מאת: חאתם אבו דקה 

האוהלים הפכו לחלופה לחקלאות בשטחי המואצִי ברפיח וח'אן יונס, זו העונה החקלאית השנייה ברציפות. זאת, כתוצאה ממלחמת ההשמדה והתוקפנות הישראלית המתמשכת נגד רצועת עזה הנצורה במשך 14 חודשים.

שטחי החקלאות ברפיח וח'אן יונס מכוסים כיום באוהלים שאליהם נאלצו לברוח העקורים, דבר שהחריף את מצוקתם של התושבים ומגדלי הבקר והצאן. המחסור החמור בירקות, חיטה ושעורה פוגע בביטחון התזונתי הן של בני האדם והן של בעלי החיים.

אבו מאהר אללחאם, חקלאי בן 70 מהעיירה אלקרארה שבצפון ח'אן יונס, תולה את העלייה הדרמטית במחירי התוצרת החקלאית במדיניות הצבאית הישראלית שננקטה מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר בשנה שעברה.

בשיחה עם "וואפא" סיפר כי העקירה הכפויה שהטילה ישראל על תושבי ח'אן יונס, בעיקר באזוריה המזרחיים, אילצה רבים לעזוב את בתיהם ואת שדותיהם כבר ביום הראשון של המלחמה.

לדבריו, הוא עצמו נאלץ לנטוש שטח של למעלה מ-10 דונם, שעליהם הקים חממות לגידול עגבניות, פלפלים וירקות נוספים, לצד חוות בקר וצאן. בעקבות "פקודות הפינוי" שהוציאה ישראל, עבר יחד עם משפחתו לאזור המואצִי.

אללחאם תיאר כיצד שב לעיירתו לאחרונה וגילה כי דחפורי ישראל השמידו כליל את בתיו, החממות, עצי הפרי ובארות המים באזור, והותירו את האדמה שוממה, כמדבר צחיח.

למרות כל ההרס, אללחאם הדגיש את נחישותו לחזור לאדמתו, לשקמה ולבנות מחדש את כל מה שנהרס. הוא הביע ביטחון בכך שישראל לא תצליח לשבור את רוחו של העם הפלסטיני הדבק באדמתו ובזכותו על מולדתו.

שטחי המואצִי ברפיח ובח'אן יונס שימשו מאז נסיגת ישראל מהרצועה בספטמבר 2005 כמרכז חקלאי חשוב, שסיפק ירקות ומזון לתושבי עזה.

צמצום השטחים החקלאיים פוגע בחיי היומיום של העקורים, שמתקשים כיום לרכוש קמח וירקות בשל העלייה התלולה במחירים.

תוכנית המזון העולמית דיווחה כי מחירי המזון הבסיסיים ברצועת עזה זינקו ביותר מ-1,000 אחוזים מאז פרוץ המלחמה. בהודעתה שפורסמה אתמול נכתב כי משבר הרעב ברצועה הולך ומחריף בעקבות הזינוק במחירי המזון.

משבר מחירי המזון ברצועת עזה: העקורים משלמים את מחיר המלחמה

האוהלים בשטחי המואצִי ברפיח ובח'אן יונס, שהפכו למקלט זמני לעקורים, משקפים את עומק המשבר שנוצר בעקבות ההרס והמצור המתמשך.

עבדאללה אבו דקה, שנאלץ לעזוב את ביתו באזור אלפראחין במזרח ח'אן יונס ולעבור לשטחי המואצִי במערב, תיאר בראיון ל"וואפא" את המצוקה הכלכלית החונקת: "ההפסדים העצומים שספגו החקלאים בשל התוקפנות הישראלית פגעו ישירות בעקורים. אנו נאלצים לשלם את המחיר, למרות האמצעים הדלים שברשותנו."

אבו דקה הסביר כיצד מחירי המזון זינקו לגבהים בלתי נתפסים. "האם ייתכן שקילוגרם עגבניות יעלה 45 שקלים? איך ניתן לשרוד כשאין הכנסות, משכורות העובדים נשחקות, והסוחרים מנצלים את המצב להעלות את עמלת ההמרה ליותר מ-37%?" שאל בכעס.

לדבריו, הדרום מתמודד עם רעב של ממש: "מחירי הקמח, הירקות וכלל מוצרי המזון התייקרו בצורה קיצונית, והבשר והעופות נעלמו לחלוטין מהשוק. הסגר על הרצועה, יחד עם פתיחה חלקית של המעברים, מאפשרים הכנסת כמויות קטנות שאינן מכסות אפילו 5% מהצרכים הבסיסיים," הבהיר.

אבו דקה לא חסך ביקורת מהצהרותיהם של בכירים ישראלים על פתיחת המעברים "כיסופים" ו"כרם שלום". "הדיבורים על הגברת האספקה הם לא יותר מאשליה. מה שקורה בפועל הוא בדיוק ההפך," אמר.

גם בשווקים המקומיים המצב עגום. מוסעב עראפת, בעל דוכן ירקות במואצִי רפיח, תיאר מציאות שבה רוב העקורים אינם מסוגלים לקנות מזון. "המחירים עלו בצורה בלתי סבירה, והיכולת של העקורים לרכוש ירקות כמעט אפסית," סיפר ל"וואפא".

