מאת: זהראן מעאלי 

שנה קשה חלפה, ורצועת עזה נותרה תחת מכונת המלחמה, ההרג, הרעב והעקירה. במהלך השנה עשה הכיבוש הישראלי כל שביכולתו להשתיק את הקול הפלסטיני ולהשמיד את הנרטיב הפלסטיני – חיסול עיתונאים ובני משפחותיהם, פגיעה במשרדי התקשורת, ומניעת כניסת אמצעי תקשורת זרים לרצועה.

במשך שנה שלמה של המתקפה הישראלית על רצועת עזה, נהרגו 167 עיתונאים ועובדי תקשורת, רובם במתקפות ישירות, על פי איגוד העיתונאים הפלסטינים. מספר זה גבוה ממספר העיתונאים שנהרגו במלחמות העולם המודרניות.

איגוד העיתונאים מציין כי מאז ה-7 באוקטובר 2023, הכיבוש הישראלי ביצע את מסע החיסולים הגדול ביותר נגד עיתונאים בהיסטוריית העיתונות. טילים הרסו משרדי מוסדות תקשורת, ורוב העיתונאים הפלסטינים ברצועה הפכו לעקורים מבתיהם, לאחר שאלה נהרסו ורבים מבני משפחותיהם נרצחו.

על פי דוח החירויות של איגוד העיתונאים הפלסטינים, מאוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024 נרשמו 1,600 פשעים ותקיפות נגד עיתונאים פלסטינים. במהלך התקופה עצר הכיבוש 124 עיתונאים ועיתונאיות, ו-514 מבני משפחות העיתונאים נהרגו.

לאורך המתקפה על עזה היו העיתונאים הפלסטינים עיני ואוזני העולם למה שמתרחש ברצועה, לאחר שהכיבוש הישראלי מנע כניסת כלי תקשורת זרים. הם העבירו עדויות מזעזעות על פשעי מלחמה שבוצעו נגד אזרחים ופרטי רעב שכילו את צפון הרצועה.

הסיקור העיתונאי במהלך הרעב

הניסיון של העיתונאי עבד אל-האדי עווכל, כתב העיתון "אל-חיאת אל-ג'דידה" וקול פלסטין בצפון רצועת עזה, שנשאר בצפון לאורך כל המלחמה, מסכם את אחד הפשעים האיומים ביותר שבוצעו נגד עיתונאים במהלך התקופה.

עווכל מספר לכתב "וואפא" כי תנאי הסיקור במהלך המלחמה היו הרסניים, כאשר הירי היה חסר תקדים, במיוחד בשל חגורות האש שהפילו מגדלי מגורים שלמים.

לדבריו, היה ברור שהכיבוש סימן את העיתונאים כמטרה, בנוסף להשמדה שכוונה נגד התושבים חסרי הישע של עזה, כמו גם נגד מערכות הבריאות, החינוך וכל השירותים החיוניים שהיו אמורים להיות מוגנים על פי החוק הבינלאומי ואמנות ז'נבה.

"הסיקור היה אכזרי, החיים של כולנו היו בסכנה," אומר עווכל. "עיתונאים רבים ניצלו ממוות, ולמעלה מ-160 עיתונאים נהרגו בעת שסיקרו את האירועים או בבתיהם."

עווכל ממשיך ומספר כי ישנם עיתונאים שניצלו מהתקפות, כולל הוא עצמו, לאחר שביתו נפגע מטיל במשקל טון כחלק מחגורת אש באזור. רבים מעמיתיו חוו נסיבות דומות.

הוא מתאר את מצב העקירה בחודש הראשון למלחמה, שבו הסיקור היה מקיף – מתחילת המלחמה ועד עקירת רוב התושבים מצפון הרצועה, כולל צוותים עיתונאיים ורפואיים מבית החולים שיפא, שהיה מוקד מרכזי עבור העיתונאים במחוז עזה. רובם נאלצו לעבור לדרום הרצועה.

"נשארו בצפון רק כמה עיתונאים, והיו גם כאלה חדשים שהופיעו בשטח והצליחו לשקף את המציאות הקשה," מוסיף עווכל. "הייתי הכתב היחיד של קול פלסטין בצפון, ותיעדתי את המציאות הקשה במשך שלושה חודשים של מלחמה, רעב ועקירה."

