וואפא – אסראא גוראני

בשנה האחרונה מופצות ברשתות החברתיות עשרות תמונות וסרטונים המתעדים את התנאים הקשים שבהם משתחררים עצורים מבתי הכלא של הכיבוש הישראלי: שיער וזקנים פרועים, גופות רזות, פרצופים חיוורים, ומחלות קשות.

מרשד אל-שואמרה, מהעיירה אל-ראם שבצפון ירושלים הכבושה, הוא אחד מהעצורים ששוחררו לאחרונה בתנאים מחרידים. הוא שהה 16 חודשים בבתי הכלא "נגב" ו"רימון", בהם עבר מסכת עינויים קשה במיוחד, בעיקר לאחר פרוץ המתקפה על עזה לפני שנה.

הסלמה והתעללות קשה

לדברי אל-שואמרה, שהיה כלוא חמש פעמים בעבר, לא ראה תנאים גרועים יותר מאלו שחווה בתקופת מאסרו האחרונה. הנהלת בתי הכלא נקטה במדיניות דיכוי שלא נראתה כמותה, שכללה התעללויות שהובילו למותם של עצורים רבים. לדבריו, התגברות ההפרות החלה כבר לפני המתקפה על עזה, כאשר השר הקיצוני איתמר בן גביר נהג לפקוד את בתי הכלא ולאיים על העצורים, והסלים זאת עם תחילת הלחימה.

אל-שואמרה מתאר כיצד, ביום שאחרי פרוץ המתקפה על עזה, פרצו כוחות הכיבוש לתאים, החרימו את כל החפצים האישיים, כולל מכשירי טלוויזיה ורדיו, ועצרו לחלוטין את ביקורי המשפחות והצלב האדום, כמו גם את ביקורי עורכי הדין.

"מאותו יום היינו מנותקים מהעולם החיצון ומהמשפחות שלנו", הוא מספר. "עברנו עינויים שלא ניתן לתאר, כאילו נועדו להרוג אותנו. לא הייתה צורה של פשע שלא בוצעה נגדנו – הכאה, עינויים, רעב כבד – ולבסוף אף ערכו הקצינים תרגילים עם תחמושת חיה בתוך האגפים."

אל-שואמרה מתאר את תנאי הרעב הקשים, כשהנהלת הכלא סיפקה לעצורים כמויות מזון זעומות – לא יותר מחצי כוס אורז ביום.

מכות מכוונות להרוג

בעניין המכות וההתעללות, מספר אל-שואמרה כי הסוהרים נהגו להכות את העצורים באכזריות באלות ברזל מתוך כוונה להרוג. הוא מציין כי באחד הימים הוכה באלות ברזל בידי שמונה סוהרים יחד, מה שהוביל לשברים חמורים בכלוב הצלעות שלו, ומוסיף כי לאחר מכן לא קיבל כל טיפול רפואי ונותר מרותק למיטתו לתקופה ארוכה.

אל-שואמרה נזכר במקרה מהקשים שהתרחשו באגף שבו היה כלוא בכלא "נגב" – מותו של האסיר ת'אאר אבו עסב בנובמבר 2023. אבו עסב הוכה למוות על ידי הסוהרים רק משום ששאל אם צפויה הפסקת אש בעזה. הסוהרים הותירו את גופתו שרועה על הרצפה במשך שעתיים לפני שפונתה.

הסיפורים על ההתעללות באסירים הם אינסופיים ומזעזעים, לדברי אל-שואמרה. אחד הקשיים הגדולים ביותר עבור העצורים בשנה האחרונה היה חוסר היכולת לשמור על היגיינה אישית, דבר שגרם להתפשטות מחלות עור רבות, כולל גרדת. הסיבות לכך היו הפסקת המים במקלחות וחסימת הכניסה לאביזרי ניקיון ולחומרי ניקוי. העצורים לא יכלו לכבס את בגדיהם כנדרש; לאחר שהוחרמו בגדיהם, נותרו לכל אחד מהם בגד או שניים בלבד, אותם נאלצו לכבס ידנית ללא חומרי ניקוי וללבוש כשהם לחים.

