מאת: חוסין סינואר
העקורים במחנות השונים לאורך רצועת עזה ממשיכים לארוז את חפציהם ולאסוף את שאריות רכושם, בתקווה לשוב לאזורי מגוריהם בעקבות כניסת הפסקת האש לתוקף אתמול, לאחר 470 ימים של מלחמה הרסנית שניהלה ישראל נגד תושבי הרצועה, מבניה ותשתיותיה.
יש שמתחילים לפרק את אוהליהם, אחרים אוספים את חפציהם, ויש שממהרים להיפרד משכניהם במחנות. עיניהם כולן נשואות לשוב למקומות מגוריהם, גם אם מדובר בבתים הרוסים, חלקם שרידי מבנים, בהם יתגוררו מעל ההריסות או באוהלים ובמבנים זמניים, לאחר תקופה ארוכה של עקירה, סבל ומתח בלתי פוסק שנמשך כמעט 16 חודשים.
מאג'ד עווידה, תושב עקור, אומר: "למרות הכאב בפרידה והידיעה שנחזור לבתים הרוסים ולתשתיות מחוקות, אנחנו כמהים לשוב לגזתנו האהובה, העיר היפה שממנה נעקרנו בכוח במהלך המלחמה האכזרית שהונחתה על עמנו".
הוא הוסיף: "נחיה, נשקם ונבנה מחדש את בתינו ואת מולדתנו, למרות האסון הכבד. חלקנו איבדו ילדים, אחים, הורים, בני זוג, בתים ופרנסה. אך נעשה כל שביכולתנו להשיב את חיינו לקדמותם ואף לשפרם". לדבריו, "כשמלחמה מסתיימת, שום דבר אינו חוזר להיות כפי שהיה. ההרס אינו פוגע רק באדמה, אלא מותיר צלקות בלב ובנפש לאורך שנים, ואני מקווה שאלה לא יארכו".
סופיאן סבח, תושב עקור נוסף, משתף: "אני מלא תקווה וגעגועים בלתי נגמרים לקרובי משפחתי שלא נעקרו דרומה ונותרו לעמוד בגבורה. המלחמה אילצה אותנו לעזוב את בתינו, להשאיר מאחור את אהובינו בגזה, ושני המצבים היו קשים מנשוא. לא שיערנו שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן, ואין לי מילים לתאר כיצד ארגיש כשאפגוש את משפחתי אחרי תקופה כה ארוכה".
עוד הוסיף: "ברגע ששמעתי על כניסת הפסקת האש לתוקף, לא הצלחתי לעצור את דמעותיי. בכיתי, ולא ידעתי אם זה משמחה על סיום הסבל או מכאב על קרובי משפחתי שנהרגו ונקברו מבלי שאוכל לראותם". סבח סיים באומרו: "אני מקווה שכל העקורים ישובו לבתיהם ושהאסירים כולם ישוחררו".
כאב, תקווה ונחישות
חאלד ראדי אומר: "קשה להיפרד מאהובינו בח'אן יונס ומהחיים שחלקנו עמם באירוחם הנדיב. אך כפי שאומר הפתגם העממי, 'הארץ קוראת לבניה'. אנו חוזרים לאזורינו, שם נקים מחדש אוהלים ונמשיך חיים קשים, שמשקפים את הסבל שחווינו ב-470 ימי מלחמה. עם זאת, אנו מקווים שטוב יגיע, שהשלום ישרור, שילדינו יחיו בביטחון ושגם אנחנו נמצא שקט נפשי, למרות חיי הקושי שממתינים לנו באוהלים וללא ודאות מתי נוכל לבנות מחדש את בתינו. אבל כפי שאהבת פלסטין שוכנת בליבנו, כך גם התקווה חזקה בתוכנו".
הוא מוסיף: "אני לא יכול לדמיין את תחושותיי כשתדרוך כף רגלי על הריסות ביתי. דמעותיי יזלגו, וברגע הזה יתערבבו כאב אובדן הבית עם שמחת ההישרדות ממלחמה שלא חסה על איש".
חאג' אבו חוסיין עבדאללה משתף: "בחרתי לחיות באוהל, לסבול תנאי מזג אוויר קשים, מחסור במזון ובתרופות, ולספוג את ההשפלות של חיי מחסור. עשיתי זאת כדי להימנע מהתשישות של העקירה החוזרת, בכל פעם שניסיתי לשוב לביתי בעיירת אל-קרארה".