עווכל מציין כי אחד האיומים הגדולים ביותר לעיתונאים הוא ההתקפות הישירות מצד מטוסים או ארטילריה, כמו גם הפצצות על בתיהם, כפי שקרה לעיתונאי עיסאם אל-לולו ולמשפחות העיתונאים אנאס א-שריף ומואמן א-שראפי, שנהרגו בהם מספר מבני משפחותיהם.

במהלך המלחמה, הלחץ הנפשי ליווה את העיתונאים בעבודתם, בין הדאגה לגורל משפחותיהם והניסיון לספק מזון מול הרעב הכבד בצפון, לבין המשימה להביא את האמת ואת הנרטיב הפלסטיני לעולם.

עווכל מתאר את משפחתו – שבעה ילדים, הגדול בן 14 – ואת הקושי הבלתי נתפס שבניסיון לספק להם מזון. "הייתי יוצא לעבוד כדי להימלט מהמציאות הקשה בבית. הילדים ביקשו אוכל ולא היה לי איך לספק להם. הלכתי לעבוד, והמחשבות שלי תמיד נשארו בבית."

עווכל מספר כי המזון הזמין היה מועט, והם ניסו להסתפק בארוחה אחת ביום. "כאב לי לשמוע את בתי בת השנתיים מתעוררת באמצע הלילה ומבקשת לחם מאמא שלה. זה היה כמו סכין בלב. ילדיי סבלו, ירדנו במשקל בצורה משמעותית, וכולם לקו בצהבת בשל תת תזונה."

הוא מספר כיצד נאלץ להפסיק סיקורים עיתונאיים כשהלך לחפש קמח, ונאלץ לעבור מרחקים ארוכים ולהמתין שעות כדי להשיג מעט קמח עבור ילדיו. "הייתי יוצא בארבע לפנות בוקר, וחוזר בצהריים עם מעט קמח, וזה גזל את רוב זמני."

עווכל מספר שנאלץ לעזוב את ביתו מספר פעמים בעקבות הפצצות, וניצל ממוות מספר פעמים במהלך השנה הקשה.

בעזה, עיתונאים הפכו למטרה מועדפת על הכיבוש יותר מכל מגזר אחר, כאשר אחוז ההרוגים בקרב העיתונאים הגיע ל-12% מכלל העיתונאים הפלסטינים ברצועה.

עקירה בלתי פוסקת ומאבק יומיומי

סאמי אבו סאלם, כתב סוכנות הידיעות הפלסטינית "וואפא" בעזה, מתאר את תנאי הסיקור ברצועה במציאות שבה כל עיתונאי הוא מטרה חיה – חשוף למוות, לנכות, או לאובדן של יקירים.

"ניצלתי ממוות כמה פעמים כאשר פגזים חלפו ממש מעל ראשי," מספר אבו סאלם. "הפחד מפני מוות או פגיעה באחד מבני המשפחה הוא המכשול הגדול ביותר לכל עיתונאי – הוא מגביל אותנו. כשהערב יורד, אנו מנסים להישאר בבתים מתוך חשש להפוך למטרה בלילה."

בעזה, מציין אבו סאלם, עיתונאים נאלצים להתמודד עם קריסת התקשורת ותקלות בציוד כמו מצלמות וטלפונים ניידים. חלופות כמעט ולא קיימות, ומחירן בלתי אפשרי – מה שמביא לשיתוק מוחלט בעבודה.

"אנחנו חיים בפחד מתמיד – מפחדים להיהרג, מחפשים מקום בטוח, נלחמים למצוא מזון ומים למשפחות שלנו. גם האינטרנט המוגבל משתק אותנו כעיתונאים," הוא אומר בכאב. "אני מרגיש שאיני מצליח למלא את תפקידי. במקום לחפש חדשות בבוקר, אני נאלץ לצאת לחפש אוכל בשוק, ולעיתים אין שם כלום. נרשמתי לקבלת סיוע וזה השפיל אותי, כאילו אני מתחנן לתווי מזון – אבל זה המוצא היחיד שלי כדי להאכיל את ילדיי."