אל-שואמרה מספר כי הוא וכל העצורים באגף שבו שהה לא התקלחו במשך חודש שלם לאחר תחילת המתקפה על עזה, בשל ניתוק אספקת המים למקלחות בידי הנהלת בתי הכלא. רק אחרי חודש חודשה אספקת המים לזמן קצר בכל יום, דבר שהוביל לכך שהעצורים נאלצו לדחות את צרכיהם הבסיסיים עד שהיו מים זמינים. העצורים הורשו להתקלח פעם אחת בתשעה ימים בלבד, לזמן של עד שלוש דקות, ורק במים וללא חומרי ניקוי.

"באגף שבו שהיתי בכלא 'רימון' התפשטה מחלת הגרדת ומחלות עור נוספות," מספר אל-שואמרה. "הגענו למצב שבו רק העיניים שלנו זזו, אני וכל שאר העצורים בחדר, כתוצאה מתשישות קיצונית הנגרמת מתת-תזונה ומסיבוכי המחלות, שהובילו לרזון קיצוני, פריחות, כוויות, וכתמים מוגלתיים קשים על גופינו."

בסופו של דבר, שוחרר אל-שואמרה מבית הכלא כשהוא סובל מסיבוכים בריאותיים קשים שידרשו זמן רב לטיפול. הוא ירד למעלה מ-20 קילוגרמים ממשקלו, רמת הדם שלו ירדה באופן חמור, והוא סובל מדלקות קשות ומבעיות בכליות.

דוגמה מזעזעת לאכזריות ההתעללות

סיפורו של השהיד פארוק אל-ח'טיב, תושב כפר אבו שח'ידם שבצפון-מערב רמאללה, הוא אחת הדוגמאות הקשות ביותר לעינוי שעברו העצורים בבתי הכלא. פארוק נפטר במאי האחרון, חודשים ספורים לאחר ששוחרר מבתי הכלא של הכיבוש, לאחר תקופה ממושכת שבה שהה בבתי חולים.

חוסאם אל-ח'טיב, אחיו של פארוק, סיפר ל"וואפא" כי אחיו נעצר באוגוסט בשנה שעברה, כחודשיים לפני המתקפה על עזה. הוא היה במצב בריאותי מצוין ללא מחלות כלשהן בעת מעצרו. עם תחילת ההתעללות בעצורים באוקטובר 2023, בזמן שהיה באגף "מעבר" בכלא "רמלה" במהלך העברתו מכלא "עופר" לכלא "נפחא," הוכה פארוק קשות על ידי כוחות דיכוי "נחשון," מה שגרם לפציעות חמורות בבטן ובמעיים שלו, ולכאבים כרוניים.

לאורך חודשיים מאז שנפצע, מצבו הבריאותי של פארוק הלך והחמיר עם חסימות מעיים ונפיחות קשה, וירידה דרסטית במשקלו מ-75 ל-22 קילוגרמים תוך זמן קצר. לאחר מכן הועבר למרפאת כלא "רמלה" ומשם לבית החולים "סורוקה" בבאר שבע.

לדברי חוסאם, פארוק עבר התעללות גם במרפאת הכלא וגם בבית החולים "סורוקה," שם אובחן כחולה סרטן. למרות מצבו הקשה, נותר פארוק כבול בידיו גם בבית החולים, ואף עבר התעללות מצד הרופאים והאחיות במקום.

חוסאם טוען כי אחיו עבר "רצח רפואי" בעקבות ניתוח שבו נפתח גופו מהחזה ועד הבטן התחתונה. הוא מתאר את הניתוח כמעין "שחיטה," שנעשה ללא מטרה רפואית אמיתית. הניתוח הוביל להחמרה נוספת במצבו של פארוק, שכתוצאה מכך מת לאחר חודשים של סבל.

בני המשפחות מנותקים כליל מהעצורים

השנה הקשה שעברה על העצורים לא הייתה קלה גם עבור בני משפחותיהם, שנותרו ללא כל מידע על יקיריהם. מצב זה מתועד בפרסומים רבים ברשתות החברתיות, כמו פוסט שכתבה תושבת ממחוז ג'נין לאחר שהתפרסם סרטון שדלף בתחילת ספטמבר האחרון, שבו תועדו מעשי ההתעללות בעצורים בכלא "מגידו". היא ציינה כי מאז מעצרו של אחיה לא שמעה ממנו דבר במשך שנה, עד שזיהתה אותו בסרטון כשהוא במצב קשה.

