מאת: חאם אבו דקה
בדרום רצועת עזה, בין מחנות הפליטים ברפיח ובח'אן יונס, הפך החורף לעונש כבד עבור העקורים. אוהלים דולפים ומתפוררים, הממוקמים על שפת הים, אינם מספקים שום הגנה מהגשמים השוטפים ומהגלים המתנפצים ללא רחם לתוך המחנות.
הלילה האחרון היה קשה במיוחד. גשמים כבדים שטפו את האוהלים והפכו את חייהם של העקורים לסיוט. אחמד ח'ליפה, בן 46, התבונן בילדיו הקטנים כשהם רועדים מקור, ללא בגדים יבשים ללבוש או שמיכות שיכולות לחמם אותם. "הגשם התחיל לדלוף לתוך האוהל מכל כיוון. ידעתי שזה יקרה, אבל אין לי את האמצעים לחזק או לתקן את האוהל," סיפר בעצב.
ח'ליפה, שכבר שלוש פעמים השבוע נאלץ להתמודד עם אותה מצוקה, החל את הבוקר בבניית סוללות חול בגובה של שני מטרים בניסיון נואש למנוע את כניסת מי הגשמים. במקביל, אשתו ניסתה לייבש את בגדי שמונת ילדיהם תחת השמש החלשה. "זה לא מספיק," הוא אומר בייאוש.
העקורים המתגוררים על שפת הים חווים את המצב הקשה ביותר. מוחמד זעמלי, בן 27, מספר כי בנו הקטן כמעט נסחף על ידי גלי הים שפרצו לתוך האוהל המשפחתי. "זה נס שהוא עדיין בחיים," אמר. לדבריו, למרות אינספור קריאות לעזרה, איש לא הגיב למצוקתם. "אני לא יכול אפילו לקנות לחם לילדתי או לאשתי. איבדנו הכול ואין לנו אפילו תקווה."
גם עלי מנסור, בן 64, מתמודד עם תנאים בלתי אפשריים. הוא וילדיו אספו בלילה דליים וכלים בניסיון לעצור את שטף המים שזלג לתוך האוהל. "האוהל שלנו, שמגן על שתי משפחות, הוא חתיכת בד וניילון שנהרס בקיץ. עכשיו הוא לא שווה דבר," סיפר.
מנסור הוסיף כי חיכה לקבל יריעות חדשות מאונר"א, אך הופתע לגלות כי חלוקתן הופסקה בשל מחסור במלאי. "חשבתי שהחורף יגיע אחרי שנקבל קצת עזרה. טעיתי," אמר.
העקורים ברצועת עזה מוצאים עצמם במאבק יומיומי נגד איתני הטבע והזנחה מתמשכת. הגשמים הכבדים והקור המקפיא הם רק עוד תזכורת לכישלונה של הקהילה הבינלאומית לספק פתרון למצבם של אלה שאיבדו את בתיהם, את רכושם ואת התקווה לעתיד.
זעקות בחורף: סבלם הבלתי פוסק של העקורים בדרום עזה
החורף הפך לסיוט עבור העקורים בכפייה בדרום רצועת עזה, כאשר גשמים כבדים, רוחות עזות וגלי ים מתנפצים הפכו את מחנות הפליטים ברפיח ובח'אן יונס לזירה של סבל בלתי נגמר.
אחמד ח'ליפה, בן 46, כמו רבים אחרים, מצא את עצמו חסר אונים מול הגשמים שזלגו לאוהלו הדולף. ילדיו רעדו מקור, בגדיהם ושמיכותיהם נרטבו, והוא נאלץ לנסות לבנות סוללות חול בגובה שני מטרים כדי למנוע את הצפת האוהל שוב. "זו כבר הפעם השלישית השבוע," סיפר בייאוש, "ואין לי דרך לתקן את האוהל או לרכוש אחר."
על שפת הים, המצב חמור עוד יותר. מוחמד זעמלי, בן 27, כמעט איבד את בנו הקטן כשגלי הים חדרו לאוהלו וסיכנו את חיי משפחתו. "אנחנו רק מבקשים מענה – אוהלים ראויים או מקום בטוח יותר," אמר זעמלי. הוא, כמו רבים אחרים, פונה שוב ושוב לארגונים בינלאומיים כמו הצלב האדום, אך לעת עתה ללא תוצאות.
על פי הערכות, למעלה מ-100,000 אוהלים נהרסו לחלוטין עקב רוחות וגשמים. עבור העקורים במואסי ח'אן יונס, המחסור החמור ביריעות כיסוי וניילונים הפך את המצב לבלתי נסבל. אפילו יריעות חדשות שהובטחו על ידי אונר"א אינן זמינות בשל מחסור במלאי.
החורף רק מעצים את האסון ההומניטרי שמתחולל ברצועה מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023. מעל לשני מיליון מתוך 2.3 מיליון תושבי עזה נעקרו מבתיהם, ונאלצו לחפש מקלט בבתי ספר, ברחובות, בכיכרות ציבוריים או באוהלים מאולתרים. תנאי המחיה הקשים – מחסור במים, מזון ושירותים בסיסיים – רק מחמירים את התפשטות המחלות ומדרדרים את מצבם של התושבים.
המלחמה כבר הובילה למעל 145,000 הרוגים ופצועים, רובם נשים וילדים, ולמעלה מ-10,000 נעדרים. עשרות ילדים וקשישים קיפחו את חייהם ברעב ובהרס שגורם הגשם. מדובר באחת הקטסטרופות ההומניטריות החמורות בעולם, בעוד ישראל ממשיכה בפעולותיה תוך התעלמות מוחלטת מהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם ומבית הדין הבינלאומי לצדק.
במחנות העקורים, על רקע הרוחות המתחזקות והגשם המתגבר, זעקותיהם של התושבים נשמעות: "אנחנו לא יכולים לשרוד כך," אומרים רבים מהם, אך עולמם נותר אדיש למצוקתם.
