מאת: מוחמד דהמאן

אלפי משפחות עקורות ברצועת עזה חוו לילה של גיהנום. הסערה האדירה שהכתה ברצועה הפכה את מחנות הפליטים לשלוליות ענק, הרוחות העזות תלשו אוהלים והגשם הבלתי פוסק חדר לכל פיסה יבשה שנותרה. מי שכבר איבדו את בתיהם בהפגזות, מצאו את עצמם חסרי כל – רועדים מקור, רטובים עד לשד עצמותיהם, אוחזים בילדיהם ומנסים לשרוד עוד לילה תחת השמיים הפתוחים.

"הילדים רועדים מקור ואין דרך להציל אותנו"

"הגשם לא הפסיק לרגע, המים חדרו לכל פינה, הרחובות הפכו לנהרות ואין לנו לאן לברוח," מספרת תגריד עבדו ממחנה הפליטים א-שאטי שבצפון הרצועה. "הילדים רועדים מקור, אין לנו שמיכות יבשות, אין חימום, אנחנו כלואים בתוך הסיוט הזה. איך נעבור את הלילה הבא?"

בדרום הרצועה, באזור העטאר, המצב לא שונה. סלאח מוסא, תושב המקום, מתאר לילה של סבל בלתי נתפס: "האוהלים שלנו פשוט נסחפו עם המים. נשארנו חשופים לחלוטין, ישנים תחת השמיים הפתוחים בגשם שוטף. הילדים שלי בכו כל הלילה, ואני לא יכולתי לעשות כלום כדי להגן עליהם."

לילה נוסף של סבל, ללא פתרון באופק

זו אינה הפעם הראשונה שהעקורים נאלצים להתמודד עם איתני הטבע ללא הגנה מינימלית. מאז הפסקת האש האחרונה, אף קרוואן אחד או אוהל חדש לא הגיע לרצועה כדי לספק מחסה זמני. מאות אלפים חיים בין חורבות, בתוך אוהלים מאולתרים מבד וניילון, חשופים לקור, לגשם ולרוחות מקפיאות.

במקום לספק פתרונות חירום, המציאות בשטח רק מחמירה. בכל מקום – בעיירות, במגרשים ציבוריים, בבתי ספר ובין הריסות הבתים – אלפי משפחות מתקיימות בתנאים שמזמן הפכו לבלתי אנושיים.

"אנחנו לא שורדים את ההפצצות – עכשיו אנחנו נרמסים על ידי הטבע"

אזור המואסי, המשתרע ממערב רפיח ועד ח'אן יונס ודיר אל-בלח, הפך למקלט המאולתר של רבים מהעקורים. שם, בתוך שדות בוציים ורחובות מוצפים, חיים האנשים שנותרו ללא כלום.

"אנחנו כבר לא מפחדים מהפצצות – עכשיו אנחנו מפחדים מהגשם," אומרת תושבת שנמלטה מביתה ההרוס ברפיח. "אין איפה להתייבש, אין איך לחמם את הילדים, ואין לנו אפילו אור בלילה."

תופת ללא מוצא

מאז תחילת המתקפה, כוחות הכיבוש הרסו כמעט את כל מה שנותר לתושבי עזה – 88% מהתשתיות נהרסו, בתים קרסו, בתי ספר ומרכזים רפואיים נחרבו, ורחובות שלמים הפכו לעיי חורבות.

אבל ההרס לא נגמר בהפגזות. כעת, הטבע עצמו הפך לאויב נוסף של העקורים – קור, רוחות, גשם שוטף – וכל זה ללא מחסה, ללא עזרה וללא שום סימן לכך שמישהו בדרך להציל אותם.