האזרחים שנעקרו מבתיהם בצפון רצועת עזה והגיעו לעיר עזה מוצאים עצמם חסרי מחסה בתנאים קשים ביותר, לאחר שנאלצו לעזוב את בתיהם תחת מתקפות הפגזות ודם בחודש אוקטובר האחרון.

העקורים הגיעו אל "הלא נודע" בעיר עזה לאחר מסע רגלי של יותר מ-15 קילומטרים, ואין להם מקלט בטוח פרט למגרשי משחקים, בתים הרוסים או מרכזי קליטה שכבר הוצפו בפליטים. הם הגיעו לעיר כשהם רעבים וצמאים, בעקבות המצור הכבד שהוטל על ידי כוחות הכיבוש במסגרת המתקפה הקרקעית שהחלה ב-5 באוקטובר בצפון הרצועה, ומאז ממשיכים לסבול ממחסור במזון ובצרכים חיוניים.

במהלך יותר מחודש, אילץ הכיבוש אלפי אזרחים לעזוב את בתיהם, ורובם פנו לעבר העיר עזה.

מגרשי הספורט הפכו למקלטים

מגרש "אל-ירמוכ" במרכז העיר עזה, שהיה בעבר מכוסה דשא ירוק והדהד בקריאות האוהדים במשחקי כדורגל, הפך כעת למרכז קליטה ולמקלט אחרון עבור עקורים רבים. במגרש הקימו הפליטים את אוהליהם, אך הם מתמודדים עם תנאים קשים של מחסור במים, במזון ובאמצעי היגיינה בסיסיים. הלילות הקרים בעונת הסתיו ורוחות חזקות מחריפים את הסבל ומוסיפים למורכבות החיים באוהלי העקורים.

חמדי אמין, שברח עם משפחתו מהעיירה בית לאהיא לפני כשבועיים, מספר כי "החיים באוהל בלתי נסבלים למי שהורגל לגור בבית." הוא משתף בשיחתו עם סוכנות "אנאדולו": "בהתחלה סירבנו להתפנות לדרום עזה כדי לא להגיע למצב של חיים באוהל, אך לאחר יותר משנה של לחימה נאלצנו לכך."

אמין מתאר את החיים במחנה הפליטים החדש כ"קשים ביותר," ומדגיש כי "תנאי החיים חסרים והמים נדירים." הוא מוסיף: "אין לנו מצרכים בסיסיים כמו מזרנים ומזון, והשירותים המעטים שיש אינם מספיקים לכמות הרבה של הפליטים."

לדבריו, מספר עמותות צדקה מספקות מזון, אך הכמויות רחוקות מלהספיק לכלל העקורים שבמגרש. את הקצבת המים, שאינה עולה על מספר ליטרים ביום, נאלצים העקורים לחלק לשתייה, לכביסה ולניקיון בסיסי.

לילות קרים וסבל מתמשך במחנות האוהלים

אליאס מדהון, שנעקר ממחנה ג'באליא לפני ימים אחדים, משתף בתחושת חוסר האונים באוהל: "החיים כאן קשים מנשוא, אנחנו חשופים לחלוטין לשמיים, והפרטיות כלל לא קיימת." הוא מוסיף כי הקור העז רק מעצים את מצוקתם, במיוחד לאור היעדר שמיכות וביגוד חם שיכולים להקל מעט על התחושה הקפואה בלילות.

רמי משתף בצערו על אביו הקשיש, שמתפתל כל הלילה מקור ומבקש כיסוי שיחמם את גופו הדק. "לצערנו, אין לנו איך להקל עליו," הוא אומר בייאוש ומביע תקווה כי המוסדות הבינלאומיים יפעילו לחץ לסיום המתקפה בצפון רצועת עזה כדי שיוכלו לשוב לבתיהם.

מציאות יומיומית של סבל ופחד

בחצר בית הספר "אל-מוהובין" בשכונת שייח' רדואן בעזה, עקורים מג'באליא הקימו את אוהליהם. השאם סאלם, שנאלץ לעזוב את ביתו, משתף: "עזבנו את מחנה ג'באליא מלאי תקווה שנוכל לשוב אליו במהרה." לדבריו, הם סובלים באוהלים קשיים יומיומיים עצומים רק כדי להישאר קרובים למחנה, שהגעגועים אליו מציפים אותם בכל רגע.

סאלם מדגיש: "החיים באוהל בלתי נסבלים, גם ביום וגם בלילה; המים בקושי זמינים, הפרטיות אינה קיימת, והאוכל דל מאוד אם בכלל ישנו." לדבריו, רעשי הפיצוצים, ההרס והירי נשמעים כל העת, ולעיתים אף נופלים רסיסים על האוהלים, שמטילים אימה על הנמצאים בהם.

הוא מוסיף כי מל"טים ישראליים מרחפים מעליהם כל יום, יורים ומשליכים רימוני הלם כדי לזרוע פחד ולדחוק בהם לעזוב את המקום.

בין ההריסות: סיפורם של העקורים בעזה

בבית הרוס ומסוכן למגורים, עלא פאיז, בת כ-40, מצאה מקלט לעצמה ולארבעת ילדיה. הבית הסדוק והרעוע מגן עליהם במעט מפני רסיסי ההפגזות הבלתי פוסקות ומהקור החורפי הקשה.

פאיז מספרת ל"אנאדולו": "עזבתי את מחנה ג'באליא עם ארבעת ילדיי לאחר שבעלי נהרג ביולי האחרון בהפגזה ישראלית." היא מוסיפה: "לא מצאנו מקום שנותן לנו אפילו תנאים בסיסיים, נאלצנו להסתפק בבתים הרוסים שמסכנים את חיינו."

בניסיון ליצור מרחב בטוח לילדיה, כיסתה פאיז את הפתחים החשופים בבדים קרועים כדי להגן מפני הקור. בכל פעם שהתקרה רועדת עקב הפיצוצים הסמוכים, היא חוששת שהבית יקרוס עליהם.

כמו עקורים רבים אחרים, מתמודדת פאיז עם מחסור קשה במים ובמזון. "הרעב התפשט מהצפון לעיר עזה," היא אומרת. לדבריה, התושבים נאלצים להסתפק בכמה קופסאות שימורים שמחירן מרקיע שחקים.

בשל המצור שמטילים כוחות הכיבוש על הרצועה, מרבית אזורי עזה מצויים במשבר רעב חריף, כשמצרכי המזון הבסיסיים כמעט ואינם זמינים והמחירים ממשיכים לעלות.

החל מה-5 באוקטובר, כוחות הכיבוש שבו ופלשו לצפון עזה תחת מתקפה כבדה ומצור הדוק החוסם אספקת מזון, מים ותרופות. מאז 7 באוקטובר 2023, המתקפות החמורות של ישראל, ככוח כובש, ברצועה גבו את חייהם של יותר מ-146,000 בני אדם, רובם ילדים ונשים, והותירו מעל 10,000 נעדרים. הרס נרחב ורעב כבד הובילו למותם של עשרות ילדים וקשישים, במה שמוגדר כאחת הקטסטרופות ההומניטריות החמורות בעולם.

כוחות הכיבוש ממשיכים במעשיהם תוך התעלמות מהחלטות מועצת הביטחון הקוראות לסיום המתקפה, ומאזהרות בית הדין הבינלאומי לצדק לנקוט בצעדים מיידיים להפסקת ההשמדה ההמונית ולשיפור המצב ההומניטרי בעזה.