בעקבות הפסקות החשמל הקשות, אבו סאלם נאלץ לעבור לעבוד במקומות שבהם יש חשמל – כמו בתי חולים שבהם יש גנרטורים. "מחוץ לבתי החולים אין לי גישה לחדשות. לפני כחודש פגע פגז באוהל סמוך לי, ועמית עיתונאי נהרג."

גם מציאת פתרונות חשמל הייתה לאתגר בלתי אפשרי. "פאנל סולרי שהיה עולה 100 דולר לפני המלחמה הגיע כיום למחיר של 2,000 דולר, ובטריות טעינה עלו מ-200 ליותר מ-1,500 דולר."

העקירה, אומר אבו סאלם, היא מעמסה בלתי נסבלת. "נאלצתי לעקור יותר מעשר פעמים, ובכל פעם איבדתי את הציוד שלי – גם אישי וגם מקצועי. עקירה היא לחץ נפשי, כלכלי וגופני. לאן תלך? לדיר אל-בלח? לח'אן יונס? לנוסייראת? השאלה הזו מורכבת ואין לה תשובה. גם אם תביא איתך אוהל, צריך למצוא קרקע להקים אותו."

"בתור עיתונאי, אף אחד לא רוצה להשכיר לך מקום, כי כולם יודעים שאנחנו מטרה. אפילו למצוא פיסת אדמה להקים עליה אוהל זה לא פשוט. לעקור מרפיח לדיר אל-בלח – מרחק של 15-20 קילומטרים – עולה 300-400 דולר לכלי הרכב שייקח אותך. הכסף שלי תקוע בבנק, אבל הבנקים לא פועלים. המצב מורכב וכל פרט בו שוחק אותנו נפשית."

מעצרים, חטיפות והשמדה שיטתית של עיתונאים

לפי נתוני איגוד העיתונאים הפלסטינים, מאז ה-7 באוקטובר 2023 עצרו כוחות הכיבוש 97 עיתונאים פלסטינים. עד היום נותרו במעצר 50 מהם, כולל חמש עיתונאיות, בהן ראשה חרזאללה מסוכנות הידיעות "וואפא". בנוסף, ישנם תשעה עיתונאים שנעצרו עוד לפני מתקפת ההשמדה על עזה. רובם מוחזקים במעצר מנהלי, בעוד האחרים ממתינים למשפטים צבאיים.

הכיבוש חטף גם 16 עיתונאים מרצועת עזה מאז ה-7 באוקטובר, ללא כל מידע על גורלם. בין החטופים הבולטים נמנים נידאל אל-ווהידי והית'ם עבד אל-וואחד, שנחטפו בעודם מסקרים את האירועים בשטח, ומאז נעלמו עקבותיהם.

נאסר אבו בכר, יו"ר איגוד העיתונאים הפלסטינים, מציין כי ההתקפה על רצועת עזה כללה מלחמת השמדה ייעודית נגד העיתונאים הפלסטינים – חיסולם, חיסול בני משפחותיהם, והרס בתיהם ומקומות עבודתם. "מדובר במלחמה מכוונת נגד העיתונאים, בניסיון להשתיק את הנרטיב הפלסטיני ולמנוע מהם לדווח על פשעי הכיבוש," הוא אומר. "הכיבוש מנסה להשתלט על הסיפור, להפיץ שקרים וזיופים, אך התקשורת הפלסטינית תמשיך להעביר את נרטיב האמת בכל מקצועיות ובאובייקטיביות."

במאבק המשפטי שמנהל האיגוד, מכינים כעת תלונה שלישית לבית הדין הפלילי הבינלאומי על פשעי הכיבוש בעזה, לאחר שתי תלונות קודמות בשנת 2022 – בגין הריגת העיתונאית שירין אבו עאקלה, העיתונאים יאסר מורתג'א ואחמד אבו חוסיין, ופציעת העיתונאים מעאד עמרנה ונידאל אשתיה. "עד כה, בית הדין הפלילי הבינלאומי לא פתח בחקירה," מדגיש אבו בכר.

