הרשות לענייני אסירים ומשוחררים ומועדון האסיר חשפו עדויות חדשות מזעזעות של עצורים מרצועת עזה, בעקבות ביקורים שנערכו ל-23 עצורים בבתי הכלא הנגב ובמחנה "נפתלי" במהלך יומיים.

העדויות מתארות עינויים שיטתיים שעברו העצורים, במיוחד בתקופה הראשונה למעצרם ובמהלך החקירות. 464 ימים לאחר תחילת המלחמה וכשנה מאז מעצרם של מרבית העצורים שביקרו אותם, הם מספרים על פשעים חמורים שבוצעו נגדם, בהם עינויים פיזיים ונפשיים, התעללות מתמשכת, הרעבות מכוונות, רשלנות רפואית, מכות קשות ופעולות דיכוי אכזריות. כמו כן, העצורים מתמודדים עם תנאי כליאה מחפירים, שבהם ממשיכה להתפשט מחלת הגרדת (סקביאס) ללא טיפול הולם.

בדו"ח חדש שהוציאו הרשות ומועדון האסיר, נחשפו שוב פשעי מערכת הכיבוש נגד עצורי עזה. הדו"ח מדגיש כי מחנה "שדה תימן", שהיה ידוע כמרכז עינויים בולט בתקופת המלחמה, אינו המחנה היחיד שבו התרחשו עינויים וזוועות, כולל תקיפות מיניות. עדויות העצורים מצביעות על רמות דומות של ברוטליות שיטתית ברוב בתי הסוהר המרכזיים והמחנות, בעיקר בכלא הנגב ובכלא עופר.

לאחרונה פרסם השר הקיצוני איתמר בן גביר סרטון שבו תיעד את כלא "רקפת" – מתקן כליאה מבודד שנפתח מחדש לאחר המלחמה לצורך כליאת עצורים מעזה. כלא זה הוא אחד ממספר מחנות שהוקמו על ידי מערכת הכיבוש לאחר המלחמה, בהם מחנות עופר, נפתלי, ענתות ושדה תימן. לפי מוסדות לזכויות אדם, עצורי עזה פוזרו גם בין בתי הכלא המרכזיים והוחזקו במחנות זמניים נוספים שהקים הצבא באזור עוטף עזה.

הרשות לענייני אסירים ומשוחררים ומועדון האסיר מציגים חלק מהעדויות הקשות שנאספו במהלך ביקוריהם, ובהן תיאורים מזעזעים של תנאי הכליאה בכלא הנגב ושל מחנות נוספים, כמו מחנה נפתלי. להלן עדויותיהם של חלק מהעצורים:

"שפכו עליי מים רותחים"

(ק.נ), בן 45, עצור מאז דצמבר 2023, מספר:

"מאז מעצרי אני עובר עינויים קשים. היכו אותי באלימות עד שנגרמו לי שברים בגוף, במטרה להוציא ממני הודאות. הוחזקתי במחנה באזור עוטף עזה במשך 58 ימים – תקופה שהייתה עבורי כמו גיהינום: הייתי כבול כל הזמן, סבלתי ממכות בלתי פוסקות, השפלות ועלבונות. לאחר מכן, כשהועברתי לכלא הנגב, שפכו עליי מים רותחים מקומקום חשמלי. הצלקות עדיין נראות על גופי. כיום אני חי באוהלים קרועים, סובל מקור מקפיא, ואנחנו גוססים מקור ומרעב."

"אני הולך לישון רעב ומתעורר רעב"

(ע.ה), בן 21, עצור מאז פברואר 2024, מעיד:

"נעצרתי במהלך מבצע פינוי והועברתי למחנה בעוטף עזה למשך 12 ימים. לאחר מכן נשלחתי למחנה בירושלים, משם לכלא עופר ולבסוף לכלא הנגב. כל מעבר כזה היה כמו מסע של עינויים ומוות. הגוף שלי היום מכוסה פצעים וכיבים שנגרמו ממחלת הגרדת (סקביאס). אני הולך לישון רעב ומתעורר רעב. בנוסף לכך, אני סובל מבעיות חמורות בעיניים. מאז ילדותי אני עיוור בעין ימין, וכיום עין שמאל שלי בסכנה חמורה."

"היכו אותנו עד זוב דם והשתינו עלינו"

(מ.ח), בן 21, עצור מאז דצמבר 2024, תיאר:

"בתחילת מעצרי עברתי עינויים מזעזעים. הובאתי לאזור המכונה 'אל-בראווי,' שם היכו אותנו במשך יום שלם. לאחר מכן הועברנו למקום אחר, שם שפכו עלינו מי ביוב והשתינו עלינו. בהמשך, החזיקו אותנו במחנה במשך 27 ימים, במהלכם נאלצנו לשבת כורעים על הברכיים, עם עיניים מכוסות וידיים ורגליים כפותות. כיום אני בכלא הנגב, חי בתנאים בלתי נסבלים של סבל יומיומי ומוות איטי."