מסקנות רשויות האסירים

קדורה פארס, יו"ר הרשות לענייני אסירים ומשוחררים, מציין כי מאז תחילת המתקפה על עזה הפך מצבם של העצורים מהתדרדרות לסכנה מוחשית, המאיימת על חייהם של מאות ואף אלפי עצורים.

לדבריו, שורת ההפרות והעונשים שהנהיגו רשויות בתי הכלא השפיעה בצורה חמורה על חייהם של העצורים, והשפעות אלו נמשכות גם לאחר שחרורם. בין ההפרות שתועדו: רעב, הזנחה רפואית, עינויים, מעשי תקיפה וניתוק מוחלט מהעולם החיצון, כולל איסור ביקורי משפחות וביקורי הצלב האדום, וכן הגבלות חמורות על ביקורי עורכי הדין.

פארס הדגיש כי כתוצאה מכל המהלכים הללו, חיי העצורים מצויים בסכנה גדולה מתמיד. מספר השהידים בבתי הכלא עלה לרמה חסרת תקדים, כשמרביתם מתו כתוצאה מעינויים, הכאות קשות והזנחה רפואית מכוונת. עד כה תועדו 25 אסירים שמתו בבתי הכלא, עם שמותיהם ופרטי המקומות שבהם הוחזקו.

פשע ההיעלמות הכפויה

מספר רב ולא ידוע של עצורים מרצועת עזה נתונים לפשע ההיעלמות הכפויה בבתי הכלא ובמחנות של הכיבוש, ואין כיום מידע מדויק על מספרם או גורלם. ייתכן שמספר השהידים מביניהם מגיע למאות, בשל הוצאות להורג בשטח ועינויים לאחר המעצר.

קדורה פארס מדגיש כי הסכנה המרכזית בהיעלמות הכפויה שמבצע הכיבוש כלפי אלפי עצורים מעזה היא היעדר מוחלט של מידע לגבי זהותם ומצבם. פשע זה, שמוגדר בדין הבינלאומי כפשע נגד האנושות, מאפשר לכיבוש לבצע פשעים נוספים נגד העצורים ללא כל פיקוח או ביקורת.

פארס מצביע על העלייה במספר העצורים השהידים, ומתריע שמדובר בתוצאה של שימוש שיטתי בעינויים, התעללות והזנחה רפואית מכוונת שמטרתם להרוג. סכנות אלה מאיימות לא רק על העצורים בתוך הכלא, אלא גם ממשיכות להוות איום על חייהם לאחר השחרור, שכן ההשלכות הבריאותיות מהתעללות וההזנחה ממשיכות להשפיע גם אחרי שהם משתחררים.

פארס מטיל את האחריות על המוסדות הבינלאומיים והקהילה הבינלאומית, שהוכיחו את חוסר יכולתם לעצור את הכיבוש ולהכריחו לעמוד בדרישות החוק הבינלאומי בכל הנוגע לזכויות אדם וזכויות עצורים. מוסדות אלו והמדינות לא נקטו בצעדים ממשיים או קיבלו החלטות שימנעו את המשך הפשעים הללו, ובכך למעשה אפשרו לכיבוש להמשיך ללא הפרעה.

המשך לפשעי ההשמדה

עבדאללה אל-זע'ארי, יו"ר מועדון האסיר הפלסטיני, מציין כי מאז החלה המתקפה וההשמדה ההמונית נגד העם הפלסטיני, קצב המעצרים עלה באופן חסר תקדים, וכלל את כל שכבות החברה ואת כל הגילים, מה שהוביל להכפלת מספר העצורים בבתי הכלא תוך שנה בלבד.

לדברי אל-זע'ארי, מה שמתרחש בבתי הכלא – הפרות חמורות וחסרות תקדים כלפי העצורים – הוא למעשה המשך ישיר לפשעי ההשמדה שמבצע הכיבוש. בתי הכלא הפכו למקומות שאינם ראויים לחיים אנושיים, כשהעצורים נשללים מכל זכות בסיסית, מנותקים לגמרי מהעולם החיצון ונמנעים מביקורי משפחות. לצד זאת, הם חשופים לעינויים שיטתיים, התעללות והזנחה רפואית, שמובילים למקרי מוות רבים, כפי שמסביר את העלייה במספר השהידים בקרב העצורים.