לדבריו, הוא נאלץ להביא לשוק רק ארגז אחד מכל סוג ירק, וגם ממנו נשארת כמות למחרת. "רוב העקורים מגיעים לדוכן, שואלים על המחירים, וממשיכים הלאה. הם פשוט לא מסוגלים לקנות," אמר.

עראפת חילק את העקורים לשלוש קבוצות: "הראשונה כוללת את אלה ששואלים בלבד כי אין להם כסף כלל. הקבוצה השנייה מורכבת מאלה שיש להם מעט כסף, אך המחירים הגבוהים מרתיעים אותם. והקבוצה השלישית היא אנשים במצב קשה עוד יותר, שמסתפקים בקניית ירק אחד בלבד מכל סוג."

המציאות המחריפה ברצועת עזה מדגישה את השלכות המלחמה על חיי היומיום של העקורים, שנאבקים לשרוד לנוכח העלייה הדרמטית במחירי המזון.

הרס שיטתי של התשתית החקלאית ברצועת עזה: בין רעב להישרדות

משבר המחסור במזון ברצועת עזה ממשיך להעמיק, והסיפורים האישיים חושפים את המציאות הקשה. מוחמד קדיח, חקלאי בן 65 מהעיירה ח'וזאעה שבמזרח ח'אן יונס, שיתף בראיון ל"וואפא" על ניסיונותיו לשקם את חייו לאחר עקירה בת שבעה חודשים. "שבתי לעיירה שלי למרות כל הסכנות וההפצצות, במטרה לשקם את ביתי ואת אדמתי ולהתיישב מחדש," סיפר.

קדיח, שעזב את ביתו בן ארבע הקומות ואת חממותיו המלאות בעגבניות, חזר במטרה לגדל ירקות מחדש למרות התנאים הקשים ומחסור במים ובחומרים הכרחיים בעקבות הרס בארות המים באזור. "בעיירתנו בלבד גודרו מעל 200 דונם של חממות, שהיוו מקור משמעותי לביטחון התזונתי של הרצועה. כיום נותרו שטחים בודדים שדורשים תחזוקה מיידית," ציין.

הוא הדגיש כי כמות הפצצות והטילים ששיגרה ישראל השפיעה קשות על פוריות הקרקע, מה שגרם לירידה ניכרת בכמות היבולים לעומת השנה שעברה. "אני חושש שישראל תשוב ותפלוש לאזור ותהרוס הכל מחדש, כפי שעשתה בג'באליה ובית להיה," הוסיף בדאגה.

קדיח קרא לקהילה הבינלאומית ולארגוני זכויות האדם להפעיל לחץ על ישראל להפסיק את ההרס ולהביא לסיום המלחמה, כדי שתושבי הרצועה יוכלו לשוב לאדמותיהם ולנהל חיים בטוחים יותר.

השפעות רחבות היקף של הרס חקלאי על רצועת עזה

לפי דיווחים ותמונות לוויין, ישראל גידרה שטחים נרחבים לאורך גבול הרצועה בעומק של קילומטר לפחות, והרסה בתים, מבנים ציבוריים ושטחים חקלאיים, במטרה להקים "אזור חיץ." דוחות מצביעים על כך שכ-80% מהשטחים החקלאיים הוצאו משימוש, בין אם בגידורם ובין אם בהריסתם, תוך הפרה ברורה של החוק הבינלאומי.

יאסר עבד אלגפור, סגן מנהל יחידת המחקר במרכז הפלסטיני לזכויות האדם, ציין כי ישראל נקטה מדיניות שיטתית להשמדת הביטחון התזונתי של הרצועה. "ההרס כולל שטחים חקלאיים, חוות עופות, מקורות מים ותשתיות נוספות. זהו מהלך מכוון להרעיב את אוכלוסיית הרצועה ולהחמיר את תנאי החיים," אמר ל"וואפא."

עבד אלגפור הוסיף כי השטחים שהיו בעבר מקור מזון מרכזי, כמו אלו בצפון הרצועה ובמזרח ח'אן יונס, נפגעו קשות מההרס או מהאוהלים שהוקמו עליהם על ידי עקורים. "זוהי פעולה מכוונת שמטרתה לזרוע רעב ולהביא את התושבים לייאוש," הדגיש.

השפעה על תושבי הרצועה והקריאה לפעולה בינלאומית

דוחות של ארגוני זכויות אדם מקומיים ובינלאומיים מבהירים כי המדיניות הישראלית מכוונת לפגיעה ישירה באוכלוסייה הפלסטינית. הרס חקלאי נרחב, חיסול משאבים חיוניים, והגבלות חמורות על הכנסת מזון מהווים חלק מהאסטרטגיה שנועדה לפגוע בזכותם של יותר מ-2.2 מיליון תושבי עזה לחיים בכבוד.

ארגוני זכויות אדם מדגישים כי הזכות לגישה למזון ומים היא זכות בסיסית המוכרת בינלאומית, והרס תשתיות חיוניות ברצועה מפר אותה באופן חמור. "על הקהילה הבינלאומית לפעול בדחיפות להפסיק את ההרס, להסיר את המצור הבלתי חוקי, ולהשיב לתושבי עזה את יכולתם לנהל חיים ברי קיימא," נאמר בדוחות.

המצב ברצועה, בה אוכלוסייה של מיליוני בני אדם, מסמן סכנה מוחשית להמשך החיים באזור שהפך לבלתי אפשרי.