איגוד העיתונאים הפלסטיני הודיע כי הכיבוש הישראלי ביצע את הטבח הגדול ביותר בעיתונאים בתולדות העיתונות במהלך השנה האחרונה של מלחמת ההשמדה נגד העם הפלסטיני.
בדו"ח שפרסם לציון שנה למלחמה, ציינה "ועדת החירויות" של האיגוד כי תיעדה 1,639 פשעים נגד עיתונאים ומוסדות תקשורת, בעיקר ברצועת עזה. בין האירועים המתועדים: הריגתם של 167 עיתונאים ועובדי תקשורת.
טבח חסר תקדים בעיתונות
על פי מעקב "ועדת החירויות", מאז 7 באוקטובר 2023, נהרגו 167 עיתונאים ועובדי תקשורת פלסטינים, ביניהם 21 נשים, ועיתונאי אחד מהגדה המערבית, איבראהים מחמיד ממחנה נור א-שמס בטולכרם. הדו"ח מצביע על כך שכ-11% מעיתונאי עזה נהרגו בידי הכיבוש.
האיגוד הדגיש כי העיתונאים שילמו בחייהם על העברת המידע לעולם, וכי הכיבוש הישראלי ביצע טבח ממוקד במטרה להשתיק את העדים לאירועים ולהעלים את האמת.
הדו"ח גם מציין כי גופות עיתונאים נותרו תחת הריסות הבתים למשך חודשים, כמו במקרה של היבה אלעבדלה, שעדיין קבורה תחת ההריסות, וסלאם מימה ואיאת חצ'ורה.
עוד דווח כי במהלך השנה האחרונה נפצעו 357 עיתונאים כתוצאה מהפגזות הכיבוש, ירי חי, גז רעיל ותקיפות מתנחלים.
האיגוד מסר כי 101 מהפציעות נגרמו מתקיפות ישירות של הכיבוש, כאשר הפציעה האחרונה הייתה של העיתונאי אחמד אל-זרד, שנפצע באורח קשה. אמו נפצעה גם היא, ואחיו ובני משפחתו נהרגו בהפצצה על ביתם בח'אן יונס.
במקרים נוספים, עיתונאים נפצעו פציעות חמורות שהובילו לקטיעות איברים, כמו במקרה של סמי שחאדה, שאיבד את רגלו הימנית במהלך סיקור במחנה נוסייראת. כתב אל-ג'זירה, אסמאעיל אבו עומר, איבד את רגלו הימנית במהלך הפצצה ברפיח, וצלם העיתונות עבדאללה אל-חאג' איבד את רגלו במחנה א-שאטי. צלם נוסף, מוחמד א-זענין, נפגע בעינו השמאלית במהלך תקיפה של מזל"ט ליד בית החולים נאצר בח'אן יונס.
הדו"ח מציין גם 21 פגיעות ישירות מרימוני גז ורעש, 26 תקיפות מתנחלים, ו-121 מקרי חנק מגז רעיל.
הכיבוש הישראלי עצר 125 עיתונאים פלסטינים
על פי נתוני איגוד העיתונאים הפלסטיני, מאז אוקטובר 2023 עצרו כוחות הכיבוש 125 עיתונאים בגדה המערבית וברצועת עזה, מתוכם 61 עדיין מוחזקים בבתי הכלא.
האיגוד חשף כי 16 עיתונאיות פלסטיניות נעצרו בידי הכיבוש, כאשר 6 מהן נותרו במעצר. בנוסף, גירש הכיבוש את העיתונאית סיגאל קודום בת ה-51 מחברון, שעבדה בטלוויזיה הפלסטינית, והעבירה בכפייה לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום.
עוד ציין האיגוד כי 33 עיתונאים נעצרו במעצר מנהלי. בתי המשפט הישראליים השתמשו ב"חוק החירום" כדי להאשים עיתונאים פלסטינים בהסתה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, בהם העיתונאית ראשה חרזאללה מ"וואפא" והעיתונאי עלי דאר עלי מטלוויזיית פלסטין.
