את בתיהן בכפייה, בעוד אחרות נותרות לכודות בתנאים בלתי נסבלים, ממתינות להסרת המצור ולחזרת מעט מהשגרה לחייהן.