בנוסף, הגיש האיגוד תלונה לוועדת החקירה של מועצת זכויות האדם של האו"ם, אשר קבעה בדוח שלה כי ישנם פשעי הרג חמורים נגד עיתונאים פלסטינים. "אנחנו דורשים שהכיבוש יישא באחריות על פשעי המלחמה שביצע נגד עיתונאים ושלא יוכל להימלט מעונש," מציין אבו בכר.

במישור התמיכה בעיתונאים, פעל איגוד העיתונאים הפלסטינים במהירות מאז השבוע הראשון של המלחמה ושלח יותר מאלף ערכות עזרה ראשונה לעיתונאים, כמו גם מאות סוללות גיבוי לטלפונים ניידים. הם קיבלו גם תמיכה בציוד חיוני כמו אוהלים, מזרנים ושמיכות – במיוחד עם תחילת החורף הקשה. כמו כן, חולקו מזון ומענקים כספיים לעיתונאים ולעיתונאיות שנפגעו.

"הצורך בסיוע לעיתונאים הוא עצום, ואנו מתמודדים עם הזמן כדי להיות לצידם בכל מה שהם זקוקים לו," אומר אבו בכר. הסיוע מתבצע בשיתוף עם האיגוד הבינלאומי לעיתונאים וארגונים נוספים מארצות הברית, נורבגיה, בריטניה, קנדה ומקומות אחרים.

כחלק ממאמצי התמיכה, סייע האיגוד להקים בעזה מרכזי סולידריות עיתונאית המצויידים בחשמל, אינטרנט וציוד עבודה, בשיתוף עם אונסק"ו והאיגוד הבינלאומי לעיתונאים. שני מרכזים כבר פועלים בח'אן יונס ודיר אל-בלח, ובקרוב יוקם מרכז נוסף בבית החולים "הבפטיסטי" בעזה.

בנוסף, סייע האיגוד להעביר עיתונאים פצועים לטיפול במצרים, שם הוקם סניף חדש של האיגוד המונה 240 עיתונאים. בסיוע איגוד העיתונאים המצרי, ניתן להם ביטוח בריאות חינם וסיוע נוסף שנדרש לצורך הישרדותם.

השמדת מוסדות התקשורת בעזה – מתקפה חסרת תקדים

מאז ה-7 באוקטובר 2023, השמיד הכיבוש הישראלי כמעט כל מוסד תקשורת ברצועת עזה, במבצע שיטתי שנועד לחסל את חופש העיתונות הפלסטיני. מטוסי הכיבוש החריבו 73 משרדים של מוסדות תקשורת, ביניהם 21 תחנות רדיו מקומיות, 15 סוכנויות ידיעות מקומיות ובינלאומיות, 15 ערוצי טלוויזיה, 6 עיתונים מקומיים, 3 מגדלי שידור, 8 בתי דפוס ו-13 מוסדות לשירותי תקשורת. ב-29 באוקטובר 2023, סגרו כוחות הכיבוש את תחנת הרדיו "דרים" ששידרה מחברון, והחרימו ציוד וסגרו 8 בתי דפוס בגדה המערבית, כולל בירושלים הכבושה. בנוסף, פעלו הכוחות להכביד על סיקור האירועים מצד ערוצים ערביים, כשהם סוגרים את משרדי ערוץ "אל-ג'זירה" ואוסרים על פעילות ערוץ "אל-מיאדין".

בימים הראשונים למתקפה על עזה, התמקדו הפצצות הכיבוש במגדלי התקשורת ברצועה, בהם שכנו משרדי תקשורת מקומיים ובינלאומיים. מגדל שווא וחוסרי בשכונת רימאל שבעיר עזה, אחד מהסמלים החשובים של התקשורת הפלסטינית, שהיה ביתם של 15 קומות של משרדי תקשורת עולמיים ומקומיים, הושמד לחלוטין בהפצצה ב-18 בדצמבר 2023. ההרס היה מוחלט והותיר חורבן עצום גם באזור הסובב אותו.

מדיניות הכיבוש כלפי מוסדות התקשורת לא נועדה רק לפגוע במבנים ובציוד – מדובר בניסיון שיטתי להשתיק את קולות הפלסטינים, למחוק את הנרטיב ולמנוע מהעולם לראות את המציאות הקשה ברצועה.