מועדון האסיר הפלסטיני פרסם היום (שלישי) סקירה מקיפה על המציאות הקשה בה נתונים האסירים והאסירות הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש הישראלי. המסמך מבוסס על עדויות שנאספו במהלך ביקורים של כ-70 אסירים ואסירות שבוצעו בין נובמבר לתחילת דצמבר על ידי עורכי דין מטעם המועדון. הביקורים התקיימו בבתי הכלא דמון, גלבוע, ג'נוט, מגידו, עופר, שיטה והנגב, בתנאים קשים ותחת פיקוח הדוק מצד רשויות הכלא.

העדויות חשפו פגיעות חמורות וזכויות מופרות, לרבות עינויים פיזיים ונפשיים שהפכו לשגרה. בין ההפרות: דיכוי אלים במכות קשות, שימוש נרחב באמצעי לחימה, הפעלת כלבים משטרתיים ויחס משפיל ומבזה. תופעות אלו, שדווחו בכל בתי הכלא שנבדקו, מדגישות את ההתעללות השיטתית שמטרתה פגיעה בכבודם ובבריאותם של האסירים.

בנוסף, נחשפה עלייה מדאיגה בפגיעות רפואיות, עם התפשטות מחלת הגרדת (סקבייס) בבתי כלא מרכזיים כמו הנגב, מגידו, גלבוע, עופר וג'נוט – שם הוחלט לאחרונה לאחד את ניהול בתי הכלא נפחא ורמון תחת הנהלה אחת.

הסקירה מאירה זרקור על ההתמודדות היומיומית של אסירים, כולל נשים, ילדים, חולים וקשישים, מול מדיניות דיכוי שיטתית ומחסור חמור בטיפול רפואי נאות. במועדון האסיר הזהירו כי תנאים אלו, המוגדרים כפשעי מלחמה, דורשים התערבות דחופה של הקהילה הבינלאומית.

כיצד מערכת בתי הכלא הופכת את החורף לכלי עינויים והתעללות באסירים?

עם תחילת החורף, משמיעים האסירים והאסירות הפלסטינים קריאות דחופות לארגוני זכויות האדם, בדרישה ללחוץ על מערכת הכלא לאפשר הכנסת בגדים חורפיים או לספק להם בגדים שיגנו עליהם מפני הקור הקשה. האסירים מדווחים כי הנהלת בתי הכלא הפכה את תנאי החורף לכלי עינויים נוסף, כאשר גם השנה, כמו בשנה שעברה, נרשמה מגמה ברורה של הזנחה מכוונת והחרפת התנאים.

בחלק מאגפי הכלא חולקו מעילים חורפיים, אך חלוקה זו הייתה מצומצמת ביותר, ולא כיסתה את כלל האסירים. אלפים מהם עדיין סובלים ממחסור חמור בביגוד מתאים, כאשר חלקם מחזיקים רק סט אחד של בגדי קיץ דקים שאינם מספקים שום הגנה מפני תנאי מזג האוויר הקשים.

עדויות מהאסירים חושפות כי בחלק מהכלא, הנהלת בתי הכלא נמנעה בכוונה מלסגור חלונות, והותירה אותם פתוחים לחלוטין, מה שהגביר את הסבל הפיזי והנפשי של האסירים. המצב מחמיר לאור העובדה שרבים מהאסירים כבר סובלים מהיחלשות גופם כתוצאה מפשעי הרעבה, הזנחה רפואית והפצת מחלות.

התפשטות מחלות עור, כמו הגרדת (סקבייס), ממשיכה לפגוע במספר רב של אסירים, עם תסמינים מסכני חיים במיוחד עבור חולים כרוניים כמו סוכרת וסרטן. אסירים חולי סוכרת שנדבקו בגרדת מתארים סיבוכים בריאותיים חמורים, שמסכנים באופן ישיר את חייהם.

מועדון האסיר הפלסטיני הדגיש כי סוגיית אספקת הביגוד החורפי הפכה לדחופה במיוחד בתקופה זו, וכי ארגונים משפטיים בשטחי 1948 פועלים מול מערכת המשפט של הכיבוש. אחד המהלכים האחרונים כלל עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לספק בגדים חמים ושמיכות, על מנת לצמצם את הנזק שנגרם לאסירים כתוצאה מהזנחה מכוונת זו.