עוד הוסיף: "נעקרתי עשר פעמים. כל עקירה גבתה ממני מחיר כבד יותר – פיזי וכלכלי, עם עלויות תחבורה גבוהות. חווינו הפצצות חוזרות של כוחות הכיבוש באזור מואסי ח'אן יונס. אוהלי הבד לא הגנו אפילו מרוח קלה, אז איך יכלו להגן מפני טילים ורסיסים?".
אבו חוסיין מדגיש: "הכאב שבי לא ייעלם לעולם. איבדתי עשרות מבני משפחתי ואהוביי, בהם אחי הצעיר ו-23 מילדיו ונכדיו, בהפצצה במחנה ג'בליה בנובמבר 2023. הדבר היחיד שמנחם אותי הוא שלפחות עכשיו, זרם הדם ייפסק ודמם של חפים מפשע יינצל".
האדי ח'דיר, עקור נוסף, מספר: "השבוע הבא אחזור לעיר עזה היפה. למרות הריסותיה, פצעיה וריח הדם שלא התייבש – אנחנו נוכיח לעולם שאנחנו עם של חיים ושל שלום. אך שוב ושוב, ישראל שוללת מאיתנו את שמחתנו ומאלצת אותנו לחיות באובדן, כאב ופליטות".
עוד הוסיף: "אני אשוב לעזה, אקים אוהל מעל הריסות ביתי בשכונת שייח' רדואן ואחנך את ילדיי, כמו את כל ילדי עמנו, לאהבת המולדת ולאי ויתור על אף גרגר מאדמתנו. עזה לא תישבר לעולם. עינינו נשואות לירושלים, בירתנו, שתחזור אלינו ולתפארתה. הכיבוש ייגמר, ופלסטין תישאר לעד".
מסע שיקום תחת ענני כאב
מוחמד שאהין אומר: "כמה ייחלתי שאלו שנפלו יזכו לראות את הרגע הזה של הפסקת המלחמה. למרות שבתוכי אני יודע שהם נחו סוף סוף מעול החיים תחת הריסות ובין ענני אבק, הכאב על פרידתם לא ייעלם לעולם. זיכרונם ילווה אותי בכל רגע, בכל תנועה ושקט".
הוא ממשיך: "ויתרתי על שרידי האוהל שלי במואסי ח'אן יונס, שהתפרק לגמרי בתנאי מזג האוויר הקשים ונפגע בשיטפונות בסופה האחרונה, כדי ששכניי במחנה יוכלו להשתמש במה שנשאר. אני עצמי מתכנן להקים אוהל חדש כשאחזור לעזה. זה יהיה הבית הזמני שלי, ממנו אתחיל את חיי מחדש. אני מקווה שהשיקום יתחיל במהרה, כדי שנוכל לחיות שוב בבתים אמיתיים, במקום תחת יריעות שלא מגנות מפני קור החורף או חום הקיץ".
שאהין מציין: "שני מיליון עקורים חיים כיום בתנאים בלתי אפשריים – תוצאה ישירה מפשעי ההשמדה שביצעה ישראל במשך 470 ימי מלחמה. מאות אלפי בתים נהרסו, ומשפחות נאלצות לשרוד באוהלים רעועים שחלקם הגדול כבר יצא מכלל שימוש. מתוך 135,000 אוהלים שהוקמו, 110,000 אינם שמישים עוד, מה שמגביר את מצוקת העקורים שמתקשים לחזור לאזורי מגוריהם".
הנתונים מזעזעים: במהלך מלחמת ההשמדה שהחלה באוקטובר 2023, ביצעה ישראל מעל 7,182 מעשי טבח. 1,600 משפחות פלסטיניות הושמדו לחלוטין – האב, האם וכל הילדים נהרגו, בסך כולל של 5,612 הרוגים. בנוסף, 3,471 משפחות איבדו כמעט את כל יקיריהן, נותרו ללא יותר מאדם אחד ששרד, עם סך כולל של יותר מ-9,000 הרוגים.
רשת הארגונים האזרחיים בעזה חושפת כי כ-80% מהבתים והתשתיות נהרסו במהלך המלחמה. עלות השיקום נאמדת בין 60 ל-80 מיליארד דולר, ויידרשו 6 עד 8 שנים לביצועו, בתנאי שתהיה תמיכה כספית וכניסת סחורות ללא עיכובים.
הרשת מדגישה כי יש להתחיל בשלושה שלבים: סיוע חירום מיידי לאספקת מקלטים, מזון ותרופות; שיקום מוקדם של תשתיות בסיסיות; ולבסוף, שיקום מלא הדורש תכניות הנדסיות חדשות. לפי ההערכות, שני השלבים הראשונים ידרשו התערבות דחופה וזמן של לפחות שנתיים.