מאז ה-7 באוקטובר 2023, העיתונאים נידאל אל-וואחידי (מהטלוויזיה של אוניברסיטת א-נג'אח) והית'ם עבד אל-וואחד (מ"עין מדיה") נעדרים בכפייה, והכיבוש מסרב למסור פרטים כלשהם אודות גורלם או להתייחס לפניות בינלאומיות לגילוי מידע.
הרס מוחלט של תקשורת בעזה וסגירת משרדים בגדה
הכיבוש הישראלי החריב 73 מוסדות תקשורת ברצועת עזה, לפי נתוני "ועדת החירויות", כולל 21 תחנות רדיו, 3 מגדלי שידור, 15 סוכנויות ידיעות, 15 ערוצי טלוויזיה, 6 עיתונים מקומיים ו-13 משרדי שירותי תקשורת.
בגדה המערבית נסגרו 15 מוסדות תקשורת נוספים, ביניהם משרד טלוויזיית פלסטין בירושלים, משרדי "אל-מיאדין" ו"אל-ג'זירה", ו-12 בתי דפוס שפעלו ברחבי הגדה.
514 בני משפחות עיתונאים נהרגו ברצועת עזה
משפחות העיתונאים בעזה ספגו מכה קשה בעקבות עבודת יקיריהם, כאשר לפי נתוני "ועדת החירויות" של איגוד העיתונאים הפלסטיני, 514 מבני משפחותיהם נהרגו כתוצאה מהפצצות של כוחות הכיבוש על בתיהם ומקומות המסתור שלהם.
הדו"ח ציין כי הכיבוש הישראלי הפגיז 115 בתים של משפחות עיתונאים ברצועת עזה בטילים ובפגזי ארטילריה. משפחות שלמות נמחקו, כמו משפחתו של חוסאם א-דבאכה, עיתונאי מערוץ "אל-קודס", שאיבד את אשתו, ילדיו ובני משפחה נוספים בעקבות הפצצת דירתו במחנה אל-מג'אזי. עיתונאי נוסף, מוחמד אבו חטב, כתב טלוויזיית פלסטין, איבד 11 מבני משפחתו, כולל אשתו, ילדיו ואחיו. העיתונאית סלאם מימה נרצחה יחד עם בעלה ושלושת ילדיה, האדי, עלי ושאם, כשביתם הופצץ במחנה ג'באליא.
ירי הוא השפה של הכיבוש מול עיתונאים
הפגיעה הנרחבת ביותר בעיתונאים בגדה המערבית מאז תחילת מלחמת ההשמדה הייתה ירי חי ישיר על צוותי תקשורת. 198 עיתונאים נפגעו מירי במהלך סיקור, רובם במחוזות ג'נין וטולכרם, מה שחשף אותם לסכנת מוות.
בשלהי שנת 2023 נרשמו 26 מקרי ירי על עיתונאים, בעוד שברבע השלישי של 2024 המספר קפץ ל-106 מקרים, בהם נגרמו נזקים לעיתונאים ולציודם – מצלמות, רכבים ואמצעי תיעוד נוספים.
טרור המתנחלים בחסות המדינה
הדו"ח מצביע על 26 עיתונאים שהותקפו באלימות קשה על ידי מתנחלים בגדה המערבית. לא פעם התרחשו התקיפות בנוכחות כוחות הכיבוש, שהעדיפו לעמוד מנגד ולא לסייע לעיתונאים.
בין האירועים תועד מקרה שבו מתנחל שלף נשק לעבר העיתונאית שרוק עיסא במהלך סיקור בבית אומר שבצפון חברון ואיים עליה ברצח. הצלם ג'וזף חנדל הותקף באכזריות במחסום קונטייר ליד בית לחם, כאשר מתנחלים שברו את רכבו, ריססו עליו גז פלפל, וגרמו לו לפציעות חמורות.
במזרח ירושלים, עיתונאים נתקלו שוב ושוב באלימות מצד מתנחלים, כולל מכות קשות וכוויות מכוונות, כמו במקרה של העיתונאי סייף אל-קוואסמי, שמתנחלים כיבו סיגריות על ידיו, ושל העיתונאית דיאלא ג'ויחאן, שנפגעה מאלימות קשה יחד עם עמיתותיה מלאק ערוק ובראא אבו רמוז.