החרפת הדיכוי בבתי הכלא של הכיבוש: אלימות ופגיעות חמורות בזכויות האסירים

עדויות מתוך בתי הכלא גלבוע, עופר ודמון חושפות עלייה חדה בפעולות הדיכוי וההתעללות שמבצעים הסוהרים כלפי אסירים ואסירות פלסטינים. האסירים מדווחים על פשיטות אלימות, תקיפות גופניות קשות, החרמת ציוד אישי, מניעת תנאי מחיה בסיסיים והרעבה מכוונת, אשר מטרתן לערער את מצבם הפיזי והנפשי.

בבית הכלא גלבוע, תיארו אסירים פשיטה רחבת היקף שנערכה באמצע נובמבר, במהלכה פרצו הסוהרים לתאים, תקפו את האסירים במכות קשות, והותירו את האסירים בתאים סמוכים מזועזעים משמיעת צעקות חבריהם המוכים. לטענת האסירים, התחושה של השפלה נפשית בעקבות שמיעת זעקות הכאב של חבריהם הייתה קשה לא פחות מהפגיעות הפיזיות.

הנהלת הכלא החרימה את בגדי החורף של האסירים, והשאירה אותם עם בגדים קלים בלבד, מה שהחמיר את סבלם בקור העז. בנוסף, דווח על שיטות ענישה חדשות, כמו מניעת מזרנים למשך שבועות והכרחת האסירים לישון על מיטות ברזל חשופות או על הרצפה, לצד השארת חלונות פתוחים בכוונה כדי לחשוף את האסירים לקור.

בבית הכלא עופר, דיווחו אסירים על סדרת פשיטות אלימות, שבהן הוכו באכזריות ונשללו מהם מזרנים ויציאה לחצר. כמו כן, דווח על צמצום קיצוני במנות המזון, שהוביל להחרפת ההרעבה המכוונת. במהלך אחת הפשיטות, נפצע אסיר בכתפו ופונה לבית החולים, שם נקבע כי הוא זקוק לניתוח. חרף מצבו הבריאותי הקשה, הוא הוחזר לכלא מבלי שקיבל טיפול ראוי.

בבית הכלא דמון, שבו מוחזקות אסירות פלסטיניות, דווח על החרפת הפשיטות והעיכובים באספקת בגדים וחומרי ניקוי. האסירות תיארו חיפושים משפילים ואלימים, במהלכם הוכו חלקן, רוססו בגז מדמיע, והוחרם רכושן האישי. בתחילת דצמבר דווח על פשיטה נוספת, שבמסגרתה הותקפו אסירות ונחשפו לעינויים פיזיים ונפשיים.

מצבן הבריאותי של האסירות מוסיף להחמיר, במיוחד לאור מחסור בטיפול רפואי נאות. חלקן מתמודדות עם מחלות כרוניות והידרדרות נפשית חמורה, אך הנהלת הכלא ממשיכה להתעלם ממצבן ולהחזיקן בתנאים בלתי אנושיים.

העדויות המתפרסמות מציירות תמונה קשה של מערכת דיכוי שיטתית בבתי הכלא של הכיבוש, המתמקדת בהפעלת אלימות, שלילת זכויות בסיסיות ושימוש בתנאי המחיה כאמצעי ענישה והתעללות.

חשש כבד מהתפשטות מחלת הגרדת בבית הכלא עופר

בבית הכלא עופר גובר החשש מהתפשטות מחלת הגרדת (סקבייס) בקרב האסירים, לאחר שדווח על מקרים חדשים בכמה אגפים. מספר הנדבקים המדויק עדיין לא ידוע, אך האסירים מדגישים כי הנהלת הכלא אינה נוקטת כל צעדים למניעת ההתפשטות. התנהלות זו תואמת את המדיניות שננקטה בעבר בבתי כלא מרכזיים נוספים, בהם הנגב, מגידו, גלבוע, רמון ונפחא, שבהם המחלה התפשטה ללא כל התערבות ממשית מצד הנהלת בתי הכלא.

