מאת: טארק אלאסטל וחאתם באו דקה
סאהר חאווי, תושב מובס ממאוואצי ח'אן יונס, נע בין עמותות ומוסדות שונים בתקווה להשיג יריעת ניילון או בד חופה לכיסוי האוהל שלו, העשוי מבדים ושמיכות שהתבלו בשל רוחות, גשמים ומלחמת ישראל המתמשכת על רצועת עזה.
חאווי, בן 28 ואב לילד בן שנה, מתמודד עם מציאות קשה באוהל רעוע בגודל שלושה מטרים בלבד, תחת תנאי מזג האוויר הקשים וגשמי החורף.
לדבריו, האוהל הוצף לחלוטין בשל הגשמים, ואין לו די משאבים כלכליים לרכוש יריעת ניילון באורך ארבעה מטרים לתיקון האוהל.
הוא הסביר כי מחיר הניילון בשוק גבוה מאוד - 60 שקל למטר, סכום שאינו תואם את המצב הכלכלי הקשה שבו הם נתונים. "אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות, ולכן אני פונה לעמותות צדקה בתקווה שיסייעו לי לספק יריעת ניילון שתגן עליי, על אשתי ועל בני", אמר.
חאווי הדגיש כי אין כל מאמצים רציניים מצד מוסדות, עמותות או מדינות תורמות לספק אפילו ניילון לפליטים כדי שיוכלו לתקן את האוהלים הרעועים שלהם, במיוחד לנוכח גל הקור והגשמים הכבדים.
חיים ללא מחסה: עדויות נוספות מהשטח
ווסים אל-יאזג'י, בן 38 ואב לשישה ילדים, מתגורר סמוך לחוף הים, מספר: "אתמול חדרו מי הים לאוהל שלי בשל רוחות חזקות וגשמים עזים, מה שגרם להרסו ולשטיפת כל תכולתו לים".
הוא הוסיף: "המצב קטסטרופלי. אני כעת ללא מחסה וזקוק למקום חדש ואוהל שבו אוכל לגור עם משפחתי שיגן עלינו מהרוחות, הקור והגשמים העזים".
גם סמאח אל-בלעאוי, בת 34 ואמא לארבעה ילדים, תושבת עזה, מתארת את חייה הבלתי נסבלים: "אני רק מתפללת שהמלחמה תסתיים ושאוכל לחזור לביתי ההרוס ולחיות בו. זה עדיף על פני החיים באוהל העשוי עץ ומכוסה בשמיכות וניילון סמוך לחוף הים בח'אן יונס".
לדבריה, ליל אמש היה קשה במיוחד, כשגשמי הזעף חלחלו לאוהל מבעד לקרעים בניילון, מה שגרם להרטבת המזרנים והשמיכות. "נאלצתי לצאת מהאוהל עם ילדיי ולחפש מחסה בטוח אצל השכנים", אמרה.
אל-בלעאוי סיפרה לסוכנות "וואפא" שהיא זקוקה בדחיפות ליריעת בד חופה שתגן על עצמה ועל ילדיה מהגשמים, אך אין בידה את המשאבים לרכוש אחת במחיר הגבוה של מעל 600 שקל.
חיי הפליטים בעזה: מאבק ההישרדות נמשך
צבאח אל-רכאווי משתפת: "אינני זקוקה לאוכל או שתייה, משאלתי היא לקבל יריעת ניילון לכיסוי האוהל שלי. המצב הפך לבלתי נסבל בשל הגשמים".
מוניר אל-מדחון, בן 47, חי באוהל רעוע שאינו מגן עליו מגשמי החורף ואין בידו לקנות אוהל, יריעת בד חופה או ניילון.
לדבריו, הוא נאלץ לנדוד שש פעמים בעקבות הפצצות ואיומים ישראליים, ובכל פעם היה עליו להחליף את קורות העץ השבורות או את יריעות החופה הקרועות כתוצאה מהפירוק וההרכבה, מה שדרש ממנו הוצאות כבדות.
אל-מדחון תיאר לילה ללא שינה עבורו ועבור משפחתו, כשהגשמים חלחלו לאוהל מבפנים. "חלומם של הפליטים הוא להשיג כל כיסוי שיגן על האוהלים מהגשמים, אפילו בד פשוט", אמר.
עדויות נוספות: חיים תחת גשם ורוחות
סאמח אל-סינואר, בן 50, סיפר על החיים באוהל ועל הקשיים שבנדודים: "החיים באוהל והעקירה שחווינו היו קשים במלוא מובן המילה. מה שמחמיר את הסבל הוא הגשמים העזים שנופלים על האוהלים, שאינם ערוכים להתמודד עם רוחות וגשמים".
לדבריו, המחסור החמור ביריעות חופה וניילון, יחד עם העלייה החדה במחירים, מחריפים את המצוקה יום אחר יום. "אני חושש לשלום משפחתי וילדיי בגלל הקרעים באוהל שלי, שאינו מוכן להתמודדות עם הרוחות, הגשמים והקור העז", אמר.
הוא הוסיף כי המחירים הגבוהים של יריעות החופה והניילון, לצד חוסר היכולת לרכוש אותם, מעצימים את סבלם.
ים המלחמות והסבל
סבלם של הפליטים במאוואצי ח'אן יונס החריף לאחרונה, בעקבות הצפת האוהלים ושבירתם בשל הגשמים הכבדים והרוחות החזקות. חוסר היכולת להשיג יריעות חופה או ניילון לתיקון האוהלים בשל מחירן הגבוה מעמיד את הפליטים בפני מציאות קשה.
מימי הים הציפו הלילה את האוהלים הרעועים שהוקמו על החוף לאחר פלישת רפיח היבשתית לפני יותר משבעה חודשים. המים שטפו את רכושם של התושבים וכמעט גבו את חייהם בעוצמתם.
אום עבדאללה, תושבת רפיח, מצביעה על שרידי האוהל שלה, שכמעט כולו נהרס למעט חלק קטן מיריעת החופה שעדיין מכסה אותו. בקול שקט אמרה: "לולא השגחת האל, הים היה בולע אותי ואת חמשת ילדיי".
לדבריה לסוכנות "וואפא", נאלצה לנדוד לבית שכנים, כשהיא משאירה מאחור את רכושם של ילדיה, שהפך ספוג מים.
כעת, ללא אוהל, יושבת אום עבדאללה בקור העז, כשהיא פורשת את גופה על הקרקע ומסתפקת בשמיים מעליה עד שתמצא עזרה כלשהי בטרם שקיעת השמש.
"הבטחות ללא כיסוי"
לא הרחק משרידי אוהלה של אום עבדאללה, יושב אבראהים אל-זמאלי, בן 30 מרפיח, מהרהר כיצד יוכל לשרוד בתנאים הקיימים, במיוחד לנוכח העלייה במחירי יריעות החופה והעץ הדרושים לשיקום אוהלו. תיקון האוהל ידרוש למעלה מ-2000 שקל, סכום שאינו בהישג ידו.
בשיחתו עם סוכנות "וואפא" אמר: "נמאס לנו מהבטחות הצלב האדום ומשרד הרווחה. איבדנו את אמוננו בכולם בשל ריבוי ההבטחות שלא קוימו".
הפליטים קראו לצלב האדום ולכלל המוסדות הבינלאומיים להסתכל עליהם בעין רחומה ולספק להם אוהלים או מקומות מגורים ראויים יותר מחוף הים, שכמעט עלה וגבה את חייהם.
