מאת: חוסין נזיר אלסנואר
מזה למעלה מ-14 חודשים, מלחמת ההשמדה שמנהלת ישראל ברצועת עזה כופה על תושביה מציאות בלתי נתפסת. מחסור חמור במזון ובמצרכים בסיסיים הביא רבים מהם לצרוך קמח מקולקל ומזון שפג תוקפו, תוך מודעות לסכנות הבריאותיות הכרוכות בכך.
עדויות אישיות: מאבק לשרוד על קמח מקולקל
סולימאן עאבד, תושב עזה, מספר: "המלחמה והמחסור בקמח איכותי אילצו אותנו להשתמש בקמח מקולקל. אנחנו יודעים שזה מזיק לבריאותנו, אבל אין לנו ברירה – הרעב מאלץ אותנו לשרוד בתנאים לא אנושיים." לדבריו, הקמח המזוהם גורם לו לעיתים קרובות לשלשולים, כאבי בטן ונפיחות. הוא קורא לארגונים בינלאומיים, בהם אונר"א, ללחוץ על ישראל לאפשר הכנסת קמח טרי ואיכותי לרצועה.
אסעד אבו עובייד, תושב נוסף, משתף: "נאלצנו לאכול לחם יבש ומקולקל שגרם לנו לבעיות בריאותיות כמו נפיחות במעיים וקושי בעיכול. ישראל מונעת מזה חודשים את הכנסת קמח טרי לעזה." לדבריו, "לטעם של לחם מקולקל יש השפעה נפשית ופיזית – הוא נותר בפה שעות, מדכא ומשפיע על האנרגיה וההתנהגות היומיומית."
השלכות בריאותיות חמורות: דברי מומחה
ד"ר חאזם ברגות', מומחה לתזונה, מזהיר מפני ההשלכות הבריאותיות של צריכת קמח מקולקל לאורך זמן. "קמח מזוהם מכיל לעיתים קרובות פטריות ורעלנים פטרייתיים כמו אפלאטוקסינים, שגורמים להרעלות מזון, בחילות, שלשולים, כאבים חדים בבטן וחום," הסביר.
לדבריו, חשיפה ממושכת לאפלאטוקסינים עלולה לגרום לסרטן ולפגוע בתפקודי הכבד, וכן להוביל למחסור תזונתי חמור, במיוחד במצבי מלחמה ומצור. "השימוש בקמח כזה מוביל גם להיחלשות מערכת החיסון ולסיכון מוגבר להידבקויות ומחלות נוספות."
הרעב כאמצעי מלחמה: פשע על פי החוק הבינלאומי
השימוש ברעב כאמצעי מלחמה אסור לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2018 מגדירה הרעבת אזרחים במהלך סכסוך כ**"פשע מלחמה"**. סעיף 8 של תקנון בית הדין הפלילי הבינלאומי קובע כי "הרעבת אזרחים בכוונה, על ידי מניעת משאבים חיוניים לקיומם, מהווה פשע מלחמה."
בנוסף, אמנת ז'נבה אוסרת במפורש על שימוש במזון, מים או ציוד רפואי כאמצעי ענישה קולקטיבית. סעיפים 33, 55 ו-59 של האמנה מדגישים את חובתה של מדינה כובשת להבטיח אספקת משאבים בסיסיים לאוכלוסייה האזרחית, בעוד סעיף 27 מחייב להימנע לחלוטין משימוש במשאבים חיוניים ככלי לחץ.
קריאה לפעולה בינלאומית
תושבי עזה אינם סובלים רק מפגיעות פיזיות ונפשיות כתוצאה ממדיניות הרעב, אלא גם מהפרה שיטתית של זכויותיהם הבסיסיות. הקהילה הבינלאומית נקראת לפעול בדחיפות כדי למנוע את המשך השימוש ברעב ככלי מלחמה, להבטיח צדק לקורבנות ולדאוג לתנאי חיים בסיסיים עבור האוכלוסייה האזרחית.
