מאת: רים סויסי, סוכנות וואפא

"אמא, לא זיהיתי אותך," זעק בבכי הפרמדיק עזיז ברדיני (28), בבית החולים שהדאא אלאקצא בדיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה, לאחר שגילה שהוא מחזיק את גופתה של אמו, סאמירה, שנהרגה בתקיפה אווירית על העיר.

ברדיני, מתנדב באגודת הסהר האדום, נותר המום מהטרגדיה הבלתי נתפסת. הוא מעולם לא שיער שהאישה ההרוגה שפינה לבית החולים היא אמו – אמת שנחשפה בפניו רק מאוחר יותר.

"תפקידי אתמול היה במשימת הצלה," מספר ברדיני, תושב מחנה הפליטים אלמוע'אזי. "הוצבתי בתחנה באזור מחנה הפליטים אלבריג' כאשר התקבלה קריאה דחופה על תקיפה במחנה אלמוע'אזי. יצאנו במהירות למקום כדי להציל חיים, כמו שתפקידנו דורש בנסיבות האלו."

"כשהגענו למקום ראשונים," הוא ממשיך, "מצאנו גופה של אישה ושלושה פצועים, ביניהם ילד בן 12 במצב קשה מאוד. טיפלתי מיד בילד משום שהיה בעדיפות ראשונה, כי האישה כבר הייתה ללא רוח חיים. לא ידעתי אז שמדובר באמא שלי."

ברדיני מספר כי לאחר שהביא את הילד למחלקת טיפול נמרץ, חזר לטפל בגופת האישה, עדיין מבלי לדעת שמדובר באמו. "עמדתי ליד חדר המתים, ממתין שמישהו יבוא לזהות את האישה," הוא מתאר. "כשראיתי שאף אחד לא מגיע, הרמתי את הכיסוי מפניה וחשבתי לעצמי כמה היא דומה לאמא שלי. כמעט רשמתי אותה כאלמונית, אבל אז הבטתי שוב, וזעקתי כשהבנתי שהיא באמת אמא שלי."

"יצאתי מחדר המתים וחזרתי מיד כדי לוודא," מספר ברדיני בבכי. "אפילו אז עדיין קיוויתי שמישהו יבוא ויגיד שזה לא נכון. רציתי להאמין עד לרגע האחרון שזה לא היא."

ברדיני מתאר איך התמלא בית החולים בזעקותיו: "אמא, לא זיהיתי אותך," והצוות הרפואי, בתדהמה, שאל אותו איך לא זיהה אותה. "אמא שלי גרה במחנה אלמוע'אזי, והתקיפה הייתה באלבריג'," הסביר, "כך שלא העליתי בדעתי שהיא עלולה להיות בין ההרוגים. רק באותו בוקר הכינה לי כוס תה לפני שיצאתי לעבודה."

סאמירה ברדיני, בת 64, נהרגה מרסיס שפגע בעינה וגרם לדימום מוחי קטלני. התקיפה הישראלית כוונה לכלי רכב אזרחי במחנה הפליטים אלמוע'אזי, והביאה למותם של שלושה אזרחים ולפציעתם של עשרות.

"גם כשליוויתי את אמא למקום הקבורה, עוד הסתכלתי סביבי, מקווה שמישהו יגיע ויגיד שהיא לא אמא שלי," מוסיף ברדיני.

"אני עדיין לא מאמין," הוא מסכם בכאב. "חשבתי שאם מישהו ייהרג, זה יהיה אני – בעבודה המסוכנת שלי. לא אמא שלי, שהייתה מברכת אותי בכל בוקר ומבקשת שאשמור על עצמי."

סיפורו של ברדיני הוא סיפורה של עזה כולה: מאות, ואולי אלפי תושבים, אינם יודעים מה עלה בגורל יקיריהם, כשיותר מעשרת אלפים נעדרים עדיין קבורים מתחת להריסות או ברחובות העיר.