המצוקה מחמירה במיוחד בקרב האסירים הילדים, שסובלים מתנאים קשים באגפים הצפופים המיועדים להם. רבים מהם מתארים רעב תמידי, ונאלצים ללכת לישון מבלי לאכול די הצורך. בנוסף, הקור העז עם בוא החורף מכביד עוד יותר בשל המחסור בביגוד חם. מצבם הבריאותי של הילדים מדאיג במיוחד, כאשר חלקם זקוקים לטיפול רפואי ונפשי דחוף, אך הנהלת הכלא מתעלמת ממצבם ואף מגבירה את ההתעמרות בהם.

אסירים דיווחו על עונשים חסרי פרופורציה שהוטלו עליהם לאחר שהשתמשו בשקיות לחם כדי לייצר חבל למתיחת בגדים רטובים לייבוש. הנהלת הכלא הגיבה בכך שאסרה עליהם לצאת לחצר (פורה) והחלה להכניס פרוסות לחם ללא שקיות.

התנהלות זו מצטרפת לשורת צעדים מכוונים שנועדו להחמיר את תנאי הכליאה, להפעיל לחץ נפשי ופיזי על האסירים, ולפגוע בזכויותיהם הבסיסיות. התפשטות מחלת הגרדת, בשילוב התנאים המחפירים, מסכנת את בריאותם של האסירים, ומדגישה את הזלזול המכוון מצד הנהלת הכלא ברווחתם ובכבודם.

החמרה בהתעללות באסירים הפלסטינים בבתי הכלא: תנאי השפלה קשים והזנחה מכוונת

בבית הכלא מגידו, דיווחו אסירים על החרפה נוספת במדיניות ההשפלה והדיכוי מצד הנהלת הכלא, שהסירה את דלתות חדרי השירותים באחד האגפים והחרימה סדינים ששימשו לכיסוי המאולתר של הפתחים שנותרו חשופים. צעדים אלו מתוארים כאמצעים מכוונים ליצירת מצבי השפלה והתעללות מתמשכת.

לצד זאת, ממשיכות פעולות הדיכוי האלימות, הכוללות מכות קשות ופשיטות תכופות על תאי האסירים. תנאי הכליאה הפכו בלתי נסבלים עבור מאות חולים ופצועים, שאינם זוכים לטיפול רפואי הולם. מגידו, אחד מבתי הכלא המרכזיים בישראל, הפך לסמל להתעמרות שיטתית מאז תחילת המלחמה, עם עדויות רבות על עינויים קשים שפגעו באלפי אסירים, כולל ילדים המוחזקים בתנאים בלתי אנושיים.

דיווחים ממועדון האסיר הפלסטיני מצביעים על כך שהמדיניות הזו אינה מוגבלת למגידו בלבד, אלא ננקטת גם בבתי כלא נוספים כמו הנגב, שיטה וג'נוט. בבית הכלא הנגב התפשטה מחלת הגרדת (סקבייס), ומנהלת הכלא נמנעת מנקיטת צעדים למניעתה. בבתי הכלא שיטה וג'נוט דווח על פשיטות אכזריות, מכות אלימות והעברת אסירים בתנאים משפילים.

מועדון האסיר מדגיש כי מדיניות הדיכוי הפכה למציאות יומיומית עבור האסירים מאז תחילת המלחמה. האמצעים, משתנים בעוצמתם ובתדירותם, אך משמרים קו עקבי של פגיעה בזכויות הבסיסיות של האסירים. עד כה דווח על מותם של 49 אסירים מאז תחילת המלחמה, מה שמעלה חשש כבד לגורלם של למעלה מ-10,300 אסירים שמוחזקים בבתי הכלא השונים.

במתקני הכליאה נמצאים גם מאות עצורים מרצועת עזה, המוחזקים במתקנים זמניים בתנאים של העלמת מידע, ללא פרטים ברורים על מספרם או מצבם. בין הכלואים, 89 אסירות המוחזקות בכלא דמון, מהן ארבע מרצועת עזה. בנוסף, מוחזקים 280 ילדים, הסובלים מתנאים קשים, המעידים על עומק ההתעללות והדיכוי המכוונים כלפי קבוצות פגיעות במיוחד.