על רקע "הפצצות בלתי פוסקות, מצור מחניק ומעשי הרג המוניים", אלפי תושבים מבית לאהיה שבצפון רצועת עזה נאלצו לנוס מבתיהם, כך דיווחו מקורות מקומיים.

התושבים עזבו את האזור לאחר שכוחות הכיבוש הישראלי פרצו למרכזי המקלט האחרונים בעיירה. "ההרס והאימה שנגרמו על ידי המתקפה הצבאית המתמשכת מאז ה-5 באוקטובר, לא הותירו ברירה לתושבים אלא לברוח," מסרו עדי ראייה.

בדרכם החוצה נאלצו התושבים לעבור דרך מחסום צבאי, שם "נעצרו גברים מעל גיל 18 ונלקחו לחקירה". נשים וילדים הורשו להמשיך בדרכם לעיר עזה, אך נאלצו לצעוד למעלה מ-10 קילומטרים ברגל.

במשך חודשיים עמדו תושבי צפון הרצועה תחת מתקפות בלתי פוסקות שכללו "הרעבה, פצצות כבדות והפחדות יומיומיות". רבים מהם סירבו תחילה להתפנות מבתיהם, אך "מעשי הזוועה הכבידו עליהם כל כך עד שלא הייתה להם ברירה אלא להימלט," ציינו המקורות.

על פי נתוני סוכנות הידיעות "אנאדולו", מאז תחילת ההסלמה ועד ליום שני האחרון, "נהרגו ונעלמו יותר מ-3,700 בני אדם בצפון הרצועה בלבד." בנוסף לכך, "כ-10,000 נפצעו ו-1,750 נעצרו," כאשר תושבים רבים עדיין מוגדרים כנעדרים או נלכדו תחת הריסות הבתים.

תושבים ששרדו את המסע העידו: "החיים בצפון הרצועה הפכו לבלתי אפשריים. אין מזון, אין ביטחון – רק הרס ומוות."

"עזבנו בכפייה": עדויות קורעות לב מנמלטי בית לאהיה

אמנה חוסיין, אם לארבעה שנמלטה לעיר עזה, שיתפה את תחושת חוסר האונים: "עזבנו בכפייה, בכאב ובפחד. השארנו מאחור את הגברים שלנו, שנעצרו ונלקחו לחקירה בידי הצבא הישראלי."

לדבריה, "ההפצצות לא הפסיקו, הטנקים כיתרו אותנו, ולא נותרה לנו ברירה אלא לברוח. הפציצו את מרכזי המקלט ואת הבתים שסביבם."

חוסיין הוסיפה כי "בימים האחרונים, רוב התושבים שנותרו בצפון הרצועה התאספו במתחם בתי הספר אבו תמאם בבית לאהיה. זה היה המפלט האחרון שלנו." אך לדבריה, גם שם לא ניתן היה למצוא ביטחון: "הצבא הישראלי ניצל את ריכוז האנשים בבתי הספר. הם התקדמו לעברנו במהלך הלילה, ובשחר יום רביעי אילצו אותנו להתפנות בכוח."

עדי ראייה סיפרו לסוכנות הידיעות "אנאדולו" כי ביום רביעי פקדו רחפנים של הצבא הישראלי על הפליטים לפנות מיידית את בתי הספר. "הרמקולים על הרחפנים איימו שנפונה בכוח אם לא נצא," סיפר אחד העדים.

"האיום היה ברור," הוסיף עד נוסף. "אלפי אנשים עזבו את המקום בפחד נורא, כשברקע הפצצות מתמשכות שהוסיפו לאימה."

מאז ה-5 באוקטובר, כוחות הכיבוש הישראלי פתחו במתקפה חסרת תקדים על צפון רצועת עזה, תחת מטרת גירוש תושביו והפיכתו לאזור חיץ. "המצור מוחלט – אין מים, אין מזון, אין תרופות," סיפר עד ראייה נוסף. "זהו מצב של הישרדות טהורה, והפצצות דמים שלא משאירות ברירה אלא להימלט."