אל-זע'ארי מציין כי השנה האחרונה הייתה הקשה ביותר עבור התנועה האסירה מזה עשורים, כשבתי הכלא הפכו למרכזי ענישה ונקמה, תחת הנחיות של הנהגת הכיבוש, ובראשה השר הקיצוני איתמר בן גביר. הוא מדגיש כי ההתעללות בבתי הכלא עולה לכדי פשעים נגד האנושות.

בן גביר, עוד לפני המלחמה, פעל לשלול זכויות מהעצורים, וניצל את המתקפה כדי לקדם את תוכניותיו הדכאניות. הוא פעל לבטל את כל ההישגים שהשיגו העצורים לאורך השנים במחיר של מאבקים קשים והקרבות רבות.

כמו כן, בן גביר מנסה לקדם חקיקה גזענית חדשה, כמו החוק להוצאת עצורים להורג, במטרה להעצים את הדיכוי. "הכיבוש ממילא מבצע הוצאות להורג של עצורים, רק בצורה בלתי חוקית, באמצעות עינויים, התעללות והזנחה רפואית," הוסיף אל-זע'ארי.

בנוגע לעצורי עזה, אל-זע'ארי מזהיר כי פשע ההיעלמות הכפויה נגדם הוא אחד הנושאים המסוכנים ביותר כרגע. אין כמעט מידע על מספרם או תנאי מעצרם. המידע המועט שהתקבל עד כה מעיד על פשעים חמורים, כפי שעולה מעדות שהגיעה ממחנה "סדי תימן," שם דיווח עורך דין על עינויים קשים, מעשי אונס קבוצתיים ופרטניים, כריתות איברים, ועוד מעשים שמוגדרים כפשעים נגד האנושות על פי החוק הבינלאומי.

פשעים כלפי עצורים ופצועים

הרשות לענייני אסירים ומשוחררים ומועדון האסיר הפלסטיני פרסמו בתחילת אוקטובר הודעה משותפת, ובה ציינו כי מאז תחילת מלחמת ההשמדה, הכיבוש הישראלי הסלים את מעצרי הפצועים – בין אם נפצעו לפני מעצרם או נורו במהלך המעצר – ואת ההוצאות להורג בשטח במסגרת מסעות המעצרים שהולכים ומתגברים.

בהודעה נכתב כי הכיבוש מחזיק עשרות פצועים בתנאים קשים ואיומים בבתי הכלא, בהם מתבצעים פשעים שיטתיים, ובראשם פשעים רפואיים. בנוסף, הפציעות הפכו לכלי נוסף להתעללות ולעינוי של העצורים.

מוסדות האסירים תיעדו לאחרונה פשעים שביצע הכיבוש כלפי פצועים עצורים, כמו הוצאתו להורג של השהיד עבד אל-חכים מאמון שאהין, בן 33 משכם, שנורה בתחילת אוקטובר ונמנע ממנו טיפול רפואי, ונעצר במצב קשה עד שנפטר בהמשך וגופתו נותרה בידי הכיבוש. כמו כן, וליד אחמד ח'ליפה, בן 30 ממחנה עין בשכם, נהרג בספטמבר לאחר שנורה ונעצר בביתו.

הפרות בזכויות עורכי הדין

ג'מיל סעדה, מנהל המחלקה המשפטית ברשות לענייני אסירים ומשוחררים, התייחס להפרות בזכויותיהם של עורכי הדין המייצגים את העצורים. לדבריו, הזכויות להיפגש עם עורך דין נשללו לגמרי במהלך החודשים הראשונים של המתקפה, והביקורים חודשו בהמשך תחת מגבלות קשות ובלתי סבירות. במקרים רבים, לאחר שעורכי הדין מגיעים לשערי בתי הכלא, הם מוחזרים ללא אפשרות לפגוש את העצורים.

סעדה מציין כי העצורים סובלים לעיתים קרובות מתקיפות במהלך העברתם לפגישות עם עורכי הדין, ומאוימים שלא לחשוף את העינויים שעברו. "אנחנו נפגשים עם העצורים מאחורי זכוכית, משוחחים איתם בטלפון, ורבים מהם מראים סימני חבלה ועינויים טריים, אך מסרבים לדבר בשל איומים מצד הסוהרים שנמצאים לידם," מוסיף סעדה.

