מאת: פאטמה איבראהים
מוחמד עארדה, ששוחרר בפעם השנייה מכלאי הכיבוש הישראלי – הפעם במסגרת הפעימה השנייה של הסכם הפסקת האש בעזה – שב לחיק אמו לאחר 23 שנות מאסר.
לפני ארבע שנים, ב-6 בספטמבר 2021, הצליח עארדה, יחד עם חמישה אסירים נוספים, להימלט מכלא גלבוע דרך מנהרה שחפרו מתחת לאחת הזירות. אך כוחות הכיבוש שבו ולכדו אותו, יחד עם זכריה זביידי.
"הבריחה הראשונה הייתה בעלת מטרה אנושית טהורה – להגיע אל אמי, שהשנים והעייפות נגסו בגופה. זה היה הרעיון שהניע אותנו", מספר עארדה.
לדבריו, מי שהגה את הרעיון היה בן דודו וחברו לתא, מחמוד עארדה: "רצינו לראות את פנינו של אימהותינו, לפני שהמוות ייקח אותן מאיתנו. הדבר החשוב ביותר היה להגיע אליהן".
"לחיות דקה אחת בחופש – עדיף על 20 שנה של השפלה"
"תחושת החירות היא שאין לה תחליף," ממשיך עארדה, "לחיות דקה אחת חופשי עדיף על 20 שנה של השפלה וכאב. חמשת הימים שהעברתי בין שדות הארץ לאחר הבריחה, מחקו בעיניי שני עשורים בכלא".
במרכז העיירה עראבה, חוגגת אמו של מוחמד את שובו בשירת שירים שכתבה במהלך שנותיו בכלא. היא נהגה לשיר אותם בכל חג ובכל אירוע שבו נעדר בנה.
"אמי היא אישה אדירה," אומר עארדה, "למרות רכות מילותיה וחיוכה, היא עמוד איתן באדמתה".
בלילה הראשון בבית, הכינה לו אמו את חדרו וסידרה את מיטתו כדי שינוח סוף סוף בנוחות. אך מוחמד חיכה לרגע הזה 23 שנים, ובחר לישון לצידה.
"זו שקדייה ראשונה שאני אוכל מזה 23 שנים"
עם בוקר יצא לטייל באדמות עראבה. "משהו בי עדיין לא מעכל איך עברתי מחלל של מטר וחצי לכל המרחבים האלו של חירות," הוא מספר.
"זו השקדייה הראשונה שאני אוכל מזה 23 שנים. היא קטנה, ולא בעונה שלה, אבל זו השקדייה הכי טעימה שאכלתי בחיי", הוסיף.
כשנתפס מחדש לאחר הבריחה, היה בטוח שיום אחד ישוב וימשיך את העבודה שהכיר מילדותו: "ידעתי שיום אחד אחזור למה שהתחלתי כשהייתי ילד – להיות פלאח באדמתי. והנה אני כאן, על האדמה שלי".
שנים של בידוד והתעללות בכלא
עארדה סיפר על השנים הארוכות שבילה בבידוד לאחר הבריחה: "עברתי שנים של בידוד, היינו נתונים למכות כמעט מדי יום. למרות הסימנים שהותירו על גופי, הנהלת הכלא סירבה לתת לי טיפול רפואי".
"עד הרגעים האחרונים שלי בכלא עופר, הכיבוש המשיך להתעלל בנו. הם ניסו למנוע מאיתנו לישון בכוונה תחילה, תוך שימוש באמצעי לחץ פסיכולוגיים," הוסיף.
מוחמד עארדה נולד ב-1982 בעיירה עראבה, דרומית לג'נין. הוא למד בבית הספר היסודי והחטיבה המקומיים, ובמהלך מאסרו הצליח להשלים תואר ראשון ושני.
הוא נעצר בשנת 2002 לאחר שכוחות הכיבוש צרו על בית שבו שהה ברמאללה, ונגזרו עליו שלושה מאסרי עולם ועוד 20 שנות מאסר.