"הפחד ממשיך לרדוף אותנו": עדויות נוספות מנמלטי בית לאהיה

אימאן אל-מסרי, צעירה שנמלטה יחד עם משפחתה מבית לאהיה לעיר עזה, מספרת על המסע הקשה שעברה: "עזבנו בכפייה את הבית שלנו, שנמצא ליד מרכזי המקלט. החיילים הכריחו אותנו לעזוב, בלי לתת לנו ברירה."

לדבריה, "הצבא עצר את אבא שלי ואת שלושת אחיי לחקירה ובדיקה, ומאז אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם." אימאן מספרת כי הדאגה לגורל יקיריה כבדה מאוד: "אני, אמא שלי ואחיותיי לא מפסיקות לדאוג. כבר כמה שעות מאז שהם נעצרו יחד עם מאות מפונים אחרים, ועד עכשיו אין לנו כל מידע עליהם."

המסע לעיר עזה, לדבריה, היה מפחיד ומלא השפלות: "בדרך החיילים עצרו אותנו, הנשים והילדים, למשך כשעתיים. הם קיללו אותנו וירו באוויר כדי להטיל עלינו פחד."

בסופו של דבר, הם הורשו להמשיך, אך החוויה הותירה צלקות: "לאחר זמן מה, נתנו לנו לעבור ליד כלי הרכב הצבאיים. הדרך הייתה קשה, כולם בכו מכאב ומייאוש. הפחד לא עזב אותנו אפילו לרגע."

עדויות כמו זו של אימאן מצטרפות לסיפוריהם של אלפי הנמלטים מבית לאהיה וצפון הרצועה, שנאלצו לעזוב את בתיהם עקב ההפצצות הכבדות, המצור ההרסני ומעשי האלימות. למרות ניסיונותיהם להיאחז במעט שנותר להם, כוחות הכיבוש הכריחו אותם לעזוב תחת איום נשק, ובכך הותירו אותם ללא בית וללא תקווה לעתיד ברור.

"רק רצינו לשרוד": עדויות חדשות מנמלטי עזה על רעב, צמא והשפלה

משפחת אל-בסיוני, המונה שמונה נפשות, נאבקה לשרוד 60 ימים תחת מצור בלתי נסבל, ועברה ממקלט אחד למשנהו בניסיון להימנע מנידוי כפוי. "לא רצינו לעזוב, רצינו להחזיק מעמד," מספרת נעם אל-בסיוני לסוכנות הידיעות "אנאדולו".

לדבריה, המצור היה בלתי אנושי: "ימי המצור היו קשים מאוד. סבלנו ממחסור במים ובמזון, וחששנו למות מרעב." למרות התנאים, המשפחה החליטה להישאר. "החלטנו להחזיק מעמד, למרות כל הקשיים," היא אומרת.

אך ההפצצות האחרונות הכריעו אותם. "מה שקרה אתמול בלילה (רביעי) היה בלתי נסבל. ההפגזות היו הרבה יותר כבדות ומסוכנות מכל מה שידענו עד עכשיו," היא מוסיפה.

בסופו של דבר, המשפחה נאלצה לעזוב תחת לחץ בלתי פוסק. "עזבנו כשברקע ירי, הפצצות וכלי רכב צבאיים שחסמו אותנו מכל עבר," מספרת נעם. לדבריה, החיילים, "שטוענים לאנושיות", התנהגו באופן משפיל. "הם קיללו את הנשים, תקפו את הגברים, והכל בלי שום התחשבות בחוקי המשפט הבינלאומי."

נעם קראה לעולם לפעול מיד כדי לעצור את מעשי הכיבוש הישראלי: "אני קוראת לקהילה הבינלאומית להתערב ולעצור את ההרג והפשע שמבצע הצבא הישראלי נגד הפלסטינים בצפון רצועת עזה."

עדותה של משפחת אל-בסיוני מצטרפת לאלפי סיפורים דומים של פליטים שנותרו ללא בית, ללא מזון, וללא תקווה, במציאות של רעב, צמא והפגזות בלתי פוסקות.