מספרים מדאיגים

לפי הדו"חות העדכניים של מוסדות האסירים, בהם הרשות לענייני אסירים ומשוחררים, מועדון האסיר הפלסטיני וארגון אל-דמיר לזכויות אדם, מאז השביעי באוקטובר נעצרו מעל ל-11,000 איש בגדה המערבית, כולל ירושלים הכבושה. נתון זה כולל את אלו ששוחררו בהמשך ואת אלו שנותרו במעצר.

בנוסף, ידוע כי נעצרו מעל ל-4,500 תושבים מעזה, וחלקם שוחררו לאחר מכן. עוד נעצרו מאות פועלים מעזה שהיו בגדה, כמו גם תושבים מעזה שהגיעו לגדה לצורך טיפול רפואי.

מספר הנשים שנעצרו הגיע לכ-420, כולל נשים מהשטחים הכבושים ב-1948 ונשים מעזה שנעצרו בגדה, אך לא כולל נשים שנעצרו בעזה עצמה. מספר הילדים העצורים מהגדה עומד על 740, ונעצרו גם 108 עיתונאים, מתוכם 59 עדיין במעצר, כולל שבע עיתונאיות.

כמות צווי המעצר המנהלי מאז תחילת מלחמת ההשמדה עלתה ליותר מ-8,872, בהם צווים חדשים וצווים מחודשים.

מוסדות האסירים מדווחים כי לפחות 25 אסירים נהרגו בבתי הכלא מאז השביעי באוקטובר. בנוסף, עשרות עצורים מעזה מתו בבתי הכלא והמחנות, אך זהותם ותנאי מותם לא נחשפו. כמו כן, עשרות נהרגו בהוצאות להורג בשטח.

נכון לתחילת ספטמבר 2024, מספר העצורים בבתי הכלא של הכיבוש עמד על יותר מ-9,900, מתוכם 3,323 במעצר מנהלי. בנוסף, 1,612 עצורים מעזה הוגדרו בידי הנהלת בתי הכלא כ"לוחמים בלתי חוקיים." נתון זה אינו כולל את כל העצורים מעזה, במיוחד אלה שבמחנות הצבא.

מספר הנשים הכלואות שבזהותן ידועה הוא 98, אך ייתכן שיש נשים נוספות בכלא, במיוחד במחנות הצבא. מספר הילדים בבתי הכלא עומד על כ-250.

הדו"ח מציין כי לפני השביעי באוקטובר מספר העצורים היה 5,250, מתוכם 40 נשים, 170 ילדים וכ-1,320 במעצר מנהלי.

מדיניות שיטתית

בחודש יולי האחרון פרסם מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים (בצלם) דו"ח בשם "ברוכים הבאים לגיהנום," שבו נאספו עדויות מחרידות על מצב העצורים בבתי הכלא של הכיבוש.

הדו"ח מסביר כי "המדיניות החדשה מיושמת בכל מתקני הכליאה וחלה על כלל העצורים הפלסטינים. היא מבוססת על אלימות פיזית ונפשית קשה ומתמשכת, מניעת טיפול רפואי, רעב, מניעת מים ושינה, והחרמת כל החפצים האישיים."

בצלם מציין כי "מאז השביעי באוקטובר חלה עלייה ניכרת בקצב ובעוצמת האלימות המאורגנת שמופעלת נגד העצורים הפלסטינים. עדויות רבות חושפות שימוש באלימות פיזית, מינית, נפשית ומילולית שהופעלה באופן שרירותי, מה שגרם לכך שהעצורים היו כל הזמן תחת איום מתמשך."

בצלם מדגיש כי "האלימות שנחשפה אינה אקראית ואינה אירוע נקודתי, אלא היא תוצאה של מדיניות מכוונת שהופעלה כלפי העצורים, כשאלימות היא חלק בלתי נפרד ממנה."

בצלם מזכיר כי "סיפור בתי הכלא הישראליים לא התחיל ב-7 באוקטובר או במינוי איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי, אלא שורשיו עמוקים הרבה יותר. מערכת הכליאה הישראלית היא אחד המנגנונים שבהם משתמשת מערכת האפרטהייד הישראלית כדי לשמר את השליטה והעלייה היהודית באזור. במשך עשרות שנים, ישראל כלאה מאות אלפי פלסטינים מכל שכבות החברה, במטרה להחליש ולפגוע במרקם החברתי והפוליטי הפלסטיני."