עורך דינם של העצורים דיווח כי (מ.ח) הופיע בביקור כשהוא לובש גופייה קרועה ורועד מקור. גופו היה מכוסה בפצעים שנגרמו ממחלת הגרדת, והוא נראה סובל מהקור העז ומהזנחה רפואית חמורה.

"אנחנו חיים בגיהינום"

העצור (ח.ג) סיפר:
"בתחילת המעצר שלנו חיינו בגיהינום. לא ידענו מה יעלה בגורלנו ומה מעמדנו המשפטי. כל סוגי הפשעים, ההתעללויות והשלילה הופעלו נגדנו. כיום אנחנו סובלים מרעב מתמשך – כמות המזון שמספקים לנו קטנה מאוד ואינה ראויה למאכל אדם. רוב האסירים אוספים שאריות מזון לאורך היום כדי לאכול ארוחה אחת בלבד בלילה. מאז מעצרנו נמנע מאיתנו אפילו סוכר ומלח. התנאים הקשים מונעים מאיתנו כל צורך בסיסי לחיים."

"האסירים רעבים, חולים ורועדים מקור כל הלילה"

העצור (מ.א), בן 25, העיד:
"נעצרתי על ידי כוחות הכיבוש מבית ספר. עברתי מכות קשות, הופשטתי ונחקרתי בשטח. לאחר מכן הועברתי למחנה בעוטף עזה, ומשם למחנה בירושלים, שם הייתי כבול ועיניי היו מכוסות כל הזמן. בהמשך הועברתי לכלא עופר ואז לכלא הנגב. כיום רוב האסירים סובלים מתשישות ורזון שהולכים ומחמירים עם הזמן. חלקם מתעלפים לעיתים קרובות בשל התנאים הקשים. אנחנו רעבים, חולים, ורועדים מקור לאורך כל שעות הלילה."

"עין הפלסטיק שלי נפלה מהמכות"

העצור (מ.ד) סיפר:
"נעצרתי מתוך אחד ממוקדי הפינוי בזמן שהייתי עם משפחתי. לאחר המעצר הועברתי למחנה בעוטף עזה, שם הוחזקתי 60 ימים, ואז הועברתי לכלא הנגב. מהמכות הקשות שספגתי נפלה עין הפלסטיק שלי, ומאז אני סובל מחלל ריק בעין. החיילים לא הסתפקו בכך – הם גם לקחו את המשקפיים שלי ולא החזירו אותם."

עדויות העצורים: זקוקים לטיפול רפואי דחוף

חלק מהעצורים שביקרו דיווחו על אובדן בני משפחה במהלך המלחמה. אחד העצורים סיפר כי אשתו וחלק מבני משפחתו נהרגו, ובהמשך נפטר גם אביו, דבר שגרם לו למצוקה נפשית קשה במהלך הביקור.

עדויות ממחנה נפתלי

העדויות ממחנה נפתלי תיארו רמת אכזריות דומה לזו שנרשמה בבתי סוהר ומחנות אחרים, עם הבדלים מזעריים בלבד. רוב העדויות התרכזו בתקופה הראשונה של המעצר והחקירה, שבמהלכה תיארו העצורים עינויים והתעללויות קשים.
למרות ההבדלים הקלים בתנאי המעצר בין המחנות, העצורים הדגישו את סבלם ממחדלים רפואיים ושלילת טיפול חיוני. בין העצורים שנבקרו היה אדם חולה סרטן, שעבר ניתוחים לפני מעצרו וכעת מצבו הבריאותי קשה מאוד והוא זקוק לטיפול רפואי דחוף. מקרה זה משקף את מצבם של רבים מהעצורים במצב רפואי קשה, הנאלצים להתמודד עם תנאים בלתי אנושיים ואובדן אישי של בני משפחה שנהרגו במהלך המלחמה.

עובדות מרכזיות על עצורי עזה ומבצעי המעצרים

מאז תחילת המלחמה אין נתון ברור על מספר העצורים מעזה, וההערכות מדברות על אלפים. בינואר פרסמה הנהלת בתי הכלא כי 1,882 עצורים סווגו כ"משתתפים בלתי חוקיים", בהם ארבע נשים המוחזקות בכלא דמון ועשרות ילדים בכלא מגידו ובמחנה עופר. לצד בתי הכלא המרכזיים, הוקמו מחנות כליאה מיוחדים כגון שדה תימן, ענתות ונפתלי, בהם מדווחים העצורים על עינויים אכזריים, רעב מכוון, פשעים רפואיים, תקיפות מיניות ושימוש בהם כמגנים אנושיים. עד כה תועדו 35 עצורים מעזה שנהרגו מתוך 54 אסירים שנהרגו מאז תחילת המלחמה, בעוד שמותיהם של אחרים עדיין מוסתרים. הכיבוש ממשיך למנוע גישת הצלב האדום לעצורים, לרבות אנשי צוות רפואי שנעצרו במהלך מבצעי מעצרים נרחבים בצפון עזה. מצבם של רבים מהעצורים ממשיך להישאר חסוי, כשהם מוחזקים בתנאים קשים ללא גישה לטיפול רפואי או מידע על גורלם.