הגז הרעיל ממשיך לשרוף את עיניהם של העיתונאים, ורימונים ממשיכים לפגוע בגופם
הדו"ח חושף כי 152 עיתונאים נפגעו מרימוני גז, מתוכם 140 כתוצאה משאיפת גז רעיל ו-19 נוספים מפגיעת רימונים ישירות בגופם. כך, לדוגמה, העיתונאי סדקי ריאן נפצע בראשו מפגיעת רימון גז כשהכיבוש כיוון את הירי לעבר צוותי התקשורת במהלך סיקור האירועים בג'בל צובייח, על אדמות ביתא שבדרום שכם, שם הוקם המאחז הבלתי חוקי "אביתר". גם צלמת סוכנות "רויטרס", רנין צוואפטה, נפצעה בפניה מרימון גז שהושלך לעבר העיתונאים בג'נין, והיא הובהלה לבית החולים.
מסע מניעת העבודה של צוותי התקשורת נמשך
לפי "ועדת החירויות", תועדו 396 מקרים שבהם כוחות הכיבוש עיכבו, מנעו עבודה או איימו באלימות כלפי עיתונאים וצוותי תקשורת, תוך שימוש באיומים מפורשים על ירי, מעצר ואף דריסה באמצעות כלי רכב צבאיים.
אחת הדוגמאות הבולטות היא מקרה שבו רכב צבאי ישראלי התנגש ברכבם של העיתונאים מג'די ועלי אשתיה במהלך סיקורם באזור תיאסיר מזרחית לטובאס. בנוסף, ניסיונות דריסה נוספים תועדו נגד כתבת "אל-ג'זירה" ג'יפארה אל-בדיירי והצלם עארף טפאחה, כאשר כלי רכב צבאיים ניסו לפגוע בהם בזמן עבודתם.
אלימות מתנחלים באישור השלטון
במקביל לאלימות הממשלתית, מתנחלים ממשיכים לפגוע בעיתונאים ללא הפרעה. הדו"ח מדווח על ניסיונות דריסה והתקפות אלימות מצד מתנחלים, כשהם יודעים כי לא יישאו באחריות למעשיהם. ג'וזף חנדל, צלם עיתונות, היה קורבן לאחת ההתקפות, כאשר רכבו ניזוק מאבנים ותקיפות מכוונות במחסום קונטייר ליד בית לחם.
הכיבוש ממציא שיטות חדשות לדיכוי עיתונאים
הכיבוש הישראלי לא מפסיק להמציא דרכים חדשות לרדוף את העיתונאים הפלסטינים ולהגביל את עבודתם. בין השיטות: מניעת יציאה לחו"ל, החרמת ציוד אישי ומקצועי, זימונים לחקירות מתמשכות, משפטים צבאיים לא הוגנים, קנסות כבדים, איומים ישירים, הסתה ציבורית ומעצרי בית.
דחיית בקשת איגוד העיתונאים הזרים על ידי בית המשפט העליון, המוסד המשפטי הגבוה ביותר במערכת הכיבוש, מדגישה את שיתוף הפעולה הבוטה בין המערכת המשפטית לבין הממשלה וצבא הכיבוש, במטרה למנוע סיקור חופשי מרצועת עזה.
הדו"ח מסיק כי קלות היד שבה הכיבוש מבצע את פשעיו נגד עיתונאים פלסטינים, כולל הרג מכוון, היא תוצאה ישירה של החלטות בדרגים הפוליטיים הגבוהים ביותר בממשלת הכיבוש. לא מדובר באירועים מקריים בשטח, אלא במדיניות ממוסדת של רצח ואלימות.
האיגוד ציין כי דחיית בקשת איגוד העיתונאים הזרים על ידי בית המשפט העליון הישראלי מהווה אינדיקציה להתמדה במדיניות הבידוד של עיתונאים פלסטינים, מתוך מטרה לפקפק באמינות הדיווחים שהם מעבירים לעולם.
