מאת: טארק אלאסטל

השמחה של רבים מהעקורים בח'אן יונס על האפשרות לשוב לבתיהם בעיר רפיח, שבדרום רצועת עזה, התפוגגה במהרה לאחר הכרזת הפסקת האש. ההרס והחורבן שגילו שם גרמו להם לשוב על עקבותיהם, רדופים בתחושת אכזבה מרה.

תושבים רבים ארזו את מעט רכושם ויצאו רגלית אל בתיהם. מה שמצאו שם היו הריסות, חורבות וכאב גדול, שמספרים את סיפורם של מעשי טבח והשמדה, ומול עיניהם התגלתה מלחמה חדשה – המאבק במציאות מרה של אובדן יקיריהם תחת ההריסות.

תושבי רפיח מעידים פה אחד כי עירם הפכה לערימת חורבות כתוצאה מהמתקפות הברוטליות של כוחות הכיבוש. אף אבן או נפש לא נותרו ללא פגע; שכונות שלמות נמחקו, תשתיות נהרסו, רחובות נסללו באלימות, והעיר אינה ראויה עוד למגורים.

עאדל חמד, תושב רפיח, נאלץ לשוב למקום עקירתו במוואסי ח'אן יונס, לאחר שגילה כי ביתו הפך לערמת אבנים כתוצאה מהפלישה שנמשכה שמונה חודשים.

חמד מספר כי בתו בת ה-14 נהרגה בהפצצה שפגעה במחנה עקורים באזור הברקסים שבמערב רפיח. בנו נפצע קשה, ואילו הוא ואשתו נפגעו בינוני.

"אין חיים ברפיח. הכל... הרוס. השכונה שבה גרתי נמחקה לחלוטין כאילו רעידת אדמה עזה מחקה הכל," הוא אומר. "החזרה היא בלתי אפשרית כרגע, עד שיסירו את ההריסות וישקמו את התשתיות."

אקרם שבאנה, תושב תל א-סולטאן, מצא את עצמו במצב דומה לאחר שביתו נהרס כליל. "לא הצלחתי לזהות את מקום ביתי," הוא מספר. "כל הבתים שוטחו, ואני לא יכול לתאר את גודל ההרס באזור."

לדבריו, "חזרנו אחרי שמונה חודשים של סבל, רק כדי לגלות מציאות כואבת יותר. אין חיים באזור הזה."

מוחמד חמאד, תושב שכונת ברזיל, אומר כי לא נותר לו אלא להמתין עד שייווצרו תנאים שיאפשרו לשוב לביתו. "אפילו השבילים המובילים לבית אינם קיימים עוד," הוא אומר בכאב.

ח'ליל נירב, תושב מזרח רפיח, מספר כי חזרתו לרפיח לאחר הפסקת האש נתקלה במראה של דוממות מוחלטת. "בתים הפכו לאפר, רחובות ותשתיות נחרבו. רוב התושבים שבו לאוהלים בח'אן יונס, מלאים באבל ובכאב."

הוא מוסיף: "שמונה חודשים של כיבוש ברפיח השאירו חורבן מוחלט – אבן, עץ או בעל חיים – הכל הושמד או נעקר."

עם תחילת הפסקת האש ביום ראשון, ניסו תושבי רפיח לשוב לבתיהם, אך הופתעו לגלות את עוצמת ההרס שנגרם למבנים ולתשתיות.