הכיבוש הישראלי לא מהסס לגבות מחיר כבד ממשפחות העיתונאים הפלסטינים. הדו"ח מדגיש כי מספר מקרי המוות של בני משפחות עיתונאים, כתוצאה ממקצועם, הוא חסר תקדים מבחינת חומרתו המוסרית.
על פי הדו"ח, כמות הפציעות המדממות מירי ושברי טילים גבוהה בהרבה מאלו שנגרמו כתוצאה מהכאות ומכות, מה שמעיד על כוונה ברורה להרוג את העיתונאים. נתונים כאלו לא קיימים באף דו"ח של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים המסקרים סכסוכים מלחמתיים.
תקיפות הכיבוש על משרדי תקשורת, כולל משרדים של גופי תקשורת זרים, מהוות מסר של אתגר גלוי לעולם. ממשלת הכיבוש לא רואה עצמה מחויבת לחוקי מלחמה או לזכויות עיתונאים, והיא ממשיכה לבצע פשעי מלחמה.
הכיבוש לא רק פוגע בעיתונאים בעזה ובגדה, אלא מגביר את השימוש בירי חי כדי למנוע מצוותי התקשורת לעשות את עבודתם. הדו"ח מדגיש כי הטרור הזה נועד לזרוע פחד ולהשתיק את העיתונאים.
מעצרם המתמשך של עיתונאים פלסטינים, ללא משפט או אפשרות לביקורי משפחות או הצלב האדום, מהווה הפרה של כל אמנה והסכם בינלאומיים.
האיגוד הוסיף כי הצבא נוהג להחרים ציוד עיתונאים ומוסדות תקשורת בצורה דומה לפעילות כנופיות, ללא משפט או הצדקה חוקית כלשהי, ואף לא טורח לתעד את מה שהוא מחרים, תחת הכותרת המטעה של "החרמות."
ההתקפות נגד עיתונאים, הן ברמה הגיאוגרפית והן ברמה הזמן, מראות על תכנית שיטתית להחרבת החברה הפלסטינית. בעזה, הכיבוש מנסה להשמיד עיתונאים מתוך מחשבה שזה יסתיר את הפשעים. העלייה במקרי האלימות נגד עיתונאים בצפון הגדה מעידה על גודל הסיכון לתושבים שם, והפגיעה בעיתונאים בירושלים מראה על כוונה לפגוע בלב העיר הקדושה.
האיגוד מדגיש כי אלימות המתנחלים המתגברת נגד עיתונאים מקבלת אישור מפורש מממשלת הכיבוש. פשעים אלה, המבוצעים באישור שלטוני, מתורגמים למעשים חמורים שמכוונים לא רק לעיתונאים אלא גם לאזרחים.
האיגוד קורא לאו"ם ולמועצת הביטחון לדרוש מממשלת ישראל להפסיק מיד את הרג העיתונאים, ולפעול להבאת האחראים לפשעי מלחמה לדין בינלאומי.
בית הדין הבינלאומי לצדק חייב להתערב בהגנה על העיתונאים הפלסטינים, ובית הדין הפלילי הבינלאומי לא יכול להרשות לעצמו להתעלם עוד מהתיקים שהוגשו לו, כולל הרצח של שירין אבו עאקלה ושל עיתונאים אחרים מעזה.
האיגוד דורש מהפדרציה הבינלאומית לעיתונאים להמשיך לסייע ביצירת לחץ בינלאומי, במטרה להעמיד לדין את מנהיגי הכיבוש ואנשי הצבא והמתנחלים, ולהבטיח שלא יוכלו להתחמק מאחריות על פשעיהם.
האיגוד קורא גם לאיחוד העיתונאים הערבים ולגופים נוספים להתארגן ולחשוף את פשעי הכיבוש, כדי להגן על עיתונאים פלסטינים ולאפשר להם להמשיך בעבודתם.
לבסוף, האיגוד מדגיש את הצורך בתמיכה דחופה בעיתונאים הפלסטינים, במיוחד בעזה, כדי לסייע להם להמשיך בעבודתם למרות האיומים והסכנות.
